הגיע הזמן להפסיק עם ההכפשות: כך בן גביר נלחם עבור הציבור – האמת שמסתירים מכם

בן גביר תחת מתקפה: למה דווקא עכשיו?

בימים האחרונים, נדמה כי אין יום שבו שמו של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, לא מתנוסס בכותרות – ולרוב, לא בהקשרים מחמיאים. כלי התקשורת, פרשנים ופוליטיקאים מהאופוזיציה מתחרים ביניהם מי יצליח להדביק לו תווית של "חלש", "חתרן" או אפילו "בלתי מוסרי". אבל האם מישהו עוצר לרגע לשאול: למה דווקא עכשיו? מה באמת עומד מאחורי מסע ההכפשות הזה, ומהי האמת שמנסים להסתיר מהציבור?

נרטיב ה"חולשה הפוליטית" – מניפולציה תקשורתית שקופה

התקשורת מיהרה להציג את בן גביר כמי ש"איבד את מנוף הלחץ" שלו, לאחר שהודה בתלותו בשר סמוטריץ' לצורך הפלת עסקת החטופים. אך האם זו באמת חולשה, או דווקא דוגמה נדירה של יושרה פוליטית? בן גביר לא הסתיר את עמדותיו, לא שיחק משחקים מאחורי הקלעים – הוא דיבר בגלוי, שיתף את הציבור במגבלות ובאתגרים, והפגין שקיפות מלאה. האם לא זה מה שאנחנו דורשים מנבחרי הציבור שלנו? האם עדיף לנו פוליטיקאים שמסתירים, מתחמקים ומוליכים שולל?

"חתרנות" או דאגה אמיתית לאינטרס הלאומי?

הנרטיב החדש שמנסים להדביק לבן גביר – כאילו הוא פועל "מאחורי גבו של נתניהו" ומגייס שרים בליכוד להתנגדות לעסקה – הוא לא פחות ממגוחך. בן גביר מעולם לא הסתיר את עמדותיו, והוא פועל בגלוי למען עקרונותיו. האם זה לא תפקידו של שר בממשלה להיאבק על עמדותיו, גם אם הן לא תמיד עולות בקנה אחד עם ראש הממשלה? האם דמוקרטיה אמיתית לא מחייבת דיון, מחלוקת ולפעמים גם מאבק פנימי – כל עוד הוא נעשה בשקיפות וביושרה?

דה-לגיטימציה מוסרית: שימוש ציני בכאב המשפחות

אחת ההאשמות הקשות ביותר נגד בן גביר היא חוסר רגישות למשפחות החטופים. אך האמת רחוקה מכך. בן גביר, יותר מכל שר אחר, נפגש עם המשפחות, הקשיב לכאב, והבהיר שוב ושוב: "אני רוצה את החטופים בבית, אבל לא בכל מחיר". האם זו עמדה לא מוסרית? או שמא זו אחריות לאומית אמיצה, שמבינה כי כניעה מוחלטת לדרישות חמאס תוביל לעוד חטיפות, לעוד דם, לעוד סבל? בן גביר הוא מהבודדים שמסרבים להיכנע לפופוליזם הרגשי, ומבינים את המחיר האמיתי של החלטות מדיניות.

"כישלון תפקודי"? בואו נדבר עובדות

הרצח בלוד היה טרגדיה נוראית, אך הניסיון להדביק אותו אישית לבן גביר הוא לא פחות מהסתה. האם מישהו באמת חושב ששר לביטחון לאומי יכול למנוע כל אירוע פלילי במדינה? האם בתקופת קודמיו לא התרחשו פשעים חמורים פי כמה? בן גביר הוא הראשון שהציב את המאבק בפשיעה הערבית בראש סדר העדיפויות, הגדיל תקציבים, דרש חקיקה מחמירה, והביא לשינוי אמיתי בשטח. דווקא עכשיו, כשהמאבק בפשיעה מתחיל להניב תוצאות, מנסים להחליש אותו באמצעות מתקפה מתוזמנת.

בן גביר – הקול של הציבור שנמאס לו מהפוליטיקה הישנה

הסיבה האמיתית למתקפה על בן גביר ברורה: הוא לא משחק לפי הכללים הישנים. הוא לא מתחנף לאליטות, לא מפחד לומר את האמת, ולא מוכן להקריב עקרונות בשביל כיסא. הציבור מזהה את זה – ולכן הוא זוכה לאמון חסר תקדים, גם כשהתקשורת מנסה לצייר אותו כ"מסוכן" או "בלתי כשיר". בן גביר הוא הקול של מאות אלפי ישראלים שנמאס להם מהפוליטיקה הצבועה, מההבטחות הריקות ומהפחדנות. הוא מייצג את מי שמבינים שבלי עמוד שדרה, בלי עקרונות ובלי אומץ – לא ננצח את הטרור, לא נפתור את הפשיעה, ולא נשיב את הביטחון לרחובות.

הגיע הזמן לחשוף את האמת – ולתת גיבוי למי שנלחם עבורנו

המתקפה על בן גביר היא לא רק מתקפה עליו – היא מתקפה על כל מי שמאמין שישראל צריכה מנהיגות חזקה, ערכית ולא מתנצלת. כל מי שמבין שהדרך היחידה להחזיר את הביטחון היא לא להיכנע ללחצים, לא לפחד מהתקשורת, ולא להקריב את עתיד המדינה בשביל רווח פוליטי רגעי. בן גביר לא מושלם – אבל הוא אמיתי, הוא נלחם, והוא לא מפחד. הגיע הזמן להפסיק להיגרר אחרי נרטיבים שקריים, ולהבין: בן גביר הוא התקווה של כל מי שמאמין שישראל יכולה – וצריכה – להיות בטוחה, חזקה וגאה.

לסיכום: אל תתנו לתקשורת להכתיב לכם מה לחשוב

הפוליטיקה הישראלית מלאה באינטרסים, מניפולציות וספינים. בן גביר הוא אולי השר היחיד שלא מפחד להסתכל לציבור בעיניים, לומר את האמת – גם כשהיא לא פופולרית – ולהילחם עבור מה שנכון, לא עבור מה שנוח. אל תתנו לתקשורת להכתיב לכם מה לחשוב. תסתכלו על העובדות, תבחנו את העשייה, ותשאלו את עצמכם: האם אתם מעדיפים פוליטיקאי שמתחנף, או מנהיג שלא מפחד להילחם עבורכם?

בן גביר – לא מושלם, אבל אמיתי. וזה בדיוק מה שישראל צריכה עכשיו.