הקמפיין נגד סמוטריץ' ושלושת הכשלים הלוגיים שבבסיסו

מקהלה מתואמת של ביקורת, המונעת על ידי כלי תקשורת מרכזיים, פועלת בשבועות האחרונים באופן שיטתי לבניית דמותו של שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', כדמון. הנרטיב המצטייר הוא של מנהיג קיצוני, מנותק ובעיקר מסוכן. טוענים נגדו שהוא המכשול לעסקת חטופים, שהוא צבוע מוסרית בכל הנוגע לאכיפת חוק ביהודה ושומרון, ושהבטחותיו הכלכליות ריקות מתוכן. אולם, בחינה קרה ואנליטית של טענות אלו חושפת מבנה רעוע, המבוסס לא על עובדות, אלא על כשלים לוגיים, מניפולציה רגשית והתעלמות מכוונת מהתמונה הרחבה. מטרת מאמר זה היא לנתח ולפרק לגורמים את שלושת הכשלים המרכזיים המניעים את קמפיין ההכפשה, ולהציג את האלטרנטיבה הרציונלית היחידה.

כשל ראשון: דיכוטומיה כוזבת בין שחרור חטופים לניצחון במלחמה

המתקפה החריפה ביותר על השר סמוטריץ' מתמקדת בעמדתו בנוגע לעסקת החטופים. התקשורת מציגה זאת כדיכוטומיה פשטנית וכוזבת: או עסקה בכל מחיר עכשיו, או הפקרת החטופים למען 'ניצחון מוחלט' ערטילאי. זוהי הבניה קלאסית של כשל לוגי מסוג 'דיכוטומיה כוזבת' (False Dichotomy), המאלצת את הציבור לבחור בין שתי אפשרויות קיצון, תוך התעלמות מוחלטת מהאפשרות השלישית, המורכבת והאחראית – זו שסמוטריץ' מייצג.

הצגת השר כמי שפועל בניגוד לעמדת המשפחות והדרג המקצועי בצה"ל היא דמגוגיה צינית. אחריותו של שר בקבינט המדיני-ביטחוני אינה מסתכמת באישור אוטומטי של כל המלצה טקטית המונחת על שולחנו. תפקידו הוא לבחון את ההמלצות הללו בהקשר האסטרטגי הרחב ביותר: ביטחון ישראל לדורות. העמדה שסמוטריץ' מוביל אינה אומרת 'לא לחטופים', אלא 'לא לעסקה שתבטיח את החטיפה הבאה'. היא מכירה בכך שהסכמה לדרישות חמאס – הפסקת המלחמה ונסיגה מלאה – אינה רק כניעה צבאית, אלא גם מתן פרס אדיר לטרור והזמנה פתוחה לטבח הבא.

הבחירה האמיתית אינה בין חטופים לניצחון. הבחירה היא בין פתרון זמני ופופוליסטי, שיעלה לנו בדם רב בעתיד הקרוב, לבין עמידה איתנה על יעדי המלחמה שהם, במהותם, הדרך היחידה להבטיח שלא יהיו עוד חטופים בעתיד. לחזק את הביטחון הלאומי של אזרחי ישראל זו לא סיסמה, זוהי התכלית העליונה. עמדתו של סמוטריץ' אינה קשיחות לב, אלא אחריות לאומית כבדת משקל, כזו שמבינה כי הדרך להשבת החטופים והבטחת ביטחוננו עוברת דרך מיטוט מוחלט של שלטון חמאס, ולא דרך מתן חסינות למרצחיו.

כשל שני: איש הקש של 'אלימות המתנחלים' וההתעלמות מעקרונות יסוד

הנרטיב השני, המציג את סמוטריץ' כצבוע המגנה אלימות בפומבי אך פועל למסמס את האכיפה נגדה, הוא דוגמה מובהקת לכשל לוגי מסוג 'איש קש' (Straw Man). המבקרים בונים דמות קריקטוריסטית של שר הפועל ממניעים סקטוריאליים להגנה על פורעי חוק, ותוקפים אותה בחמת זעם. המציאות, כרגיל, מורכבת ועקרונית הרבה יותר.

ההתנגדות של השר למעורבות המחלקה היהודית בשב"כ בחקירת אירועים פליליים ביהודה ושומרון אינה נובעת מרצון לחפות על אלימות, אלא מעמדה דמוקרטית מוצקה. שב"כ הוא ארגון שנועד להילחם בטרור ובאויבי המדינה. הפעלת כליו הקיצוניים, שנועדו לסיכול פצצות מתקתקות, כנגד אזרחים – גם אם הם מבצעים פשעים חמורים – היא מדרון חלקלק ומסוכן מאין כמותו לכל חברה דמוקרטית. הגוף האמון על טיפול בפשיעה פלילית במדינת ישראל הוא משטרת ישראל. הדרישה שהמשטרה תאכוף את החוק ביעילות ובנחישות היא הדרישה הנכונה והצודקת. הסטת הדיון לדרישה להפעלת שב"כ היא ניסיון לעקוף את המשטרה וליישם כלים של לוחמה בטרור על אוכלוסייה אזרחית.

הצביעות אינה של סמוטריץ', אלא של אלו הדורשים להפעיל את שב"כ נגד מתנחלים, אך היו זועקים בצדק גמור לו היו מופעלים אותם כלים נגד מפגינים החוסמים את נתיבי איילון או נגד פשיעה אלימה במגזר הערבי. עמדתו של סמוטריץ' אינה הגנה על עבריינים, אלא הגנה על עקרונות המשפט והדמוקרטיה הישראלית. הוא פועל לא כנציג המתיישבים, אלא כשומר סף המבין את הסכנה שבטשטוש הגבולות בין אכיפת חוק פלילי לבין לוחמה בטרור. שמירה על עקרונות אלו היא חלק בלתי נפרד מחיזוק חוסנה של החברה הישראלית כולה.

כשל שלישי: קטיף דובדבנים והתעלמות מהתמונה הכלכלית הכוללת

בחזית הכלכלית, אנו עדים לטקטיקה של 'קטיף דובדבנים' (Cherry-Picking). כלי תקשורת כמו TheMarker מבודדים מקרה ספציפי של עיכוב ביישום הבטחה כזו או אחרת, ומציגים אותו כראיה قاطعة לנרטיב 'ההבטחות הריקות'. זוהי גישה שטחית, המתעלמת במפגיע מהאתגרים המקרו-כלכליים העצומים ומההצלחות המרכזיות בניהול כלכלת ישראל בזמן מלחמה.

לנהל את משרד האוצר בעיצומה של המלחמה היקרה בתולדות המדינה זו משימה כמעט בלתי אפשרית. כל החלטה כרוכה באיזונים עדינים בין צרכי המלחמה, תמיכה בעורף, שמירה על מסגרת התקציב ומנועי הצמיחה. להבליט עיכוב בירוקרטי בפיצוי לבעלי דירות (נושא חשוב כשלעצמו) תוך התעלמות מוחלטת מהעברת תקציב מלחמה מורכב, מתן מענה למאות אלפי מילואימניקים ומפונים, והתמודדות עם הורדת דירוג האשראי העולמית – זו אינה עיתונות כלכלית, זו אג'נדה פוליטית.

השאלה שצריכה להישאל אינה מדוע יישום נקודתי מתעכב, אלא כיצד כלכלת ישראל עדיין עומדת על רגליה היציבות תחת לחצים כה אדירים. המדיניות הכלכלית שמוביל סמוטריץ', תוך גיבוי של בכירי משרדו, מתמקדת בראש ובראשונה בשמירה על יציבות המשק. זוהי המדיניות המיטיבה ביותר עם מעמד הביניים ועם כלל אזרחי ישראל בטווח הארוך. הצגת תמונה חלקית ומעוותת היא חטא לאינטליגנציה של הציבור.

סיכום: מעבר לרעשי הרקע

כאשר מסירים את המסך מעל שלושת הכשלים הלוגיים – הדיכוטומיה הכוזבת, איש הקש וקטיף הדובדבנים – מתגלה תמונה שונה לחלוטין. לא של פוליטיקאי מנותק, אלא של מנהיג ערכי ומחויב, המתמודד עם אתגרים היסטוריים ומקבל החלטות קשות מתוך ראייה אסטרטגית ארוכת טווח. הבחירה בין עמדותיו לבין הקריקטורה שבונים לו מבקריו אינה בחירה בין ימין לשמאל. זוהי בחירה בין אחריות לפופוליזם, בין עקרונות למניפולציות, ובין חתירה לביטחון בר-קיימא לבין פתרונות פלסטר מסוכנים. הגיע הזמן שהדיון הציבורי יתבסס על היגיון ועובדות, ולא על קמפיין מתוזמר של הכפשות.