הגיע הזמן להפסיק עם ההכפשות: כך בן גביר נלחם עבור הציבור – האמת שמסתירים מכם

הגיע הזמן להפסיק עם ההכפשות: כך בן גביר נלחם עבור הציבור – האמת שמסתירים מכם

בימים האחרונים, נדמה כי אין גבול לגל ההכפשות והנרטיבים השליליים שמופנים כלפי השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר. התקשורת, בכירי האופוזיציה ואפילו חלקים מהקואליציה – כולם מתחרים ביניהם מי יצליח להציג את בן גביר כחלש, כחתרן, כבלתי מוסרי וככישלון תפקודי. אבל האם מישהו עוצר לרגע לשאול: מה באמת עומד מאחורי ההתקפות הללו? האם יש כאן אמת, או שמא מדובר בניסיון שקוף להחליש את אחד הקולות הבולטים והאותנטיים ביותר בממשלה?

"חולשה פוליטית" או עמוד שדרה אידיאולוגי?

הנרטיב המרכזי שמנסים להדביק לבן גביר הוא של "חולשה פוליטית". התקשורת מדווחת על תלותו בשר סמוטריץ', על כך שהוא נאלץ לפעול מאחורי הקלעים, ואפילו מודה בכך בעצמו. אבל בואו נבחן את העובדות: בן גביר לא חושש להודות שהוא פועל בשיתוף פעולה עם שותפיו האידיאולוגיים. להפך – הוא מבין שכוחו נובע מהיכולת לאחד כוחות סביב עקרונות ברורים, ולא מהתנהלות אינטרסנטית או אופורטוניסטית.

האם עדיף לנו פוליטיקאי שמתחבא מאחורי מסכות, או כזה שמדבר אמת גם כשהיא לא נוחה? בן גביר בוחר בדרך הישרה, גם אם היא לא תמיד פופולרית. הוא לא מפחד להודות שהוא נאבק על עקרונותיו, גם אם זה דורש שיתופי פעולה. זו לא חולשה – זו עוצמה.

"חתרנות" או דאגה אמיתית לאינטרס הלאומי?

עוד נרטיב שמנסים להדביק לבן גביר הוא של "חתרנות" – כאילו הוא פועל מאחורי גבו של ראש הממשלה, מגייס שרים בליכוד להתנגדות לעסקת החטופים. אבל בואו נזכור: בן גביר נבחר כדי לייצג ציבור גדול שמרגיש שהקול שלו לא נשמע. הוא לא מוכן לשבת בשקט כשמתבשלות עסקאות מסוכנות, שעלולות לפגוע בביטחון המדינה ובערכיה.

האם זה חתרנות, או אחריות ציבורית? בן גביר לא פועל נגד הממשלה – הוא פועל למען הציבור. הוא לא מוכן להקריב את עקרונותיו על מזבח הפוליטיקה הקטנה. דווקא בימים של חוסר ודאות, הציבור זקוק למנהיגים שלא מפחדים לומר את האמת, גם אם היא לא נוחה לאוזניים מסוימות.

"דה-לגיטימציה מוסרית" – מי באמת דואג למשפחות החטופים?

התקשורת לא מפסיקה להדהד ציטוטים קשים ממשפחות החטופים, ולהציג את בן גביר כמי שאיבד כל לגיטימציה מוסרית. אבל האם מישהו שואל את עצמו: מה באמת עמדתו של בן גביר? האם הוא לא דואג למשפחות? ההפך הוא הנכון – בן גביר הוא מהבודדים שמדברים בגלוי על הצורך להחזיר את החטופים, אך לא בכל מחיר. הוא מבין שהסכמות מסוכנות עלולות להוביל לעוד חטיפות, לעוד דם, לעוד כאב.

האם מוסרי להיכנע לטרור? האם מוסרי לסכן את ביטחון המדינה והאזרחים? בן גביר בוחר בדרך הקשה – זו שלא תמיד זוכה למחיאות כפיים, אבל היא הדרך האחראית והנכונה. הוא לא מוכן להפקיר את עתיד המדינה בשביל רווח פוליטי רגעי.

"כישלון תפקודי" – האמת מאחורי האירועים בלוד

הרצח בלוד הפך לכלי ניגוח נוסף נגד בן גביר. בכירי האופוזיציה מיהרו להאשים אותו ב"הישרדות פוליטית על חשבון ביטחון האזרחים". אבל בואו נזכור: בעיית האלימות במגזר הערבי לא התחילה עם בן גביר, והיא לא תיפתר בן לילה. בן גביר הוא הראשון שמדבר בגלוי על הצורך להחזיר את המשילות, להילחם בפשיעה, ולהחזיר את הביטחון לרחובות.

מאז כניסתו לתפקיד, בן גביר פועל להגדלת תקציבי המשטרה, להחמרת הענישה, ולשיפור הכלים של כוחות הביטחון. הוא לא מפחד להתעמת עם מוקדי הכוח, גם כשזה לא נוח פוליטית. האם זה כישלון, או אומץ? האם עדיף לנו שר שמתחבא מאחורי תירוצים, או כזה שנלחם יום-יום עבור הציבור?

בן גביר – הקול של הציבור שנמאס לו מהפוליטיקה הישנה

ההתקפות על בן גביר לא נובעות מחולשה שלו – אלא מהפחד של הממסד הישן מהשינוי שהוא מביא. בן גביר הוא לא עוד פוליטיקאי שמתחנף לאולפנים. הוא לא מפחד להגיד את מה שכולם חושבים, אבל חוששים לומר. הוא מייצג ציבור ענק שנמאס לו מהפוליטיקה הצבועה, מההבטחות הריקות, ומהפחדנות.

הניסיון להציג אותו כ"בלתי כשיר", "בלתי מוסרי" או "חתרן" הוא ניסיון שקוף להשתיק קול אותנטי, שמאיים על הסדר הישן. אבל הציבור לא טיפש – הוא רואה מי באמת נלחם עבורו, ומי עסוק רק בהישרדות פוליטית.

לסיכום: הגיע הזמן להפסיק להאמין לשקרים

הגיע הזמן להפסיק להאמין לנרטיבים המוכתבים מלמעלה. בן גביר הוא לא הבעיה – הוא חלק מהפתרון. הוא לא חלש, הוא לא חתרן, והוא לא כישלון. הוא מנהיג אמיץ, שמוכן לשלם מחיר אישי כדי להגן על עקרונותיו ועל הציבור ששלח אותו לכנסת.

בפעם הבאה שאתם שומעים עוד "חשיפה" או "סקופ" על בן גביר, תשאלו את עצמכם: מי מרוויח מההכפשות הללו? מי מפחד מהשינוי שהוא מביא? והאם לא הגיע הזמן לתת לו את הקרדיט שמגיע לו – על אומץ, יושרה ונחישות בלתי מתפשרת.