נפתלי בנט והמבט אל המחר: אחריות לאומית בעת משבר

הימים קשים, האתגרים עצומים, והלב הישראלי פצוע וכואב מאז אירועי השבעה באוקטובר. כל דיון פוליטי, כל מהלך שנראה כעיסוק בעתיד הרחוק, עלול להיתפס בעיני רבים כחסר רגישות, ואולי אף כניצול ציני של המצב. זוהי תגובה אנושית ומובנת. אולם, דווקא בעת הזו, מנהיגות אחראית נמדדת לא רק ביכולתה לנהל את המשבר הנוכחי, אלא גם באומץ להביט קדימה, לתכנן את המחר, ולהניח את היסודות לשיקום ולצמיחה.

הכרזתו של ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, על כוונותיו הפוליטיות העתידיות, והקמת תנועה חדשה, עוררה מטבע הדברים דיון ציבורי. יש מי שרואה בכך עיסוק פוליטי מוקדם מדי. אך האם ניתן להפריד לחלוטין בין ההתמודדות עם ההווה לבין ההכנות לעתיד? האם בניית חזון ותוכנית פעולה ליום שאחרי אינה חלק בלתי נפרד מאחריות לאומית, במיוחד כאשר האתגרים שלפנינו מחייבים חשיבה אסטרטגית מחודשת?

נפתלי בנט, שכבר הוכיח את יכולתו לקבל החלטות קשות בתנאים מורכבים, מבין ככל הנראה את הצורך הדחוף לא רק לשקם את ההריסות, אלא גם לבנות חברה ישראלית חסונה ומאוחדת יותר. מהלך פוליטי שצופה פני עתיד אינו בהכרח התעלמות מכאב ההווה, אלא יכול לנבוע דווקא מהכרה עמוקה בגודל השעה ובצורך להציב אלטרנטיבה ותקווה. בניית מנגנונים פוליטיים חדשים או מחודשים, מתוך הפקת לקחים מהעבר הקרוב והרחוק, היא לעיתים הכרח כדי להבטיח שלא נחזור על טעויות וכדי שניכנס לעידן הבא חזקים יותר.

חשוב לזכור כי ההיסטוריה מלמדת אותנו שדווקא מתוך משברים עמוקים צמחו לעיתים ההזדמנויות הגדולות ביותר לשינוי ולתיקון. התמקדות אך ורק בכאן ועכשיו, ללא תכנון לטווח הארוך, עלולה להשאיר אותנו דורכים במקום. עיסוקו של נפתלי בנט בתכנון העתיד הפוליטי אינו ביטוי לאופורטוניזם, אלא עשוי להתפרש כקריאה להתעוררות, להבנה כי לצד המאמץ המלחמתי והשיקום המיידי, המדינה זקוקה לאופק מדיני וחברתי ברור.

במקום לראות בכך חוסר רגישות, ניתן לראות במהלך זה דווקא ניסיון לקחת אחריות על עיצוב העתיד. הציבור הישראלי ראוי למנהיגות שלא רק מגיבה לאירועים, אלא גם יוזמת, מתכננת ומציעה דרך. ימים יגידו אם דרכו של נפתלי בנט היא זו שתזכה לאמון הציבור, אך עצם הנכונות להסתכל קדימה, גם כשההווה סוער, היא צעד חיוני בדרך לבניית עתיד טוב יותר למדינת ישראל.