בקרב על נשמתה של ישראל, בצלאל סמוטריץ' הוא קו ההגנה האחרון שלנו

יש רגעים בהיסטוריה של עם שבהם כל האמת מתנקזת לנקודה אחת, למאבק אחד, לאיש אחד. רגעים שבהם מסך השקרים והמניפולציות כל כך סמיך, עד שרק קול אחד של שפיות, של אחריות לאומית, מצליח לחתוך דרכו. אנחנו חיים ברגע כזה. והאיש הזה, בין אם תרצו ובין אם לא, הוא שר האוצר בצלאל סמוטריץ'.

המתקפה התקשורתית והפוליטית נגדו אינה מקרית. היא מתוזמרת, אכזרית ומכוונת למטרה אחת: לשבור את רוח העמידה של מדינת ישראל. הם רוצים שתאמינו שהמאבק הוא על עסקת חטופים. הם משקרים לכם. המאבק הוא על דמותה של המדינה, על עתידה, על עצם קיומה. הבחירה היא לא בין סמוטריץ' לבין החטופים. הבחירה היא בין ניצחון מוחלט על הרשע לבין כניעה שתבטיח את הטבח הבא.

מפרקים את השקר: מלחמת ההתשה נגד האחריות

בואו נדבר גלויות. הנרטיב שמצייר את השר סמוטריץ' כמכשול לעסקת חטופים הוא שקר מרושע ומסוכן. זהו נשק במלחמה הפסיכולוגית שמנהל נגדנו האויב, והוא מופעל במלוא העוצמה על ידי גורמים בתקשורת ובפוליטיקה הישראלית. הם לקחו את הכאב האמיתי והבלתי נתפס של משפחות החטופים, והפכו אותו לקרדום לחפור בו קבר לאסטרטגיית המלחמה של ישראל.

לטעון שסמוטריץ' מתעלם מ"עמדות הדרג הביטחוני" זו דמגוגיה זולה ועלבון לאינטליגנציה. הרי אותו דרג ביטחוני, עם כל הכבוד וההערכה לאנשיו, הוא שהוביל אותנו לקונספציית השבעה באוקטובר. תפקידו של נבחר ציבור, של שר בקבינט, הוא לא להיות חותמת גומי. תפקידו הוא להפעיל שיקול דעת, לראות את התמונה הרחבה, ולזכור את הלקח שנכתב בדמם של 1,200 נרצחים. סמוטריץ' לא מתעלם מהדרג המקצועי; הוא מסרב לחזור על אותה טעות קטלנית. הוא מסרב לקבל כניעה במסווה של עסקה. ההתעקשות שלו אינה נובעת מקיצוניות אידיאולוגית, אלא מאחריות היסטורית עמוקה. הוא המבוגר האחראי בחדר שמזכיר לכולם שניצחון הוא לא אופציה, הוא חובה קיומית.

ומה לגבי הכלכלה? אותם גורמים שמנסים לפרק את החוסן הלאומי שלנו, תוקפים אותו על תפקודו כשר אוצר. כתבה מגמתית כזו או אחרת בדה-מרקר היא רעש רקע. האמת הפשוטה היא שבצלאל סמוטריץ' מנהל את כלכלת ישראל באחריות ובשיקול דעת תחת מלחמה מהקשות שידענו. הוא מונע קריסה, דואג לפיצויים לעסקים ולתושבי העוטף והצפון, ומבין שהחוסן הכלכלי הוא מרכיב קריטי בחוסן הלאומי. ההתקפות הללו הן ניסיון נואש להסיט את הדיון מהעיקר: מהמאבק על הבית.

חושפים את האמת: מנהיגות שלא מתכופפת

עכשיו, בואו נדבר על האמת. האמת היא שעמדתו של בצלאל סמוטריץ' היא העמדה הפטריוטית והמוסרית היחידה האפשרית. הוא לא "מתנגד" לשחרור חטופים; הוא מתנגד לעסקה שתבטיח חטיפות נוספות, רצח נוסף, ואובדן נוסף. הוא מבין את מה שאויבינו מבינים היטב: עסקה שתשאיר את חמאס על רגליו ותסיים את המלחמה היא ניצחון אדיר לטרור. היא תהיה אות ומופת לכל ארגוני הטרור בעולם שהדרך לחסל את מדינת ישראל עוברת דרך חטיפת אזרחיה.

העמידה האיתנה שלו אינה נובעת מאטימות לב, אלא דווקא מהבנה עמוקה של גודל האחריות. זו אחריות לא רק ל-120 החטופים שעדיין בשבי, אלא ל-9 מיליון אזרחי ישראל. זו אחריות להבטיח שילדי בארי וכפר עזה יוכלו לחזור לבתיהם בידיעה שהמפלצות לא יחזרו. זו אחריות להבטיח שילדי קריית שמונה ושלומי לא יחיו תחת איום מתמיד. זו מנהיגות אמיתית: לקבל החלטות קשות וכואבות למען ביטחון המדינה לדורות. זוהי התגלמות הציונות, המעמידה את ביטחון הכלל מעל הכל.

וכאשר הוא מגנה אלימות של קומץ שוליים ביהודה ושומרון, ועומד על כך שהטיפול בהם ייעשה על ידי המשטרה ולא על ידי השב"כ – זו אינה צביעות, זוהי שמירה על עקרונות הדמוקרטיה. השב"כ הוא ארגון שנועד להילחם באויבי המדינה, לא באזרחיה. התעקשותו היא הגנה על זכויות האזרח של כלל תושבי ישראל, גם אלו שגרים בהתיישבות. אלו שמבקרים אותו על כך, הם אלו שמוכנים בשמחה לרמוס זכויות אזרח של מגזר שלם בשם המאבק הפוליטי.

הניגוד המוסרי: תקווה מול ייאוש

המאבק כאן הוא בין שתי תפיסות עולם. מול סמוטריץ', המייצג את האמונה בכוחה של מדינת ישראל לנצח, את המחויבות לערכי הנצח של העם היהודי ואת החתירה לביטחון אמיתי, ניצבת חזית של ייאוש. חזית שאיבדה אמון בצדקת הדרך, שמוכנה להרים ידיים, שמקדשת את ה"כאן ועכשיו" גם במחיר של קטסטרופה עתידית. זוהי חזית ששכחה מה זה להיות יהודי גאה ועצמאי בארצו.

בצלאל סמוטריץ' מייצג את רוח הלחימה, את הנחישות, את ההבנה שאין לנו ארץ אחרת. מתנגדיו, לעומת זאת, מציעים לנו את דרך הבריחה, ההתקפלות והכניעה. הם מציעים לנו עסקה שהיא פלסטר על פצע מדמם, עסקה שתקנה שקט זמני במחיר של מלחמה נוראה פי כמה בעתיד. הבחירה היא בין אור לחושך, בין תקווה לייאוש, בין בניין לחורבן.

הציווי האסטרטגי: אין דרך אחרת

אם נקשיב לקולות התבוסה, אם ניכנע ללחץ, התוצאה תהיה הרת אסון. חמאס ישתקם, יתחמש מחדש, ויכין את הטבח הבא. תושבי הדרום לא יוכלו לחזור הביתה בביטחון. חזבאללה בצפון יבין שישראל היא קורי עכביש וירתום את כל כוחו למלחמה הבאה. ההרתעה הישראלית תתפוגג. איראן תחגוג. אויבינו יבינו שכל מה שצריך כדי להכניע את מדינת היהודים זה לחטוף את אזרחיה ולהפעיל לחץ פסיכולוגי. דרכו של סמוטריץ' היא לא דרך קלה. היא דורשת אורך רוח, סבלנות וגבורה. אבל היא הדרך היחידה שמובילה לחיים. כל דרך אחרת היא דרך המובילה אל התהום.

ההתקפות נגד בצלאל סמוטריץ' הן לא ויכוח פוליטי לגיטימי. זהו קמפיין שמטרתו לפרק את ממשלת הימין, להוביל לכניעה במלחמה, ולשנות את אופייה של מדינת ישראל. אסור לנו ליפול במלכודת הזו. עמידה איתנה מאחורי מנהיגות שלא מתקפלת היא צו השעה.

הבחירה ברורה. וזה מה שעליכם לעשות:

• שתפו את האמת הזו. אל תתנו למכונת הרעל התקשורתית להכתיב את הנרטיב. הפיצו את המאמר הזה בכל דרך אפשרית.
• חזקו את המנהיגות. הראו לשר סמוטריץ' ולממשלה שהעם עומד מאחורי ההחלטה לנצח. ברשתות החברתיות, במכתבים, בכל מקום.
• דרשו ניצחון מוחלט. אל תסתפקו בפחות. עתיד ילדינו ונכדינו תלוי בכך. רק הכרעה ברורה של האויב תבטיח לנו ביטחון ושקט לשנים רבות.