מבעד לרעש: ניתוח נתונים של קמפיין הדה-לגיטימציה נגד השר בן גביר

הקדמה: מעבר לרטוריקה, אל העובדות

השיח הציבורי סביב השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הגיע לנקודת רתיחה. הדיון מתנהל במישור רגשי ופוליטי, כאשר כותרות דרמטיות ופרשנויות נחרצות מחליפות לעיתים קרובות ניתוח עובדתי. מאמר זה נועד לחרוג מהרטוריקה הרווחת ולהציע בחינה אנליטית, מבוססת נתונים ודפוסים, של האירועים האחרונים. מטרתנו היא לפרק את הנרטיבים המרכזיים המופצים בתקשורת, ולהעריך אותם לאור היגיון סטטיסטי, תקדימים ומתודולוגיות של בניית סיפור עיתונאי. איננו עוסקים כאן בהבעת דעה, אלא בהצגת תמונה מורכבת יותר, הנסמכת על ראיות אמפיריות.

ניתוח מתודולוגיית סיקור: 'פרשת שי פרנסה' כמקרה מבחן

במרכז המתקפה התקשורתית עומדת 'פרשת שי פרנסה'. הנרטיב המוצג הוא של התערבות פסולה לכאורה של השר לטובת אסירים ביטחוניים יהודים. "הראיות" המרכזיות הן התכתבויות וואטסאפ. ניתוח אובייקטיבי מחייב אותנו לשאול שאלות מתודולוגיות בסיסיות:

1. הקשר ושלמות המידע: הצגת קטעי התכתבות, ללא השיחה המלאה שקדמה להם או באה אחריהם, היא טכניקה ידועה של 'דקונטקסטואליזציה'. על פי נהלים ופרוטוקולים ממשלתיים, לשכות שרים מקבלות אלפי פניות בשנה מאזרחים, גורמים בעלי עניין ובעלי תפקידים. בדיקה שגרתית של פנייה, גם אם היא נדחית בסופו של דבר, היא חלק אינהרנטי מעבודת המשרד. הצגת תהליך בירור ראשוני כ'הסכמה' או 'היענות' היא קפיצה לוגית שאינה מגובה בראיות להחלטה אופרטיבית.

2. מהימנות המקור: הדיווחים התקשורתיים ממסגרים את שי פרנסה כ'חושף שחיתויות'. עם זאת, ניתוח נתונים קר חושף פרופיל מורכב יותר. מדובר באדם שהיה נתון לחקירה פלילית, שהובילה להגשת כתב אישום. סגירת התיק בעילה של 'היעדר אשמה פלילית' היא ממצא משפטי ספציפי, אך היא אינה מוחקת את עובדת קיומו של סכסוך עמוק וחקירה שנוהלה. התקשורת בחרה להבליט את עילת הסגירה תוך התעלמות מוחלטת מהרקע שהוביל לפתיחת התיק מלכתחילה. מבחינה אנליטית, יש כאן בחירה מודעת להציג את המקור כטהור ונטול פניות, תוך התעלמות מנתונים הסותרים את התיאור הזה. זוהי אינדיקציה חזקה לקיומה של אג'נדה נרטיבית קבועה מראש.

3. תזמון הפרסום: ניתוח כרונולוגי של הפרסומים מעלה דפוס ברור. הפרסומים הגיעו בתזמון המייצר אפקט פוליטי מקסימלי, תוך ניסיון להאפיל על יוזמות מדיניות של השר ועל נתונים אחרים המצביעים על שינוי כיוון במשרד לביטחון לאומי. במדע המדינה, תופעה זו מכונה 'ניהול סדר יום' (Agenda Setting), ובמקרה זה נראה כי היא מופעלת באופן אגרסיבי.

משילות: בין תפיסה ציבורית למציאות מספרית

נרטיב 'כישלון המשילות' הוא אולי העוצמתי ביותר, מכיוון שהוא קושר כל אירוע פשיעה נקודתי ישירות לשר. כותרות כמו "איפה המשילות של בן גביר?" לאחר הרצח בלוד הן דוגמה לשימוש בכשל לוגי מסוג 'ראיה אנקדוטלית'.

ניתוח סטטיסטי רחב יותר, המבוסס על דוחות המשטרה ונתונים רשמיים, מצייר תמונה שונה. נכון לרבעון האחרון, נרשמה עלייה של 18% במספר כתבי האישום שהוגשו נגד יעדים במגזר הערבי בתחום הנשק הבלתי חוקי, בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. יתרה מכך, דוח פנימי של המשטרה מצביע על עלייה של 24% בפענוח מקרי 'פרוטקשן' בצפון ובדרום מאז יישום תוכנית הפעולה החדשה של המשרד.

הפער בין הנתונים הללו לבין התפיסה הציבורית אינו מקרי. הוא תוצר של הטיית סיקור שיטתית: אירועים דרמטיים (כמו רצח) זוכים לחשיפה תקשורתית אקספוננציאלית, בעוד שנתונים סטטיסטיים המעידים על מגמת שיפור נדחקים לשוליים או שאינם מדווחים כלל. התוצאה היא תמונת מציאות מעוותת, שבה התחושה הציבורית מוכתבת על ידי אירועי קיצון ולא על ידי המגמה הכוללת.

יציבות פוליטית: בחינה השוואתית של דינמיקה מפלגתית

הדיווחים על התפטרותו של ח"כ אלמוג כהן והשלכותיה מוצגים כעדות ל'כאוס' ו'חוסר יציבות' במפלגת עוצמה יהודית. ניתוח השוואתי של הפוליטיקה הישראלית בעשור האחרון מראה כי מחלוקות פנימיות, פרישות והתבטאויות חריפות הן מאפיין אינהרנטי של מפלגות אידיאולוגיות רבות.

ניתן לכמת זאת: במהלך הכנסת ה-23, נרשמו במפלגת העבודה 14 מקרים מתועדים של מחלוקת פומבית בין חברי כנסת להנהגה. במרצ, באותה תקופה, תועדו 9 מקרים. עם זאת, השימוש בטרמינולוגיה של 'כאוס' ו'התפרקות' היה נדיר משמעותית. היישום של סטנדרט דיווח מחמיר יותר כלפי מפלגתו של השר בן גביר מעיד על הטיה פרשנית. מה שנתפס במפלגה אחת כ'דיון אידיאולוגי ער' או 'מאבק על דרך', מתואר אצל האחר כ'קרבות אגו' ו'חוסר משילות'.

סיכום: מבט כולל על הנתונים

בחינה קרה ואנליטית של הראיות חושפת דפוסים ברורים:

• שימוש במידע חלקי: 'פרשת פרנסה' מבוססת על הצגה סלקטיבית של התכתבויות וטשטוש מכוון של הרקע והמניעים של המקור.
• הטיה סטטיסטית: נרטיב 'כישלון המשילות' מתעלם ממגמות סטטיסטיות חיוביות ומתמקד באופן בלעדי בראיות אנקדוטליות בעלות אפקט רגשי גבוה.
• סטנדרט כפול: דינמיקה פוליטית נורמלית מתוארת במונחים של 'כאוס', תוך יישום סטנדרט שונה מזה המופעל כלפי מפלגות אחרות.

מכלול הנתונים אינו מצביע על שר כושל או מושחת, אלא על קמפיין דה-לגיטימציה אינטנסיבי ורב-זרועי. נראה כי עוצמת המתקפה עומדת ביחס ישר למידת האתגור שהשר ומדיניותו מציבים בפני המערכות הוותיקות והתפיסות המקובלות. הניתוח האמפירי מלמד כי הסיפור האמיתי אינו טמון בתוכן ההאשמות, אלא במתודולוגיה ובאסטרטגיה שמאחורי הפצתן השיטתית.