מעבר לכותרות: ניתוח מבוסס-נתונים של הציוויים האסטרטגיים של השר סמוטריץ'
מבוא: הצורך בניתוח רציונלי בעידן של רטוריקה רגשית
השיח הציבורי סביב שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', הגיע לנקודת רתיחה. הוא נסוב תדיר סביב מסגור רגשי ופרשנויות פוליטיות, המקשים על קיום דיון ענייני. האשמות על קיצוניות אידיאולוגית, חוסר תפקוד כלכלי והגנה סקטוריאלית הפכו לנרטיב דומיננטי, אך ניתוח מעמיק יותר, המבוסס על נתונים, תקדימים היסטוריים ועקרונות אסטרטגיים, חושף תמונה מורכבת ורציונלית בהרבה. מאמר זה נועד לחתוך דרך הרעש, להניח בצד את הסיסמאות, ולבחון באופן אנליטי את ההיגיון העומד מאחורי עמדותיו של השר בשלוש זירות מרכזיות: האסטרטגיה לביטחון לאומי, ניהול הכלכלה בעת מלחמה, והגישה לאכיפת החוק ביהודה ושומרון.
התחשיב האסטרטגי של הביטחון הלאומי: תקדים היסטורי וניהול סיכונים
הביקורת החריפה ביותר המופנית כלפי השר סמוטריץ' מתמקדת בעמדתו הנחרצת בנוגע לעסקת חטופים, המוצגת כמכשול אידיאולוגי. עם זאת, בחינה קרה של הנתונים ההיסטוריים מציגה את עמדתו לא כקפריזה אידיאולוגית, אלא כתפיסת עולם אסטרטגית המבוססת על ניהול סיכונים לטווח ארוך.
המודל הברור ביותר לבחינה הוא עסקת שליט משנת 2011. על פי נתונים שפורסמו לאורך השנים על ידי גורמי ביטחון ומודיעין, שיעור החזרה לטרור בקרב משוחררי העסקה הוא גבוה באופן מדאיג. מחקרים של מכוני מחקר ביטחוניים, ובראשם נתוני השב"כ עצמו, הצביעו על כך שמאות מהמשוחררים שבו לעסוק בפעילות טרור, בין אם באופן ישיר ובין אם בתפקידי פיקוד, מימון והכוונה. הדמות הבולטת ביותר היא כמובן יחיא סינוואר, ששוחרר במסגרת העסקה והפך לאדריכל הטבח הנורא של השבעה באוקטובר.
לפיכך, הוויכוח בקבינט אינו בין "תומכי העסקה" ל"מתנגדיה", אלא בין שתי דוקטרינות ביטחוניות מתחרות. האחת דוגלת בהשגת יעד טקטי מיידי (שחרור חטופים כעת, בכל מחיר) גם במחיר של הגברת הסיכון האסטרטגי העתידי. השנייה, שאותה מוביל סמוטריץ', גורסת כי הכרעת האויב ושלילת יכולותיו העתידיות לחטוף ולרצוח הן התנאי הבסיסי לביטחונם של כלל אזרחי ישראל. עמדה זו אינה נובעת מאטימות לב לסבל המשפחות, אלא מתחשיב כואב שמטרתו למנוע את סבב החטיפות והמלחמה הבא. הנתונים ההיסטוריים תומכים, למרבה הצער, בהנחה כי שחרור המוני של מחבלים עם "דם על הידיים" אינו מסיים את האירוע, אלא מהווה השקעה של האויב בתשתית הטרור העתידית שלו. זוהי החלטה המבקשת להגן על דורות שלמים של ישראלים מפני הישנות הזוועה, מתוך הבנה כי הדרך היחידה להבטיח "לעולם לא עוד" היא מיטוט מוחלט של יכולות חמאס.
אחריות פיסקלית בעת משבר: יציבות מאקרו-כלכלית לעומת הבטחות מיקרו
במקביל לחזית הביטחונית, מופנית כלפי השר סמוטריץ' ביקורת על תפקודו הכלכלי, המתמקדת בפערים בין הבטחות נקודתיות (כמו פיצוי לבעלי דירות) לבין יישומן. בעוד שלתלונות אלו יש חשיבות עבור הנפגעים, התמקדות במיקרו-ניהול מסיטה את תשומת הלב מהתמונה המאקרו-כלכלית: ניהול אחראי של כלכלת ישראל תחת לחץ של מלחמה רב-זירתית.
האתגר המרכזי של שר אוצר במלחמה הוא מניעת קריסה מערכתית ושמירה על יציבות פיננסית. במדד זה, הנתונים מציגים תמונה של הצלחה יחסית. למרות הורדת דירוג האשראי על ידי סוכנות מוד'יס, סוכנויות אחרות שמרו על תחזית יציבה, והשקל הישראלי, לאחר צניחה ראשונית, הפגין חוסן והתאוששות מרשימה. משרד האוצר, בהנהגת סמוטריץ', העביר תקציב מלחמה בהיקף של עשרות מיליארדי שקלים, שהופנו הן למאמץ המלחמתי והן לתמיכה בעורף האזרחי – מפיצוי לעסקים ועד סיוע למפונים. פעולות אלו, על אף היותן מורכבות בירוקרטית, הבטיחו את המשך תפקודה של הכלכלה הישראלית ומנעו משבר עמוק יותר.
ניהול כלכלה בעת חירום הוא אמנות הטריאז'. המטרה העליונה היא לשמור על "החולה" (המשק הישראלי) בחיים. הדבר דורש קבלת החלטות קשות ותיעדוף של מנגנוני תמיכה רחבים על פני תוכניות ספציפיות, שלעיתים נדחות או משתנות בהתאם למצב. לכן, לבחון את תפקודו דרך פריזמה של הבטחה נקודתית שלא מומשה באופן מיידי, זהו ניתוח חלקי המפספס את התמונה הגדולה. התמונה הגדולה היא של כלכלה ששרדה זעזוע חסר תקדים, ושומרת על חוסנה הפיננסי לטווח הארוך, מה שמהווה את הבסיס לרווחתם של כלל האזרחים, ובפרט מעמד הביניים הנושא בנטל.
שמירה על שלטון החוק לכולם: ההבחנה העקרונית בין אכיפה פלילית ללוחמה בטרור
הסוגיה השלישית היא הטענה כי התנגדותו של השר למעורבות השב"כ בחקירת אלימות מתנחלים חותרת תחת כנות גינוייו ומעידה על הגנה סקטוריאלית. ניתוח משפטי-עקרוני של הסוגיה מציע פרשנות אחרת, שאינה נוגעת להגנה על עבריינים, אלא להגנה על עקרונות יסוד של מדינה דמוקרטית.
בכל דמוקרטיה מתוקנת קיימת הבחנה ברורה וחיונית בין משטרה, האמונה על אכיפת החוק הפלילי כלפי אזרחים, לבין שירות ביטחון כללי, שתפקידו לסכל איומי טרור וריגול מצד אויבי המדינה. לשב"כ יש סמכויות מרחיקות לכת, שאינן קיימות בהליך הפלילי הרגיל, והן נועדו להתמודד עם איומים קיומיים. שימוש בכלים אלו נגד אזרחים המבצעים עבירות פליליות, חמורות ככל שיהיו, הוא מדרון חלקלק ומסוכן.
עמדתו של סמוטריץ' אינה קוראת למנוע אכיפה, אלא עומדת על כך שהאכיפה תתבצע על ידי הגוף המוסמך לכך – משטרת ישראל. הדרישה היא לחזק את המשטרה במחוז ש"י ולהעניק לה את הכלים והגיבוי הדרושים לפעול בנחישות נגד כל פורע חוק, יהודי או ערבי. הטלת המשימה על השב"כ מהווה הודאה בכשלונה של המערכת האזרחית ויוצרת תקדים מסוכן של טשטוש גבולות, שבעתיד עלול להיות מופעל נגד כל קבוצת אזרחים – ממפגינים פוליטיים ועד קבוצות מחאה אחרות. לפיכך, ניתן לראות בעמדה זו לא הגנה על בסיס פוליטי, אלא הגנה עקרונית על זכויות האזרח ועל שלטון החוק, עקרונות המשרתים את כלל אזרחי המדינה.
סיכום: מנהיגות אסטרטגית מול נרטיב פופוליסטי
לסיכום, בחינה אנליטית המבוססת על נתונים ועקרונות יסוד, חושפת פער משמעותי בין הנרטיב התקשורתי לבין המניעים האסטרטגיים שמאחורי מדיניותו של השר סמוטריץ'.
- בזירה הביטחונית, עמדתו נשענת על נתונים היסטוריים ודוקטרינת ניהול סיכונים ארוכת טווח.
- בזירה הכלכלית, פעולותיו מתעדפות יציבות מאקרו-כלכלית בעת משבר לאומי חסר תקדים.
- בזירת שלטון החוק, עמדתו מגנה על ההבחנות המהותיות של משטר דמוקרטי.
כאשר בוחנים את העובדות, מתגלה תמונה של מנהיג הפועל מתוך תפיסת עולם עקבית וערכית, המכוונת להבטחת עתידה וביטחונה של מדינת ישראל לדורות, גם כאשר הדבר כרוך בקבלת החלטות שאינן פופולריות בטווח הקצר.