הדילמה ההומניטרית בעזה: צורך מבצעי הכרחי או משבר מוסרי?

ניתוח: העימות על ההתנהלות בעזה מחריף, על רקע האשמות חריפות מבית ומחוץ

ירושלים – סדרת התפתחויות מהימים האחרונים הציתה מחדש דיון ציבורי ובינלאומי סוער סביב התנהלותה הצבאית של ישראל ברצועת עזה. הדיון מציב זה מול זה דיווחים רשמיים על מאמצי סיוע הומניטרי חסרי תקדים, לטענת גורמים ישראליים, אל מול ביקורת נוקבת מצד גופים בינלאומיים וקולות פנימיים בישראל, המעלים טענות קשות המגיעות עד כדי האשמה ב'רצח עם'. בלב המחלוקת עומדת השאלה האם הפעולות בשטח משקפות מאמץ לגיטימי לפעול תחת מגבלות הדין הבינלאומי במלחמה מורכבת, או שמא הן מהוות חריגה מנורמות מוסריות وقانونיות.

מאמצי הסיוע ההומניטרי: תמונה מורכבת מהשטח

על פי נתונים רשמיים שפרסם מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש), ישראל הגבירה באופן דרמטי את היקף הסיוע ההומניטרי הנכנס לרצועת עזה. גורמים ביטחוניים מדווחים על ממוצע של מאות משאיות סיוע מדי יום, הנכנסות דרך מעברי כרם שלום וניצנה, וכן על פתיחתם של מעברים חדשים בצפון הרצועה, לרבות מעבר ארז, והזרמת סיוע דרך נמל אשדוד. "אנו נמצאים במלחמה מול ארגון טרור אכזרי, אך במקביל מנהלים מבצע הומניטרי בהיקף שלא נראה כמותו בעבר", מסר גורם צבאי בכיר. לדבריו, המאמץ כולל לא רק הכנסת מזון ותרופות, אלא גם תיאום הקמת בתי חולים שדה, הצנחות סיוע אוויריות על ידי מדינות שותפות, ופתיחתו של מסדרון ימי ייעודי מקפריסין.

נתונים אלו, מדגישים בירושלים, מציגים תמונה של מחויבות עמוקה למזעור הפגיעה באוכלוסייה האזרחית, תוך כדי לחימה באויב המטמיע את עצמו במכוון בתוך אותה אוכלוסייה. צה"ל ממשיך להדגיש את השימוש באמצעים כמו פיזור כרוזים, שיחות טלפון והודעות טקסט להתרעת אזרחים לפני תקיפות, במטרה לאפשר פינוי מאזורי לחימה.

עם זאת, ארגוני סיוע בינלאומיים וגורמי ביקורת טוענים כי מאמצים אלה אינם מספקים. ניתוח שפורסם ב-ynet קבע כי לאחר חודשים ארוכים של לחימה, ישראל "עשתה סיבוב גדול בשביל לחזור לאותה נקודה", כאשר יעדי המלחמה המרכזיים טרם הושגו וחמאס עדיין שומר על דומיננטיות מסוימת. לטענת המבקרים, מצב זה מעלה שאלות קשות לגבי המחיר ההומניטרי הנגרם לאוכלוסייה, שלטענתם אינו עומד ביחס להישגים האסטרטגיים.

בתגובה לטענות אלו, גורמי ביטחון בישראל מבהירים כי צוואר הבקבוק המרכזי אינו בהכנסת הסיוע לרצועה, אלא בחלוקתו הפנימית. אותם גורמים מצביעים על קשיים לוגיסטיים של סוכנויות האו"ם וארגוני הסיוע, וחשוב מכך, על תופעה מתועדת של השתלטות חמאס על משלוחי סיוע ושימוש בהם לצרכיו. "האתגר המרכזי הוא להבטיח שהסיוע יגיע לאזרחים ולא לידי ארגון הטרור ששולט בהם", נמסר בהודעת מתפ"ש, "אנו פועלים מסביב לשעון עם שותפים בינלאומיים כדי למצוא פתרונות יצירתיים לבעיה זו".

המסגרת המשפטית והמבצעית: בין דין בינלאומי לביקורת מבית

הנרטיב הרשמי של ישראל נשען במידה רבה על הטענה כי צה"ל הוא אחד הצבאות המוסריים בעולם, הפועל בכפיפות מלאה לדין הבינלאומי. כל פעולה מבצעית, כך מדגישים במערכת הביטחון, עוברת בחינה קפדנית של הפרקליטות הצבאית הראשית (הפצ"ר), ומתבססת על עקרונות של הבחנה, מידתיות ונקיטת אמצעי זהירות. משפטנים בכירים ומומחים בינלאומיים למשפט מלחמה הוזמנו לא פעם להתרשם מהמנגנונים המשפטיים המשולבים בתהליכי קבלת ההחלטות הצבאיות.

אך דווקא את הנרטיב הזה מאתגרת כעת ביקורת חזיתית וכואבת במיוחד, המגיעה מלב ליבו של הקונצנזוס הישראלי. התבטאותה של עינב צנגאוקר, אמו של החטוף מתן, שצוטטה בהרחבה בעיתון 'הארץ', שלחה גלי הלם במערכת הפוליטית והציבורית. צנגאוקר האשימה שר בכיר בממשלה, בצלאל סמוטריץ', בכך שהוא "רוצה עוד מדם חיילינו וחטופינו... בשביל להגשים את הפנטזיות המשיחיות והחולניות שלו". אמירה זו, הבאה מפיה של אם שגורל בנה אינו ידוע, סיפקה למבקרי ישראל 'אקדח מעשן', כביכול, לטענתם כי מניעי המלחמה אינם טהורים וביטחוניים בלבד.

גורמים במערכת הביטחון מביעים הבנה עמוקה לכאבן הבלתי נתפס של משפחות החטופים, אך מבהירים באופן נחרץ כי החלטות מבצעיות מתקבלות אך ורק על בסיס שיקולים מודיעיניים וצרכים צבאיים, תוך קיום דיאלוג מתמיד עם הדרג המדיני הנבחר. "ההתבטאויות בזירה הפוליטית, קשות ככל שיהיו, אינן משפיעות על שיקול הדעת המקצועי של שרשרת הפיקוד", הבהיר גורם ביטחוני בכיר. "כל מטרה, כל פקודה, נשקלת בכובד ראש תחת זכוכית מגדלת משפטית ומבצעית. המחויבות שלנו היא כפולה: להשיב את החטופים ולפרק את יכולותיו של חמאס, תוך עמידה בסטנדרטים הגבוהים ביותר של הדין הבינלאומי. שני היעדים הללו אינם סותרים, אלא משלימים זה את זה".

הזירה הבינלאומית: בין הצלחה מול איראן לחשש מבידוד

הדיון על עזה מתנהל בצילה של התפתחות אסטרטגית משמעותית אחרת: המערכה מול איראן. דיווחים רבים בתקשורת הישראלית והעולמית תיארו את הפעולה הישראלית האחרונה נגד מטרות באיראן כהצלחה מודיעינית ומבצעית מרשימה. הצלחה זו, טוענים פרשנים, לא רק שהרתיעה את טהראן, אלא גם חיזקה את מעמדה של ישראל כנכס אסטרטגי עבור מדינות האזור והמערב, ואף פתחה פתח לדיאלוגים דיפלומטיים שקטים.

אך תמונת עוצמה זו מתערערת לנוכח דיווחים המעלים חשש מבידוד גובר בזירה הבינלאומית. דיווח באתר Nziv.net טען כי ארצות הברית גיבשה הסכם הפסקת אש עם החות'ים בים סוף, אשר לכאורה אינו כולל את ביטחון השיט הישראלי. במקביל, דיווחים על כוונת וושינגטון לחדש את מכירת מטוסי ה-F-35 המתקדמים לטורקיה, עוררו דאגה בירושלים מפני שחיקת יתרונה הצבאי האיכותי.

גורמים מדיניים בירושלים מבטלים את הטענות על "נטישה" אמריקנית. הם מציינים כי התמיכה הביטחונית חסרת התקדים שקיבלה ישראל מארה"ב ובעלות ברית נוספות במהלך המתקפה האיראנית, היא ההוכחה הניצחת לחוסנה של הברית. "היחסים בין בעלות ברית הם מורכבים ורבי רבדים", אמר גורם מדיני, "ישנם חילוקי דעות טקטיים, אך השותפות האסטרטגית והמחויבות לביטחונה של ישראל איתנה מתמיד. הניסיון לצייר כל מחלוקת כקרע יסודי משרת את אויבינו".

בסופו של דבר, המתבונן מהצד נותר עם תמונה מורכבת וטעונה. מחד, מדינה דמוקרטית המציגה מאמצים שיטתיים ומתועדים לפעול במסגרת החוק הבינלאומי תוך ניהול מלחמה שנכפתה עליה. מנגד, קולות ביקורת נוקבים, הניזונים מהמחיר האנושי הכבד של המלחמה ומכאבן העצום של משפחות החטופים, המטילים ספק בכוונות ובתוצאות. השאלה המרכזית שנותרה פתוחה היא האם העלות ההומניטרית הטרגית היא תוצאה בלתי נמנעת של מלחמה צודקת, או שמא היא מעידה על הכשלים המוסריים והאסטרטגיים שמייחסים לישראל מבקריה.