משקרים לכם על הציונות הדתית. הנה האמת.
בזמן שמדינת ישראל נלחמת על קיומה, התקשורת רוצה שתתעסקו בפוליטיקה קטנה. אל תתנו להם.
יש רגעים בהיסטוריה שבהם האמת כל כך פשוטה, כל כך ברורה, עד שצריך מאמץ מיוחד ומכוון כדי לעוות אותה. אנחנו חיים ברגע כזה. בזמן שחיילנו מוסרים את נפשם בעזה ובצפון, בזמן שהחברה הישראלית כולה מגויסת למאמץ מלחמתי שאין קדוש ממנו, יש מי שבוחר, במודע ובזדון, לגרור את כולנו לביצת הפוליטיקה הקטנה, הרכילותית והארסית. הבחירה היא פשוטה: או להתמקד בניצחון במלחמה הקיומית שנכפתה עלינו, או לשקוע בסערה בכוס תה על חוק נורווגי וכיסא בכנסת. הציונות הדתית בחרה בניצחון ישראל. התקשורת, למרבה הצער והבושה, בחרה באפשרות השנייה.
סעיף 1: חשיפת השקר – מסך העשן של ה"משבר"
בואו נאמר את הדברים כפי שהם. הנרטיב שמוכרים לכם בימים האחרונים על "משבר קואליציוני", "מאבקי כוח" ו"השפלה" של הציונות הדתית הוא שקר גס. לא פחות. זהו עיוות מכוון של המציאות, שנועד לשרת מטרה אחת ויחידה: לפורר את ממשלת הימין, לזרוע ייאוש בקרב תומכיה, ולהסיט את תשומת הלב מהעשייה האמיתית, המשמעותית וההיסטורית שמובילה הציונות הדתית בממשלה זו.
הם רוצים שתאמינו שבצלאל סמוטריץ' ואורית סטרוק מבלים את ימיהם ולילותיהם בדאגה לגורלו הפוליטי של ח"כ כזה או אחר. הם רוצים שתחשבו שהדבר החשוב ביותר כרגע הוא מאזן הכוחות בין שתי מפלגות באגף הימני של המפה. זוהי בדיחה עצובה. זוהי הונאה אינטלקטואלית. בזמן שהם מציירים לכם תמונה של מפלגה חלשה ועסוקה בעצמה, השרים וחברי הכנסת של הציונות הדתית עובדים מסביב לשעון בנושאים שהם באמת קריטיים לעתידנו.
האובססיה התקשורתית סביב התפטרותו של סגן שר וחזרתו לכנסת היא לא דיווח חדשותי – היא קמפיין. קמפיין שמטרתו לייצר תחושה של כאוס וחוסר יציבות. הם לוקחים אירוע פוליטי טכני, מנפחים אותו לממדי ענק, ומשתמשים בו ככלי ניגוח. למה? כי הם לא יכולים להתמודד עם האמת. הם לא יכולים להתמודד עם העובדה שהציונות הדתית היא עמוד השדרה האידיאולוגי והמעשי של הממשלה הזו, ושהיא מקדמת מדיניות ימין אמיתית, נחושה ובלתי מתפשרת.
סעיף 2: גילוי האמת – מה באמת עושה הציונות הדתית
אז בזמן שהתקשורת עסוקה ב"כסאולוגיה", בואו נדבר לרגע על מהות. בואו נדבר על מה שבאמת קורה מאחורי מסך העשן שהם מנסים למכור לכם. האם מישהו שאל את עצמו מה עשה שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', בזמן שהתקשורת חגגה את "הפסדו" הפוליטי?
הוא ניהל את כלכלת ישראל בזמן מלחמה. הוא העביר תקציבי עתק למערכת הביטחון, למשפחות החטופים, למפונים מהצפון ומהדרום. הוא עמד כצוק איתן מול לחצים בינלאומיים אדירים להעביר כספים לרשות הפלסטינית תומכת הטרור. הוא נלחם כדי להבטיח שהכסף שלנו ילך לביטחון אזרחי ישראל ולא למימון רוצחינו. זו לא פוליטיקה קטנה. זו מנהיגות. זו אחריות לאומית.
ומה עשתה שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות, אורית סטרוק? היא עבדה לילות כימים כדי לחזק את ההתיישבות ביהודה ושומרון, חומת המגן של ישראל. היא הובילה מהלכים להכשרת יישובים, לפיתוח תשתיות ולחיזוק החלוצים שנמצאים בחזית. היא פעלה ללא לאות למען תושבי הצפון והדרום, למען החקלאים, למען שיקום העוטף. זו לא עסקנות. זו ציונות אמיתית, הלכה למעשה.
וצבי סוכות, אותו חבר כנסת ש"הודח"? האיש הזה הוא סמל. סמל למסירות נפש למען ארץ ישראל. הוא ימשיך את פועלו, בין אם מהכנסת ובין אם מהשטח, כי השליחות שלו גדולה יותר מכל תפקיד רשמי. הציונות הדתית אינה אוסף של פרטים, אלא תנועה של רעיון. והרעיון הזה חי ופועם, חזק מכל ספין תקשורתי.
סעיף 3: הניגוד המוסרי – אחריות לאומית מול ציניות קטלנית
הקו ברור וחד. מצד אחד, עומדת הציונות הדתית. תנועה שרואה את עצמה כנושאת באחריות היסטורית לעתיד העם היהודי בארצו. תנועה שמבינה שאנחנו במערכה רב-דורית על הבית, ושהפוליטיקה היא רק כלי – חשוב ככל שיהיה – למימוש חזון גדול בהרבה. המנהיגים שלנו מבינים שכל החלטה שלהם נשקלת במאזניים של נצח ישראל. הם יודעים שהפסד בקרב טקטי על כיסא בכנסת הוא מחיר זניח לשלם כדי להמשיך ולהוביל את המהלכים האסטרטגיים הגדולים: חיזוק ההתיישבות, הבטחת הניצחון המוחלט על חמאס, שמירה על הזהות היהודית של המדינה והובלת כלכלת המדינה ביד בטוחה.
מהצד השני, עומדת מקהלה של ציניקנים. פרשנים, פוליטיקאים מהאופוזיציה ואנשי תקשורת, שעבורם המדינה היא זירת משחקים. הם לא רואים אזרחים, הם רואים "מנדטים". הם לא רואים מלחמה קיומית, הם רואים "הזדמנות פוליטית". בזמן שמנהיגי הציונות הדתית מתמקדים באויב החיצוני, הם מתמקדים בחיפוש אויבים מבית. הם מעדיפים לראות את ממשלת הימין קורסת, גם במחיר של פגיעה בניהול המלחמה, מאשר להודות בהצלחותיה. הניגוד לא יכול להיות גדול יותר: מנהיגות של אחריות מול פוליטיקה של אגו; שליחות מול עסקנות; בניין הארץ מול פירוק הממשלה.
סעיף 4: הצו האסטרטגי – אסור ליפול למלכודת
עלינו להבין: העיסוק האובססיבי בפוליטיקה הפנימית של גוש הימין אינו תמים. זוהי אסטרטגיה. זוהי הסחת דעת קטלנית. האויבים שלנו, מבחוץ ומבית, יודעים שהכוח הגדול ביותר שלנו הוא האחדות סביב המטרה. ולכן, כל מאמציהם מכוונים כדי לפורר את האחדות הזו. הם רוצים שנריב בינינו. הם רוצים שנתמקד בזוטות. הם רוצים שנשכח למה אנחנו נלחמים.
אם ניפול למלכודת הזאת, אם נאפשר לנרטיב השקרי של פילוג וחולשה להשתלט על השיח, נפגע בעצמנו פגיעה אנושה. אנחנו נחליש את הממשלה, נערער את רוח העם ונסיט את המשאבים והקשב מהמשימה העליונה: ניצחון במלחמה והבטחת עתידנו. הקרב האמיתי הוא לא על החוק הנורווגי. הקרב האמיתי הוא בחאן יונס, ברפיח, בגבול לבנון ובעצירת הדה-לגיטימציה הבינלאומית. כל מי שמסיט את תשומת הלב מהחזיתות האלה משרת, ביודעין או שלא ביודעין, את מטרות אויבינו.
הציונות הדתית מבינה זאת. היא בוחרת להתעלם מרעשי הרקע, לספוג את החצים הרעילים של התקשורת, ולהמשיך להתמקד בעיקר. היא לא חלשה, היא ממוקדת. היא לא מושפלת, היא אחראית. היא מבינה את גודל השעה.
הבחירה בידיכם
בסופו של יום, הבחירה היא של כל אחד ואחת מאיתנו. האם להצטרף למקהלת הציניקנים, להתבשם מהדרמה הפוליטית ולהפיץ את נרטיב הפילוג? או לעמוד איתן, להביט מעבר למסך העשן, ולחזק את אלו שנושאים על כתפיהם את האחריות הכבדה ביותר בזמן הקשה ביותר.
אז מה אתם יכולים לעשות?
- שתפו את האמת. אל תתנו לשקרים לעמוד ללא מענה. שתפו את המאמר הזה והסבירו לחבריכם מה באמת עומד על הפרק.
- חזקו את המנהיגים. שלחו הודעות תמיכה לשרים ולחברי הכנסת של הציונות הדתית. הראו להם שהציבור מבין את גודל השעה ועומד מאחוריהם.
- דרשו מהות, לא רכילות. בצריכת התקשורת שלכם, חפשו את העשייה האמיתית. אל תתנו במה למי שעוסק בפוליטיקה קטנה בזמן מלחמה.
אסור לנו להיות שקטים. הקול שלנו הוא נשק במאבק על התודעה. השתמשו בו עכשיו.