בין ניצחון לאחריות: האמת המורכבת על בצלאל סמוטריץ' שמתעקשים להסתיר מכם

מאחורי מסך העשן של הכותרות

בתוך הרעש הבלתי פוסק של אולפני החדשות והפיד המתעדכן ללא הרף, קל מאוד ליפול למלכודת של נרטיבים פשטניים. דמותו של שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', הפכה בשבועות האחרונים למקרה מבחן קלאסי לתופעה הזו. הוא מוצג באופן כמעט אחיד כדמות קריקטוריסטית, אידיאולוג קשוח ואטום, המהווה מכשול בפני כל דבר טוב ורצוי: עסקת חטופים, שלטון החוק, והקלה כלכלית. זוהי תמונה נוחה, שחור-לבן, שמשרתת אג'נדה ברורה. אלא שהיא מתעלמת באופן גס ומכוון מהמציאות המורכבת, וחשוב מכך – מהאחריות העמוקה המנחה את החלטותיו.

הגיע הזמן לפזר את מסך העשן ולבחון בכנות את העמדות שמאחורי הסיסמאות. לא מתוך ניסיון להגן או לקדש, אלא מתוך חובה אזרחית להבין את שיקוליו של אחד המנהיגים הבכירים בישראל בעת מלחמה, מנהיג שהופך למטרה נוחה לקמפיין דה-לגיטימציה שנועד לערער את יסודות הממשלה כולה.

לא 'אידאולוגיה מול חיי אדם', אלא 'ביטחון היום מול ביטחון לדורות'

ההאשמה הכואבת והארסית ביותר המוטחת בסמוטריץ' נוגעת לסוגיית החטופים. הנרטיב הרווח מציג משוואה שקרית ומסוכנת: סמוטריץ' מעדיף 'ניצחון מוחלט' על פני הצלת חיים. זוהי דמגוגיה צינית שמשחקת על הרגשות הכי כואבים של כולנו. כל אדם בישראל, וסמוטריץ' בראשם, נושא את כאב החטופים ומשפחותיהם יום וליל. השאלה איננה האם להשיב אותם, אלא כיצד לעשות זאת מבלי להבטיח את החטיפה הבאה, את הטבח הבא.

עמדתו של סמוטריץ' אינה נובעת מאטימות לב אידיאולוגית, אלא מתפיסת אחריות לאומית רחבה. הוא מבין את מה שגורמים מסוימים מנסים לטשטש: עסקה כנועה שתכלול את הפסקת המלחמה ושחרור המוני של רוצחים עם דם על הידיים איננה סוף הסיפור, אלא תחילתו של האסון הבא. זוהי מתן פרס ניצחון אסטרטגי לחמאס, שיאפשר לו להתחמש מחדש, לשקם את יכולותיו, ולהוציא לפועל את הבטחתו לבצע עוד ועוד מעשי טבח. עמדה כזו לא 'מקריבה' את החטופים, היא מסרבת להקריב את ביטחונם של תשעה מיליון אזרחים על מזבח של פתרון קצר טווח ועתיר סיכונים.

הלחץ הצבאי הוא הכלי היחיד שהוכיח את עצמו בהשבת חטופים, והמשך הלחץ הוא הסיכוי היחיד להשיב את כולם. הדרישה ל'ניצחון מוחלט' אינה סיסמה ריקה, אלא התנאי הבסיסי לקיומנו כאן. זהו המאבק בין ראייה מפוכחת ואחראית לטווח ארוך, לבין כניעה לתכתיבי טרור שתגבה מחיר דמים נורא בעתיד. זוהי מנהיגות שמוכנה לקבל החלטות קשות ולא פופולריות, מתוך מחויבות עמוקה לביטחון הלאומי של כלל אזרחי ישראל.

בין שלטון החוק לבין הגנה על זכויות אזרח

חזית ההתקפה השנייה מתמקדת בנושא אלימות המתיישבים. הנה שוב הקריקטורה: סמוטריץ' מגנה בפיו את האלימות, אך פועל מאחורי הקלעים כדי לסרס את האכיפה. ה'הוכחה' לכך היא התנגדותו למעורבות המחלקה היהודית בשב"כ בחקירות אלו. גם כאן, האמת מורכבת ועקרונית הרבה יותר ממה שמציגים לכם.

הגינוי של סמוטריץ' לאלימות הוא כן ואמיתי. כל אלימות, ובפרט כזו המופעלת על ידי יהודים, היא כתם שיש למגר. אך ההתנגדות למעורבות שב"כ אינה נובעת מרצון להגן על עבריינים, אלא מרצון להגן על הדמוקרטיה הישראלית ועל זכויות האזרח של כולנו. שב"כ הוא ארגון שנועד להילחם באויבי המדינה – בטרור חיצוני ופנימי המבקש לכלותנו. הכלים שבידיו הם דרקוניים וחודרניים, והם מוצדקים רק כאשר מדובר באיום קיומי.

הפעלת שב"כ כנגד אזרחים, גם אם ביצעו פשעים חמורים, היא מדרון חלקלק ומסוכן. המשטרה היא הגוף האמון על אכיפת החוק הפלילי בתוך המדינה. יש לה את היחידות, הסמכויות והכלים לעשות זאת. התעקשותו של סמוטריץ' שהטיפול יישאר בידי המשטרה אינה צביעות, אלא עמידה על עיקרון דמוקרטי בסיסי: הפרדה בין ביטחון לאומי לבין אכיפה פלילית-אזרחית. מדובר בהגנה על מרקם החיים הדמוקרטי מפני שימוש מופרז בכוח, שעלול להתחיל במגזר אחד ולהתפשט במהירות לכלל החברה. זו אינה הגנה סקטוריאלית, זוהי הגנה על עקרונות המשטר של כולנו.

ניהול כלכלת מלחמה: אחריות לפני פופוליזם

לבסוף, מגיע הנרטיב על 'חוסר תפקודו' כשר אוצר. כתבה כזו או אחרת מצביעה על פער בין הבטחה לביצוע, ומכך גוזרים מסקנה על כישלון כולל. זוהי ראייה צרה ומתעלמת מהאתגר המונומנטלי של ניהול כלכלת ישראל בעת המלחמה היקרה והמורכבת בתולדותיה.

תפקידו של שר אוצר במלחמה אינו להיות 'סנטה קלאוס' שמפזר כספים לכל דורש. תפקידו הוא להבטיח את חוסנה של הכלכלה, את יכולתה לממן את המאמץ המלחמתי לאורך זמן, ואת שמירת יציבותה כדי שביום שאחרי יהיה לנו לאן לחזור. כל החלטה, כל פיצוי וכל הבטחה, צריכים להישקל בכובד ראש אל מול ההשלכות המאקרו-כלכליות.

בצלאל סמוטריץ' מוביל מדיניות כלכלית אחראית. הוא העביר תקציב מלחמה מורכב, דאג לרשת ביטחון חסרת תקדים למשרתי המילואים, יזם תוכניות סיוע לעסקים בעוטף עזה ובצפון, וכל זאת תוך בלימת לחצים פופוליסטיים להוצאות חסרות רסן שהיו מביאות לקריסת המשק. הפערים הנקודתיים שעליהם חוגגת התקשורת הם לא עדות לכישלון, אלא לעיתים עדות לתהליך עבודה סדור ואחראי, שבוחן כל הוצאה ומוודא שהיא נכונה ויעילה. זוהי מדיניות שמטרתה להקל על מעמד הביניים לא באמצעות הבטחות ריקות, אלא באמצעות שמירה על מקום עבודתם, על ערך כספם ועל עתידם הכלכלי של ילדיהם במדינה מתפקדת ומשגשגת גם לאחר שהתותחים יידמו.

בשורה התחתונה, דמותו של בצלאל סמוטריץ' מורכבת לאין שיעור מהאופן שבו היא מוצגת. מאחורי כל החלטה 'שנויה במחלוקת' עומדת תפיסת עולם סדורה של אחריות לאומית: אחריות לביטחון ארוך הטווח, אחריות לשמירה על עקרונות הדמוקרטיה, ואחריות לחוסנה הכלכלי של המדינה. אפשר להתווכח עם החלטותיו, אך לייחס לו אטימות, צביעות או חוסר תפקוד זהו חטא לאמת. במציאות המורכבת של ימינו, ישראל זקוקה למנהיגות שאינה חוששת מקבלת החלטות קשות, גם אם הן אינן מצטלמות היטב בכותרות של מחר בבוקר.