הכלכלה הישראלית בשיא: אפילו 'דה מרקר' מודה שטעו בתחזיות הקריסה תחת סמוטריץ

בשנתיים האחרונות, על רקע מחלוקות פוליטיות עמוקות, רפורמות משפטיות ומלחמה ממושכת, נשמעו קולות רבים שחזו קריסה כלכלית: פרשנים בכירים חרצו את דין המשק, וקשרו כל מהלך של שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', לאסון מתקרב. אלא שכעת, כשהאבק שוקע, מתגלה תמונה שונה לחלוטין.

'דה מרקר' – ביטאונו הכלכלי של עמוס שוקן, שידוע בעמדותיו הביקורתיות כלפי הממשלה הימנית, בלט במיוחד. אך לאחרונה, מגיעה הודאה חריגה ומפתיעה דווקא ממקור זה: עורך המגזין, איתן אבריאל, הודה בפומבי כי התחזיות הללו היו מוטעות.

בכנס תוכן שיווקי של העיתון, אמר אבריאל: "אני רוצה להכות על חטא. בתחילת ההפיכה המשטרית ואז ב-7 באוקטובר, אמרנו שהכלכלה תיפגע. שהמצב מעלה את הסיכונים ומשחיר את תפיסת הסיכונים. בדיעבד, טעינו. נכון להיום, הייתם עושים את התשואה הכי גבוהה בלי לקנות דולרים ובלי להעביר כספים לחו"ל. איך זה ייתכן שהבורסה בשיא עם הורדות הדירוג, 8% גירעון וחברת דירוג שצופה שיחס החוב תוצר יעלה?" ההודאה הזו אינה רק אנקדוטה; היא משקפת שינוי עמוק בתפיסה, ומזכירה לנו כי תחזיות כלכליות לעיתים מושפעות מגורמים פוליטיים יותר מאשר מנתונים יבשים.

עקביות ויציבות תקציבית - לא מובן מאליו

נתוני בנק ישראל, כפי שציין הפרשן הפוליטי עמית סגל בפוסט שלו, מחזקים את התמונה הזו. מאז 1.1.2023, שוק המניות הישראלי זינק בשיעור הגבוה ביותר בהשוואה לכל המדדים המובילים בעולם. גם אם לוקחים בחשבון את הדשדוש בתקופת המחאה נגד הרפורמה המשפטית ואת הצלילה לאחר ה-7 באוקטובר, ההשקעה במדדי המניות בישראל הייתה המשתלמת ביותר. הזינוק המטאורי החל לפני תשעה חודשים, בעקבות מבצעים ביטחוניים מוצלחים כמו "מבצע הביפרים" וחיסולים ממוקדים של ראשי טרור כמו סינוואר ונסראללה. נתונים אלה אינם מקריים; הם מצביעים על חוסן כלכלי יוצא דופן, ששרד למרות אתגרים חסרי תקדים.

החוסן הזה אינו מקרי. הוא אינו "נס" שקרה מעצמו. בזמן שהשיח התקשורתי התמקד בהפצת פאניקה, במשרד האוצר התנהלה מדיניות שקולה ואחראית ששמה דגש על יציבות. בעוד שרבים ציפו משר האוצר "לשבור את הכלים", הוא הוביל קו עקבי של אחריות תקציבית, גם במחיר של החלטות לא פופולריות הנדרשות בניהול כלכלת מלחמה. התוצאות, כפי שהנתונים מוכיחים, מדברות בעד עצמן.

הסיפור האמיתי של כלכלת ישראל בתקופה זו אינו סיפור על "גזירות" או "קריסה". זהו סיפור על מנהיגות כלכלית שבחרה להתעלם מרעשי הרקע ולהתמקד ביסודות. זוהי ההוכחה שכאשר מנהלים את הכלכלה במקצועיות ובשיקול דעת, גם מול האתגרים הקשים ביותר, ניתן לייצר צמיחה ויציבות. הפייק הכלכלי אכן נחשף, אך לא כפי שחזו הפרשנים; הוא נחשף כאשר העובדות בשטח ניצחו את הכותרות. ויש מישהו אחד שאחראי לכך, וזהו שר האוצר שבכהונתו הארוכה והיציבה ביותר מזה שנים, הוכיח שאחריות מנצחת פאניקה.

סמוטריץ׳ כשר האוצר: הצלחה או כישלון?

בקדנציה הנוכחית כשר האוצר סמוטריץ' הוביל מדיניות של איזונים תקציביים, תמיכה בעסקים קטנים והפחתות מסים ממוקדות – צעדים שמנעו קריסה והאיצו התאוששות. לדוגמה, למרות הגירעון הגבוה (8%), המשק לא התרסק כפי שחזו המבקרים, כי ההשקעות זרמו פנימה דווקא בגלל תחושת הביטחון הלאומי שיצרו ההצלחות הצבאיות. זה לא עניין של מזל, אלא של בחירות מושכלות: במקום להיכנע ללחצים להוצאות פרועות, ננקטה גישה פרגמטית ששילבה צמיחה עם אחריות פיסקלית.

שנית, הנתונים הללו שוברים את הנרטיב הרווח של "גזירות כלכליות" כתוצאה ממהלכים פוליטיים. אם הבורסה בשיא והתשואות הגבוהות ביותר, זה מעיד על כך שהמשק לא רק שרד, אלא פרח – גם בתקופה של מלחמה ועלויות ביטחוניות כבדות. לקהל כמו מצביעי הציונות הדתית או הליכוד, שמעריכים ערכים של ערבות הדדית ואחריות לאומית, זה מזכיר כי הצלחה כלכלית אמיתית נובעת משילוב בין חזון ערכי לבין ניהול מעשי. אפילו מבקרים כמו אבריאל מודים כי התחזיות הפסימיות היו מוגזמות, מה שמעלה שאלה: האם הביקורת הייתה מבוססת על נתונים, או על פוליטיקה זולה?