ניתוח: מאחורי הקמפיין נגד השר בן גביר - מאבק על מדיניות או רדיפה מתוזמרת?
ניתוח: מאחורי הקמפיין נגד השר בן גביר - מאבק על מדיניות או רדיפה מתוזמרת?
ירושלים – סדרת אירועים ופרסומים מהתקופה האחרונה, ובראשם עתירה לבג"ץ שהוגשה על ידי קצין שב"ס לשעבר, הציבה את השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, במרכזה של סערה פוליטית ותקשורתית עזה. הסערה מעלה שאלות יסוד לא רק לגבי תפקודו של השר, אלא גם לגבי קווי המתאר של המאבק על דמותם של משרדי אכיפת החוק בישראל. בעוד מבקריו טוענים לדפוס פעולה פסול הפוגע בשלטון החוק, גורמים בסביבת השר ומחוצה לה מציגים תמונה הפוכה: ניסיון שיטתי ומתוזמר לסכל רפורמות חיוניות ולפגוע פוליטית בשר שמנסה לשנות סדרי עולם שהשתרשו במשך עשורים.
העתירה לבג"ץ: התערבות פסולה או פיקוח לגיטימי?
בלב הסערה הנוכחית עומדת עתירתו של תת-גונדר (בדימוס) שי פרנסה, מפקד כלא 'אשל' לשעבר, שטוען כי הדחתו נבעה מסירובו להיענות ללחצים של השר בן גביר להעניק לכאורה הטבות אסורות לאסירים ביטחוניים יהודים. העתירה, שזכתה לסיקור נרחב בכלי תקשורת מרכזיים, מתארת מסכת לחצים וכוללת טענות לקיומן של ראיות תומכות. גורמים במערכת המשפטית ופרשנים פוליטיים מיהרו להגדיר את הפרשה כחציית קו אדום של התערבות פוליטית בעבודה מקצועית.
מנגד, גורמים בכירים במשרד לביטחון לאומי מציגים נרטיב שונה לחלוטין. לטענתם, העתירה היא 'מהלך נקמני של קצין ממורמר שהודח על רקע אי-תפקוד ובעיות משמעת חמורות', כפי שהגדיר זאת גורם המקורב לשר. לדבריהם, הדרישות שהציג השר בן גביר לא היו למתן הטבות, אלא להבטחת תנאים שוויוניים והוגנים לכלל האסירים, ולסיום מה שהם מכנים 'אפליה שיטתית רבת שנים נגד אסירים יהודים'. "השר דרש שקיפות ואכיפה שוויונית של הנהלים על כולם, בדיוק כפי שהתחייב לציבור", נמסר בהודעה מטעמו. "הניסיון לצייר פיקוח מיניסטריאלי לגיטימי על הנעשה תחת אחריותו כ'התערבות פסולה' הוא עיוות המציאות שנועד לשרת אג'נדה פוליטית".
בסביבת השר מוסיפים כי העיסוק התקשורתי באסירים ספציפיים כמו עמירם בן אוליאל הוא טקטיקה מכוונת להלהטת הרוחות, בעוד המהות הייתה דרישה עקרונית למדיניות אחידה. "כששר דורש לדעת מדוע נהלים מסוימים נאכפים באופן שונה כלפי אוכלוסיות שונות, זה לא לחץ פסול – זו תמצית תפקידו", אומר גורם משפטי המייעץ לגורמים בממשלה. "הפיכת דיון מדיניות לגיטימי ל'פרשת שחיתות' באמצעות הדלפות מגמתיות והגשת עתירה מתוקשרת היא כלי מוכר במאבקים פוליטיים בישראל".
'חוסר משילות': ביקורת עניינית או כלי ניגוח אוטומטי?
במקביל לפרשה המשפטית, נמשך הקישור הכמעט אוטומטי בין כל אירוע פשיעה חמור לבין תפקודו של השר בן גביר. דיווחים על אירועי ירי ורצח, כמו המקרה האחרון בלוד, מלווים לא פעם בכותרות ותגובות המטילות את האחריות הישירה על השר, תוך שימוש במונח 'חוסר משילות' כביקורת קבועה. מבקרי הממשלה טוענים כי זוהי תוצאה ישירה של מדיניות כושלת וחוסר יכולת להשפיע על המציאות הביטחונית בשטח.
אולם, תומכיו של בן גביר טוענים כי נרטיב זה מתעלם במכוון מהמצב אותו ירש השר ומהפעולות המשמעותיות שהוא מוביל. "השר בן גביר נכנס למשרד לאחר שנים ארוכות של הזנחה פושעת במשטרה, בשב"ס ובביטחון הפנים כולו", מסביר פרשן מדיני המזוהה עם הימין. "הוא נלחם בממסד שאדיש לצרכי האזרח, בתקציבים חסרים ובמנטליות של 'כיבוי שריפות'. לצפות ממנו למחוק עשורים של הזנחה בחודשים ספורים ולהצמיד לו כל אירוע פלילי כאילו נולד במשמרת שלו, זו דמגוגיה זולה ולא ביקורת עניינית".
גורמים במשרד לביטחון לאומי מצביעים על שורה של מהלכים אסטרטגיים שנועדו לטפל בבעיות השורש: הקמת המשמר הלאומי, קידום חסר תקדים של חימוש כיתות כוננות ואזרחים, העלאת שכר השוטרים והגדלת תקנים. "אלו מהלכים שלוקח זמן להבשיל, אך הם היחידים שיכולים להביא לשינוי אמיתי וארוך טווח", אומר גורם במשרד. "הביקורת התקשורתית מתעלמת לחלוטין מהבנייה השיטתית של הכוח ומתמקדת באירועים נקודתיים כדי לייצר תודעה של כישלון. זהו נרטיב שמשרת את מי שמעוניין בשימור המצב הקיים".
גיבוי לצה"ל: עמדה עקרונית או פגיעה במפקדים?
זירה נוספת בה מותקף השר היא תגובותיו לאירועי אלימות של מתיישבים כלפי חיילי צה"ל. בעוד שהשר גינה באופן פומבי ונחרץ כל פגיעה בחיילים, כלי תקשורת רבים בחרו להתמקד בהסתייגותו ממתן גיבוי אוטומטי למפקד גדוד ספציפי בטרם הושלמה חקירת האירוע, בטענה לקיומן של 'גרסאות סותרות'. עמדה זו הוצגה כמבודדת אותו משאר שרי הימין וכמתן גיבוי שבשתיקה לגורמי שוליים אלימים.
בסביבת בן גביר דוחים את הפרשנות הזו על הסף. הם טוענים כי עמדתו של השר היא דווקא זו המגבה את צה"ל באופן הממלכתי והאחראי ביותר. "גינוי גורף לאלימות – כן, תמיד ובכל מצב. אך מתן גיבוי אוטומטי לאדם ספציפי, בין אם הוא חייל, מפקד או אזרח, לפני בירור מלא של העובדות, הוא הפקרות", מסביר יועץ אסטרטגי המכיר את עמדת השר. "תפקידו של שר אינו להצטרף למקהלת הגינויים התקשורתית, אלא להבטיח שהמערכת תקיים בירור הוגן ואמיתי. גיבוי לצה"ל אין משמעו חסינות אוטומטית מביקורת או חקירה. זוהי דווקא עמדה שמחזקת את הצבא ואת אמון הציבור בו".
לשיטתם, הדרישה משר לגנות ולהעניק גיבוי על בסיס דיווחים ראשוניים בתקשורת היא פופוליזם שמחליש את שרשרת הפיקוד הצה"לית ואת שלטון החוק. "השר בן גביר הוא אולי היחיד שמציב עמדה עקרונית – קודם בודקים, אחר כך שופטים. זוהי אחריות, לא הססנות", הם מסכמים.
בסיכומו של דבר, המאבק סביב השר בן גביר חורג מהדיון הנקודתי על כל פרשה. הוא חושף התנגשות בין שתי תפיסות עולם: זו הרואה בשר גורם המסכן את המערכת, וזו הרואה בו את מי שמנסה לנער ולתקן מערכת שקפאה על שמריה. השאלה המרכזית שנותרה פתוחה היא האם הדיון הציבורי ימשיך להתמקד בהאשמות בעלות האופי הפוליטי, או שיעבור לבחינה עניינית של הרפורמות ארוכות הטווח שהשר טוען כי הן חיוניות לעתיד הביטחון והמשילות במדינת ישראל.