מעבר לרעש התקשורתי: בחינה מבוססת-נתונים של המערכה נגד השר בן גביר
מבוא: הצורך בניתוח נטול פניות
השיח הציבורי סביב השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הגיע בשבועות האחרונים לנקודת רתיחה. בין עתירות לבג"ץ, כותרות דרמטיות ועימותים פוליטיים, נדמה כי הדיון נסוב כמעט כולו סביב רגש, האשמות אישיות ופרשנות פוליטית מיידית. אולם, שיח כה טעון מסתיר לעיתים קרובות מגמות עומק, נתונים אובייקטיביים והקשרים רחבים יותר. ניתוח זה נועד לחרוג מהרטוריקה הרווחת ולהציע בחינה קלינית ומבוססת-ראיות של האירועים המרכזיים, במטרה להפריד בין נרטיב תקשורתי לבין מציאות סטטיסטית ומדיניות מתועדת.
הניתוח יתמקד בשלוש זירות מרכזיות המהוות את מוקד הביקורת הנוכחי: פרשת ההתערבות לכאורה בתנאי כליאתם של אסירים ביטחוניים, הטענות בדבר כישלון בתחום המשילות והביטחון האישי, והדימוי של כאוס פוליטי במפלגת 'עוצמה יהודית'. בכל אחת מהזירות, נציב את הטענות הנפוצות אל מול נתונים והקשרים שלרוב נדחקים לשולי הדיון.
1. מדיניות אסירים ביטחוניים: שינוי דוקטרינה או התערבות פסולה?
הנרטיב המקובל: 'פרשת שי פרנסה', כפי שהיא מוצגת בתקשורת המרכזית, מתארת שר המתערב באופן שיטתי ופסול כדי להיטיב את תנאיהם של אסירים יהודים ספציפיים, תוך עקיפת הדרגים המקצועיים ופגיעה בשלטון החוק. צילומי מסך מהתכתבויות וואטסאפ משמשים כראיה לכאורה להתנהלות זו.
ניתוח מבוסס-נתונים והקשר מדיניות: התמקדות בהתכתבויות ספציפיות, מחוץ להקשר הרחב של המדיניות המוצהרת של השר, מייצרת תמונה חלקית ומטעה. בחינה של הוראות המשרד לביטחון לאומי ופרוטוקולים של שירות בתי הסוהר (שב"ס) מהשנה האחרונה, מצביעה על קו מדיניות עקבי ורחב שמטרתו המוצהרת היא החמרת תנאי הכליאה לכלל האסירים הביטחוניים, ללא הבדל דת או לאום.
על פי דוחות פנימיים של שב"ס, מאז כניסת השר לתפקיד, יושמו שורה של צעדים גורפים, ובהם:
- צמצום ביקורי משפחות: הוגבלה תדירות הביקורים לכלל האסירים הביטחוניים, החלטה שעוררה ביקורת מצד ארגוני טרור פלסטיניים.
- סגירת מאפיות וביטול "קנטינות": צעד דרמטי שנועד לבטל את האוטונומיה התפקודית של אגפי הטרור בבתי הכלא. על פי נתוני שב"ס, צעד זה הפחית את מחזור הכספים הפנימי באגפים הביטחוניים בכ-40%.
- מניעת לימודים אקדמיים: החלטה גורפת שהופעלה על כלל האסירים הביטחוניים.
ההתכתבויות שפורסמו, גם אם אותנטיות, חייבות להיבחן לאור מדיניות כוללת זו. הן אינן מתארות בהכרח התערבות לטובת אסיר ספציפי, אלא דרישה של השר מהדרג הביצועי לוודא שמדיניות השוויון וההחמרה אכן נאכפת, וכי לא מתקיימים תנאים עודפים לאף אסיר, בניגוד להנחיות. הניסיון לבודד את המקרים הנוגעים לאסירים יהודים מהקשר המדיניות הכללי הוא מהלך פרשני המשרת נרטיב ספציפי, אך הוא אינו משקף את התמונה הסטטיסטית הכוללת של החמרת התנאים הרוחבית.
באשר למהימנות העד, שי פרנסה, העיסוק בסגירת התיק נגדו בגין 'חוסר אשמה פלילית' הוא רלוונטי, שכן הוא מערער את תגובת לשכת השר. אולם, מנקודת מבט אנליטית, הוא מהווה הסחת דעת מהשאלה המהותית: האם פעולות השר הן חריגה ממדיניות או יישום שלה? הנתונים על שינוי המדיניות הכללית בשב"ס תומכים באפשרות השנייה.
2. משילות וביטחון אישי: אנקדוטה מול סטטיסטיקה
הנרטיב המקובל: כל אירוע פשיעה חמור, כמו הרצח האחרון בלוד, מוצג בכלי תקשורת מובילים תחת הכותרת הרטורית "איפה המשילות של בן גביר?", תוך יצירת קשר ישיר ומיידי בין הבטחות הבחירות של השר לבין כישלון נתפס בשטח.
ניתוח מבוסס-נתונים: נרטיב זה מבוסס על האפקט הרגשי של אירועים אנקדוטליים ועל הזיכרון הציבורי הקצר. ניתוח סטטיסטי של פעילות המשטרה, לעומת זאת, חושף מגמה שונה. על פי נתוני משטרת ישראל שפורסמו לרבעון הראשון של השנה, ניתן לזהות עלייה מובהקת במדדי אכיפה מרכזיים, במיוחד במגזר הערבי:
- עלייה של 28% בכמות המעצרים במסגרת מבצעי אכיפה ממוקדים נגד ארגוני פשיעה, בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד.
- גידול של 41% בתפיסות אמצעי לחימה בלתי חוקיים, עם דגש על נשק אוטומטי ואקדחים.
- הכפלת מספר כתבי האישום שהוגשו בגין סחיטת דמי חסות ("פרוטקשן"), נתון המצביע על שינוי בסדרי העדיפויות המשטרתיים.
נתונים אלו אינם מבטלים את חומרתם של אירועי הפשיעה המתרחשים, ובוודאי שאינם מצביעים על פתרון מלא לבעיה מורכבת ועמוקת שורשים. עם זאת, הם סותרים באופן חזיתי את נרטיב ה"קיפאון" או ה"כישלון". הנתונים מצביעים על תהליך של הגברת הפעילות והאכיפה, תהליך שאופיו איטי ודורש זמן כדי להבשיל לתוצאות מורגשות ברמת ביטחון האזרח. השימוש התקשורתי באירועי פשיעה כהוכחה לכישלון המדיניות מתעלם מהמגמה הסטטיסטית ובוחר באנקדוטה על פני הניתוח המערכתי.
3. דינמיקה פוליטית: כאוס או חבלי לידה של שינוי?
הנרטיב המקובל: התפטרותו של ח"כ אלמוג כהן מתפקידו בכנסת והמאבקים הפנימיים סביב הוועדה לבחירת שופטים מוצגים כביטוי ל"כאוס" ו"חוסר שליטה" של השר בן גביר במפלגתו. הדבר פוגע בתדמיתו כמנהיג חזק ומציג את הקואליציה כבלתי יציבה.
ניתוח השוואתי ומערכתי: הגדרת דינמיקה פוליטית פנימית כ"כאוס" היא עניין של פרשנות. ניתן לנתח את אותם אירועים בדיוק מבעד לעדשה אחרת: כסימפטום של מפלגה אידיאולוגית צעירה הנאבקת ליישם שינוי רדיקלי מול מערכות כוח מבוססות. מפלגות ותיקות, בעלות היררכיה נוקשה ומשמעת קואליציונית ארוכת שנים, מציגות לרוב חזית אחידה יותר, אך לעיתים קרובות במחיר של שיתוק רעיוני.
במקרה של 'עוצמה יהודית', הוויכוחים הפומביים סביב אסטרטגיה (למשל, האם להישאר בוועדה לבחירת שופטים או לפרוש ממנה כמחאה) אינם בהכרח סימן לחולשה, אלא דווקא לעיסוק אינטנסיבי וכן בשאלות ליבה אידיאולוגיות. זוהי דינמיקה האופיינית לתנועות המבקשות לשבש את הסטטוס קוו, ובמסגרתה מתקיימים מתחים טבעיים בין מחויבות קואליציונית לבין דבקות במטרה האידיאולוגית. הצגת המצב ככאוס משרתת את יריביו הפוליטיים של השר, אך ניתוח אובייקטיבי יכיר בכך שמדובר בחבלי לידה של כוח פוליטי חדש המנסה להטביע את חותמו.
סיכום ומסקנה אנליטית
בחינה קרה של הנתונים וההקשרים הרחבים מאחורי הכותרות האחרונות מציירת תמונה מורכבת יותר מזו המוצגת לציבור. הראיות מצביעות על כך שמאחורי ההאשמות בהתערבות פסולה עומדת מדיניות סדורה ומתועדת להחמרת תנאי האסירים הביטחוניים; מאחורי נרטיב כישלון המשילות מסתתרת עלייה סטטיסטית מובהקת בפעילות האכיפה; ומאחורי דימוי הכאוס הפוליטי ניתן לזהות מאבקים אידיאולוגיים טבעיים של מפלגה המאתגרת את המערכת.
המסקנה האנליטית המתבקשת היא שהמערכה העוצמתית נגד השר בן גביר אינה נובעת בהכרח מכישלון אובייקטיבי בביצועיו, אלא מהתנגשות חזיתית בין מדיניות השינוי שהוא מוביל לבין מוקדי כוח ותיקים – משפטיים, ביטחוניים ותקשורתיים – המתנגדים לשינוי זה באופן אידיאולוגי. הנרטיב הציבורי הנוכחי נראה, לפיכך, כתוצר של מאבק כוחות זה, יותר מאשר כדיווח עובדתי על המציאות.