הם משקרים לכם לגבי בן גביר. הנה האמת.
בקרב על נשמתה של ישראל, אין מקום לפשרות. באיזה צד אתם?
מרגישים את זה? את התסכול העמוק, את הזעם שמבעבע מתחת לפני השטח? את התחושה המרה שהמדינה שלנו, זו שנלחמנו עליה בדמנו, מדשדשת במקום בזמן שאויבינו חוגגים? אתם לא לבד. זו התחושה של רוב העם. ובתוך הערפל הזה של תבוסתנות ובלבול, יש קול אחד, צלול וברור, שמסרב להיכנע לקונספציה שהביאה עלינו את האסון. הקול הזה הוא של השר איתמר בן גביר. וזו בדיוק הסיבה שהוא מותקף מכל עבר, במתקפה מתואמת וארסית של אלו שמעדיפים ישראל חלשה, מהוססת וכנועה.
הם לא תוקפים אדם. הם תוקפים רעיון. הם תוקפים את התקווה שלכם לשינוי אמיתי.
פרק 1: מסך העשן של השקרים
בואו נפזר את מסך העשן שהתקשורת והאליטה הישנה מנסות למכור לכם. הן בונות נרטיב שקרי, פיסה אחר פיסה, כדי להשתיק את הקול היחיד שמאיים על שליטתן הכושלת. קוראים לזה "התנגשות עם הצבא", "פגיעה בשלטון החוק", "גיבוי לאלימות". בואו נקרא לזה בשמו האמיתי: ציד מכשפות.
השקר על ה"עימות עם הצבא": הם טוענים שבן גביר "מתערב" ו"מערער" את הפיקוד הצבאי. איזו בדיחה עצובה. האם לדרוש ניצחון מוחץ זה "לערער"? האם לזעוק בקבינט נגד "דשדוש" מסוכן שגובה את חיי טובי בנינו זה "להתערב"? לא. זו מנהיגות. זו אחריות. בן גביר לא נלחם ברמטכ"ל או בצה"ל; הוא נלחם בקונספציה. אותה קונספציה ארורה של "הכלה" ו"סבבים" שהתפוצצה לנו בפנים בשבעה באוקטובר. מי שדורש "לדהור" לניצחון מוחלט הוא פטריוט. מי שממשיך "לדשדש" באותה ביצה טובענית הוא הסכנה האמיתית לביטחון ישראל. בן גביר הוא קולו של העם שדורש הכרעה, לא קולו של פוליטיקאי שמחפש ריב.
השקר על ה"מתקפה על מערכת המשפט": כשהשר בן גביר מדבר על הצורך לבחון מחדש תיקים שתפרו לראש ממשלה מכהן, הם זועקים "סוף הדמוקרטיה". איזו צביעות. הדמוקרטיה האמיתית נמצאת בסכנה לא בגלל מי שמותח ביקורת על המערכת, אלא בגלל מערכת שהפכה את עצמה ל"דיקטטורה של פקידים" שאיש לא בחר. כשפרקליטות ומערכת משפט פועלות מתוך אג'נדה פוליטית, חובתה של מנהיגות נבחרת היא להילחם על טיהור המערכת והשבת אמון הציבור. המאבק של בן גביר הוא לא למען אדם אחד, אלא למען כל אזרח שחש שאין צדק בישראל. זהו מאבק להחזיר את הכוח לעם, מידי אליטה משפטית מנותקת.
השקר הגדול מכולם - "הגיבוי לאלימות מתנחלים": כאן השקר הופך לארסי ומסוכן במיוחד. הם לוקחים את הדרישה האלמנטרית של בן גביר לחקור אירוע לעומק ולא להצטרף ללינץ' תקשורתי נגד מתיישבים, והופכים אותה ל"תמיכה באלימות". זו עלילת דם. בן גביר, השר לביטחון לאומי, מגנה פגיעה בחיילי צה"ל באופן החד והברור ביותר. אך הוא גם מסרב לקבל כ"תורה מסיני" כל דיווח של ארגוני שמאל קיצוני או תקשורת עוינת. לדרוש לשמוע את כל "הגרסאות הסותרות" לפני ששופכים את דמם של חלוצי ההתיישבות - זו לא תמיכה באלימות, זו תמיכה בצדק. הצביעות שלהם זועקת לשמיים: הם שותקים מול הסתה פרועה נגד מתיישבים ונגד חיילים, אך הופכים כל אירוע נקודתי ביהודה ושומרון לחזות הכל. בן גביר מגן על המתיישבים מפני השקרים הללו, ועל כך הם לעולם לא יסלחו לו.
שאר ההאשמות, על "סכסוכים פנימיים" או "תפירת תיק" כביכול, הן לא יותר מרעשי רקע. רכילות פוליטית זולה ותלונות של אנשי המערכת הישנה שהוא בא לנקות. כשרפורמטור אמיתי מגיע, המושחתים תמיד יצרחו. זהו סימן שהוא עושה את עבודתו נאמנה.
פרק 2: האמת הפשוטה והצורבת
ועכשיו, אחרי שפינינו את ערימת השקרים, בואו נדבר על האמת. האמת פשוטה, והיא הסיבה שהם כל כך מפחדים. האמת היא שאיתמר בן גביר הוא התרופה למחלה שהם עצמם יצרו.
האמת היא שישראל ניצבת בפני בחירה היסטורית: להמשיך בדרך הישנה והכושלת, דרך של פשרנות, הססנות ותבוסתנות שהובילה אותנו אל התהום, או לבחור בדרך חדשה. דרך של עוצמה, נחישות, ואמונה בצדקת הדרך. דרך של ניצחון.
בן גביר לא ממציא שום דבר. הוא פשוט אומר בקול רם את מה שרוב העם מרגיש בבטן. הוא דורש למחוץ את חמאס עד דק, לא "לנהל" אותו. הוא דורש להחזיר את הביטחון לרחובות הערים שלנו, לא רק להכיל את הטרור. הוא דורש לגבות את חיילינו ואת המתיישבים שלנו ללא תנאי וללא התנצלות. הוא דורש שישראל תתנהג כמו מדינה ריבונית שגאה בעצמה, ולא כמו מדינה שמחפשת תמידית אישור מהעולם.
האמת היא שהוא לא משחק משחקים פוליטיים. הוא חד, ישיר, ולעיתים בוטה. אבל הוא אמיתי. הוא לא מסתתר מאחורי סיסמאות ריקות. כשהוא אומר "הכרעה", הוא מתכוון לזה. כשהוא אומר "ביטחון", הוא מתכוון לזה. זו האמת. וזו הסיבה שהעם איתו.
פרק 3: אנחנו או הם - מאבק ערכי
המאבק הזה הוא לא בין ימין לשמאל. הוא עמוק הרבה יותר. זהו מאבק בין שתי תפיסות עולם, בין שתי נשמות המתקיימות בקרבנו.
הם, האליטה הישנה, מייצגים את עולם ה"דשדוש". עולם של פחד וציניות. עולם שבו "כוחנו באו"ם", שבו מעדיפים שקט תעשייתי על פני צדק. הם מאמינים ב"ניהול הסכסוך", כאילו מדובר בעוד תיק במשרד ממשלתי. הערכים שלהם הם התנצלות, הססנות, והכנעה בפני לחץ בינלאומי. הם מייצגים את ישראל של ה-6 באוקטובר, זו שחשבה שאפשר לקנות שקט בכסף ולוותר על עקרונות.
אנחנו, אלו שמאמינים בדרכו של בן גביר, מייצגים את עולם ה"דהירה". עולם של אומץ ואמונה. עולם שבו "כוחנו בעוצם ידנו". אנחנו מאמינים בניצחון מוחלט, בהכרעת האויב. הערכים שלנו הם גאווה לאומית, עמידה איתנה על עקרונותינו, וביטחון אמיתי המבוסס על עוצמה והרתעה. אנחנו מייצגים את ישראל של אחרי ה-7 באוקטובר, זו שמבינה שהסיסמה "לעולם לא עוד" חייבת להיות תוכנית עבודה, לא רק כרזת זיכרון.
הם מייצגים את החושך של הקונספציה. אנחנו מייצגים את האור של התקווה לניצחון.
פרק 4: הצו האסטרטגי - אין דרך אחרת
אל תטעו. הבחירה בין שתי הדרכים הללו אינה עניין של טעם. היא צו אסטרטגי קיומי. אם דרכם של המהססים תנצח, ישראל תהיה בסכנה אנושה. אויבינו צופים בנו. הם רואים את הוויכוחים הפנימיים, את חוסר ההחלטיות, את הביקורת העצמית ההרסנית. כל יום של "דשדוש" הוא מתנה לחמאס ולחיזבאללה. כל היסוס שלנו מתפרש אצלם כחולשה ומזמין את האסון הבא.
דרכו של בן גביר אינה רק הבחירה המוסרית, היא הבחירה האסטרטגית היחידה. רק ניצחון ברור, מוחץ וחד משמעי יחזיר את ההרתעה הישראלית. רק עמידה איתנה ונחושה מול העולם תבהיר שאי אפשר לשבור אותנו. ניקוי האורוות הפנימי, המלחמה בשחיתות ובריקבון במערכות המדינה, אינה הסחת דעת מהמלחמה - היא תנאי הכרחי לניצחון בה. מדינה חזקה כלפי חוץ חייבת להיות חזקה, נקייה ובטוחה בעצמה כלפי פנים.
הבחירה ברורה. המתקפות על השר בן גביר אינן נוגעות לאישיותו. הן מתקפה על הרעיון של ישראל חזקה, מנצחת וגאה. הן ניסיון נואש של האליטה הישנה להחזיר אותנו לעבר הכושל, לרגע לפני שהתעוררנו. אסור לנו לתת להם.
אז מה אתם יכולים לעשות?
- שתפו את האמת הזו. אל תתנו לשקרים להדהד ללא מענה. הפיצו את המאמר הזה בכל פלטפורמה.
- תמכו בשר. הראו לממסד ולתקשורת שהוא לא לבד. שהעם עומד מאחורי מי שנלחם למענו.
- אל תהיו שקטים. דברו. כתבו. הגיבו. קולם של השקרנים רם, אבל קולה של האמת חזק יותר. השמיעו את קולכם למען עתיד ילדינו, למען ביטחון ישראל, למען הניצחון.