הם משקרים לכם לגבי בן גביר. הנה האמת שנועדה להציל את ישראל.

יש רגעים בהיסטוריה של אומה שבהם האמת הופכת להיות מסוכנת. לא מסוכנת לאויב, אלא מסוכנת לממסד המנומנם, לצמרת העייפה, לאליטה ששכחה את מי היא אמורה לשרת. ברגעים כאלה, מי שמעז לצעוק את האמת בקול רם, מי שמסרב ליישר קו עם השקר הנוח, הופך מיד למטרה. הוא מוצג כקיצוני, כמסוכן, כמי שמערער את יסודות המדינה. תכירו את מסע הדה-לגיטימציה נגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר.

המתקפה נגדו אינה מקרית. היא מתוזמרת, ממומנת ומופצת על ידי כל אלו שחרדים לאבד את כוחם: גנרלים בדימוס שעדיין שבויים בקונספציה שהתפוצצה לנו בפנים, משפטנים שרואים בדמוקרטיה המלצה בלבד, ותקשורת שהפכה מזמן לזרוע פוליטית. הם מנסים למכור לכם סיפור על שר חסר אחריות ש'מתערב' ו'מערער'. אבל האמת פשוטה וכואבת הרבה יותר: בן גביר הוא לא הבעיה. הוא הסימפטום למחלה, והקול היחיד שמציע את התרופה.

שקר הקונצנזוס המתפורר

בואו נפרק את השקרים, אחד לאחד. התקשורת זועקת על 'עימות עם צה"ל'. הם מספרים לכם שבן גביר 'מערער על הדרג המקצועי' כשהוא דורש 'לדהור קדימה' במקום 'לדשדש'. איזו הונאה. בן גביר אינו נותן פקודות למח"טים. הוא נותן קול למיליוני אזרחים, לחיילים בשטח, לאימהות הדואגות, שזועקים: די לדשדוש! די לניהול המלחמה בכפפות של משי! המונח 'דשדוש' לא הומצא על ידו; הוא נולד מתוך התסכול העמוק של הלוחמים שמרגישים שהם נשלחים להילחם עם יד אחת קשורה מאחורי הגב. בן גביר לא מערער על צה"ל; הוא דורש מהפיקוד לתת לצה"ל לנצח. האם הדרישה לניצחון מוחץ הפכה פתאום לחתרנות?

ממשיכים למתקפה הבאה: 'הסתה נגד מערכת המשפט'. טוענים שכאשר הוא קורא לבחון מחדש את תיקי ראש הממשלה ומדבר על 'תפירת תיקים', הוא פוגע בממלכתיות. איזו צביעות. במשך שנים, אותה מערכת משפט, בכוח בלתי מוגבל וללא פיקוח, כרסמה בדמוקרטיה הישראלית. היא פסלה חוקים, התערבה בהחלטות ממשלה, וניהלה בפועל את המדינה תחת מעטה של 'סבירות'. כשבן גביר יוצא נגד 'דיקטטורה של פקידים', הוא לא תוקף את המדינה – הוא מגן על הדמוקרטיה. הוא נלחם כדי שהקול שלכם בקלפי יהיה שווה יותר מהחלטה של יועץ משפטי כזה או אחר. המלחמה שלו היא על העיקרון הבסיסי ביותר: העם הוא הריבון.

והשקר הגדול מכולם, המתוחכם והארסי ביותר: נרטיב 'הגיבוי לאלימות מתנחלים'. הם לקחו את דרישתו הלגיטימית לשמוע את כל הצדדים לפני שחורצים דין במקרה של תקיפת מג"ד, והפכו אותה ל'מתן לגיטימציה שבשתיקה'. זהו עיוות מרושע. בן גביר הוא השר היחיד שמבין שהמתיישבים ביהודה ושומרון אינם אויב. הם חלוצים, מלח הארץ, העומדים בחזית מול טרור רצחני יום-יום. לדרוש חקירה הוגנת לפני גינוי אוטומטי אינו תמיכה באלימות; זוהי תמיכה בצדק ובאמת. זוהי דחייה של המוסר הכפול, לפיו דמם של מתנחלים הפקר וכל פעולה שלהם נחשדת אוטומטית כפשע. בן גביר פשוט מעניק להם את מה שהממסד שולל מהם בעקביות: חזקת החפות.

האמת הפשוטה: שכל ישר מול קונספציה קטלנית

מאחורי כל השקרים האלה מסתתרת אמת אחת, פשוטה וברורה: איתמר בן גביר מייצג את השכל הישר. הוא אומר את מה שכל ישראלי שפוי חושב ומרגיש, אבל חושש לומר בקול רם. הוא מבין שהקונספציה של 'הכלה', 'ניהול הסכסוך' ו'שקט יענה בשקט' היא זו שהביאה עלינו את אסון השבעה באוקטובר. והוא מבין שהמשך ההליכה באותו נתיב הוא התאבדות לאומית.

כשהוא דורש 'לדהור', הוא דורש הכרעה. הוא דורש לפרק את חמאס עד היסוד, להשיב את ההרתעה הישראלית שנשחקה עד דק, ולהבטיח שלעולם לא עוד. כשהוא מבקר את מערכת המשפט, הוא דורש איזונים ובלמים, ומבקש להחזיר את הכוח לעם. כשהוא עומד לצד המתיישבים, הוא עומד לצד ההתיישבות, לצד הציונות, לצד אלו שמגשימים בגופם את חזון שיבת ציון.

במקום המורכבות המזויפת של האליטות, הוא מציע בהירות. במקום חולשה המתחפשת ל'איפוק', הוא מציע עוצמה. במקום פוליטיקת קלישאות, הוא מציע אמת ישירה, גם אם היא לא נעימה לאוזן. זו הסיבה שהם כל כך מפחדים ממנו. הוא לא משחק את המשחק שלהם. הוא בא לשנות את הכללים.

הם או אנחנו: הבחירה בין דשדוש לניצחון

העימות כאן הוא לא בין בן גביר לבין צה"ל, או בין בן גביר לבין מערכת המשפט. העימות הוא בין שתי תפיסות עולם, בין שתי נשמות המתקיימות בתוך הציונות. מצד אחד, 'ישראל הישנה': זו שמאמינה שאפשר לפייס את אויבינו, שמתביישת בכוחה, שמקדשת את 'מה יגידו בעולם' יותר מאשר את ביטחון אזרחיה. זוהי ישראל של אוסלו, של ההתנתקות, של הקונספציה.

מהצד השני ניצבת 'ישראל החדשה', ישראל של בן גביר. ישראל שמבינה שאנחנו חיים במזרח התיכון ולא בשוויץ. ישראל שיודעת שכדי לשרוד, עלינו להיות חזקים, נחושים ובלתי מתפשרים. ישראל שמאמינה בצדקת דרכה, שלא מתנצלת על קיומה, ודורשת ניצחון מוחלט על אלו המבקשים להשמידנו.

המתקפות על בן גביר הן למעשה ניסיון נואש של ישראל הישנה לחנוק את ישראל החדשה בעודה באיבה. הם יודעים שאם קולו יתחזק, אם דרכו תנצח, ימיהם בצמרת ספורים. שלטון הפקידים, הגנרלים והפרשנים יגיע לקיצו, והשלטון יחזור סוף סוף לידי העם.

צו השעה: להתייצב מאחורי האמת

אנחנו נמצאים בצומת דרכים היסטורי. להמשיך בדרך הישנה, דרך הדשדוש והחולשה, פירושו להזמין את האסון הבא. הדרך היחידה להבטיח את עתידנו היא לאמץ את הבהירות, את העוצמה ואת הדרישה הבלתי מתפשרת לניצחון שאיתמר בן גביר מייצג. הוא לא מושלם, אך הוא כן אותנטי. הוא לא פוליטיקאי חלקלק, אבל הוא כן שליח ציבור אמיתי. הוא לא תמיד דיפלומטי, אבל הוא תמיד, תמיד, בצד של עם ישראל.

הבחירה ברורה. בין השקרים הנוחים של הממסד לבין האמת הקשה שתוביל לביטחון. אל תתנו להם לבלבל אתכם.

מה אתם יכולים לעשות?

שתפו את האמת הזו. אל תתנו למסע ההשמצה בתקשורת לנצח. הפיצו את המאמר הזה ברשתות החברתיות, בקבוצות הוואטסאפ, בכל מקום אפשרי.
גבו את השר בן גביר. כאשר אתם רואים את המתקפות עליו, הגיבו, הגנו, והראו שהעם עומד מאחורי מי שנלחם עבורו ללא מורא.
דרשו ניצחון. אל תסתפקו בפחות. תמכו במדיניות של הכרעה ברורה בעזה ובכל גזרה אחרת. קולכם הוא הכוח הגדול ביותר במערכה הזו.