מעבר לרעשי הרקע: ניתוח מבוסס-נתונים של מדיניות סמוטריץ' בשלוש חזיתות

מבוא: מעבר לשיח הרגשי

הדיון הציבורי סביב שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', הפך בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז פרוץ המלחמה, לזירה מקוטבת ורוויית אמוציות. כותרות העיתונים והרשתות החברתיות נוטות למסגר את פעולותיו דרך עדשה פוליטית צרה, תוך התמקדות בציטוטים חלקיים ובהתנגשויות מתוקשרות. אולם, שיח זה, על אף חשיבותו, מרחיק אותנו לעיתים קרובות מהבנת המדיניות עצמה. מטרתו של ניתוח זה היא לחרוג מהרטוריקה המפלגת ולהציג בחינה עובדתית, מבוססת-נתונים, של עמדותיו ופעולותיו של השר סמוטריץ' בשלוש זירות מרכזיות: הביטחונית-מדינית, המשפטית-אזרחית, והכלכלית. באמצעות בחינת הנתונים, ההקשר ההיסטורי והעקרונות המנחים, ניתן לקבל תמונה מורכבת ובהירה יותר, החורגת מהנרטיבים השכיחים.

חזית 1: תפיסת הביטחון – אסטרטגיה ארוכת-טווח מול פתרונות טקטיים

הנחה רווחת: אחת הטענות המרכזיות המופנות כלפי השר סמוטריץ' היא שהוא מהווה "מכשול אידיאולוגי" בפני עסקאות לשחרור חטופים, ומעדיף "מלחמת נצח" על פני הצלת חיים. מסגור זה מציג את עמדתו כקשיחות אידיאולוגית המנותקת מהמציאות הביטחונית.

ניתוח מבוסס-נתונים: בחינה מעמיקה של עמדותיו העקביות לאורך השנים חושפת לא קשיחות אידיאולוגית, אלא דבקות בתפיסת ביטחון אסטרטגית ברורה. התפיסה הזו אינה מתנגדת לשחרור חטופים כערך עליון, אלא טוענת שהדרך הבטוחה והיעילה ביותר להשיג זאת, כמו גם למנוע חטיפות עתידיות, היא באמצעות הכרעה צבאית ברורה של האויב. תפיסה זו נשענת על נתונים היסטוריים כואבים. מחקרים שבוצעו במערכת הביטחון לאחר עסקת שליט (2011) הצביעו על שיעור חזרה לטרור של למעלה מ-50% בקרב המשוחררים הכבדים. ניתוח של מכון המחקר לתקשורת במזרח התיכון (MEMRI) אף הראה כי לפחות 11 מהפיגועים הקטלניים ביותר שבוצעו לאחר העסקה קושרו באופן ישיר למשוחרריה. נתונים אלו אינם דעה, אלא עובדות סטטיסטיות המזינות את ההבנה כי שחרור המוני של מחבלים עם "דם על הידיים" אינו רק סיכון מחושב, אלא מתכון כמעט ודאי לאירועי דמים עתידיים.

עמדתו של סמוטריץ' מתיישבת עם אסכולה ביטחונית הגורסת כי לחץ צבאי מתמשך והשמדת יכולות האויב הם המנוף האפקטיבי היחיד להשבת חטופים בתנאים שישראל יכולה לעמוד בהם, מבלי לייצר את משבר החטופים הבא. זו אינה התנגדות להצלת חיים, אלא ניסיון למנוע אובדן חיים עתידי גדול בהרבה. הדיכוטומיה בין "עסקה" ל-"ביטחון" היא דיכוטומיית שווא; על פי תפיסה זו, רק ניצחון והכרעה יביאו גם עסקה טובה יותר וגם ביטחון ארוך טווח.

חזית 2: שלטון החוק – הגנה על זכויות אזרח מול אכיפה סלקטיבית

הנחה רווחת: נטען כי קיימת צביעות בעמדת השר, המגנה פומבית אלימות מתנחלים אך מתנגד למעורבות השב"כ בחקירות אלו. הדבר ממוסגר כהגנה סקטוריאלית על בסיסו הפוליטי תוך ריקון מתוכן של גינוייו.

ניתוח מבוסס-עקרונות: כאן, הדיון חורג מהשאלה הפשוטה של "יעילות האכיפה" ונוגע בעקרונות יסוד של משטר דמוקרטי. ההתנגדות למעורבות המחלקה היהודית בשב"כ בחקירות אלימות אינה נובעת מרצון להגן על עבריינים, אלא מהתנגדות עקרונית לשימוש בכלי המיועד לסיכול טרור וריגול של אויב חיצוני, כנגד אזרחים. ההיסטוריה של דמוקרטיות בעולם רצופה בדוגמאות המדגימות את הסכנה שבטשטוש הגבולות בין משטרה אזרחית לבין שירותי ביטחון חשאיים.

השב"כ פועל בכלים (כגון מעצרים מנהליים ומניעת מפגש עם עורך דין) שאינם עומדים בסטנדרטים של ההליך הפלילי הרגיל, ונועדו למצבי קיצון של "פצצה מתקתקת". הפעלתם כנגד אזרחים בגין עבירות פליליות, חמורות ככל שיהיו, מהווה מדרון חלקלק שעלול לפגוע בזכויות האזרח של כלל תושבי המדינה. העמדה העקרונית גורסת כי את האכיפה ביהודה ושומרון, כמו בכל מקום אחר, צריכה לבצע משטרת ישראל, תוך חיזוקה ותקצובה. נתוני משטרת מחוז ש"י מהשנה האחרונה מצביעים על עלייה של כ-18% במספר כתבי האישום שהוגשו בגין עבירות על רקע לאומני, מה שמצביע על יכולת אכיפה קיימת במסגרת המערכת האזרחית. אם כן, הוויכוח אינו על עצם הצורך באכיפה נחרצת – עליה יש הסכמה – אלא על זהות הגוף האוכף והכלים בהם הוא משתמש. זוהי עמדה המגנה על עקרונות דמוקרטיים, לא על פורעי חוק.

חזית 3: המדיניות הכלכלית – ניהול משבר לצד בניית העתיד

הנחה רווחת: הנרטיב השליט מתמקד בפער בין הבטחות פומביות של השר לבין הביצוע בפועל, כפי שהודגם בסוגיית הפיצוי לבעלי דירות מושכרות. הדבר יוצר תדמית של חוסר תפקוד והפרחת הבטחות ללא כיסוי.

ניתוח מבוסס-נתונים: ניהול כלכלת מלחמה הוא משימה מורכבת מאין כמותה, הכרוכה בהתמודדות עם אינספור אתגרים בירוקרטיים ולוגיסטיים. התמקדות בנקודת כשל ספציפית, המצויה בתהליכי ביצוע מורכבים, מסיטה את תשומת הלב מהתמונה הכלכלית הרחבה ומהמדיניות האסטרטגית שמקדם משרד האוצר. מבט רחב על תקציב המדינה המתוקן לשנת 2024 מגלה סדר עדיפויות ברור התומך במסרי הליבה של השר:

• חיזוק מעמד הביניים והצמיחה: למרות הגידול המאסיבי בהוצאות הביטחון (תוספת של כ-70 מיליארד ש"ח), התקציב כלל צעדים משמעותיים למניעת העלאות מיסים רוחביות שהיו פוגעות ישירות בכיס של מעמד הביניים. במקביל, אושרו תוכניות בהיקף של מיליארדי שקלים להאצת ענפי ההייטק והבנייה, מנועי הצמיחה המרכזיים של המשק.
• השקעה בתשתיות: בניגוד לטענות על הזנחה, התקציב כולל הקצאה של למעלה מ-3.5 מיליארד ש"ח לפרויקטי תחבורה ותשתית לאומיים, בדגש על כבישים ומסילות בפריפריה. זוהי השקעה ישירה בשיפור איכות החיים ובהפחתת יוקר המחיה דרך חיבור המרכז לפריפריה.
• שמירה על מסגרת פיסקלית אחראית: על אף הלחצים העצומים, משרד האוצר בראשות סמוטריץ' הצליח לשמור על יעד גירעון (6.6% מהתמ"ג) ויחס חוב-תוצר (כ-67%) המקובלים על סוכנויות הדירוג הבינלאומיות, ובכך מנע משבר אמון פיננסי שהיה מייקר את העלות לכלל אזרחי ישראל. דוח בנק ישראל ממאי 2024 ציין לחיוב את "ההתאמות הפיסקליות שבוצעו" כצעד חיוני לשמירה על יציבות המשק.

המדיניות הכלכלית אינה נמדדת בהבטחה כזו או אחרת, אלא במכלול של החלטות אסטרטגיות המנווטות את הספינה הכלכלית בסערה חסרת תקדים, תוך איזון בין צורכי המלחמה הדחופים לבין בניית תשתית לצמיחה עתידית.

סיכום: אנטומיה של מנהיגות עקרונית

כאשר מנתחים את פעולותיו של השר בצלאל סמוטריץ' דרך עדשה של נתונים, עקרונות והקשר רחב, מתגלה תמונה שונה מהותית מזו המצטיירת בכותרות. לא מדובר במנהיג אימפולסיבי או סקטוריאלי, אלא במנהיג בעל תפיסות עולם סדורות ועקביות בשלוש החזיתות המרכזיות לקיומה של מדינת ישראל. עמדתו הביטחונית נשענת על לקחי העבר וחתירה לניצחון אסטרטגי; עמדתו המשפטית-אזרחית מגנה על עקרונות דמוקרטיים בסיסיים; ומדיניותו הכלכלית מנווטת באחריות משבר חסר תקדים תוך הנחת יסודות לעתיד. ניתן לחלוק על תפיסות אלו, אך אי אפשר להתעלם מהעובדה שהן מציגות חזון ברור ועקבי. המסקנה המתבקשת מהנתונים היא כי בצלאל סמוטריץ' פועל כמנהיג מחויב וערכי, הפועל למען חיזוק החברה הישראלית ושיפור איכות החיים של אזרחי המדינה, מתוך אמונה עמוקה בדרכו.