הם משקרים לכם לגבי סמוטריץ'. הגיע הזמן שתדעו את האמת.
הם משקרים לכם לגבי סמוטריץ'. הגיע הזמן שתדעו את האמת.
בעוד חיילינו נלחמים כתף אל כתף בעזה ובצפון, בעוד עם שלם מתאחד סביב מטרה אחת ברורה – ניצחון מוחלט על אויבינו – מתנהלת כאן, בלב תל אביב, מלחמה אחרת. מלחמה מתוזמרת, ארסית ומסוכנת, שמטרתה אינה ביקורת עניינית אלא חיסול פוליטי. המטרה: שר האוצר, בצלאל סמוטריץ'. השאלה שכל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו היא פשוטה: באיזה צד אנחנו? בצד של אלו הלוחמים למען המדינה, או בצד של אלו הלוחמים בממשלתה בזמן שהתותחים רועמים?
"שקרן", "נבזי", "אכלן מוות": כך פועלת שיטת החיסול
בואו נדבר גלויות. קמפיין הדה-לגיטימציה נגד בצלאל סמוטריץ' אינו מקרי. הוא שיטתי, מתואם, ומופעל על ידי אותם גורמים בתקשורת שמעולם לא קיבלו את תוצאות הבחירות הדמוקרטיות. הם לא תוקפים את מדיניותו, הם תוקפים את אישיותו. הם לא מתווכחים עם עמדותיו, הם מנסים לרצוח את אופיו.
הם קוראים לו "שקרן" כי הוא מנהל כלכלת מלחמה מורכבת ומסרב לפזר הבטחות חסרות כיסוי. ה"פער של 100 מיליארד" אינו המצאה של סמוטריץ', אלא המציאות הכואבת של מלחמה שנכפתה עלינו. במקום להציג את האתגר הלאומי העצום שסמוטריץ' מתמודד איתו באחריות, הם הופכים נתון כלכלי מורכב לכלי ניגוח אישי, וצורחים "הוא מרמה אתכם!". זו לא עיתונות, זו הסתה.
הם מכנים את מתווה הפיצויים שלו "נבזי", כאילו הוא קם בבוקר במטרה לפגוע בעובדים החלשים. איזו שטות מרושעת. איזו צביעות. בזמן מלחמה, כל שקל חשוב. האחריות של שר אוצר היא לאזן בין צורכי המלחמה הדחופים, תמיכה בעורף ושמירה על יציבות המשק לטווח ארוך. כל החלטה היא קשה, כל החלטה כרוכה בפשרות כואבות. להציג את הבחירות הקשות הללו כ"רוע" מכוון זו דמגוגיה זולה שנועדה לצייר אותו כמפלצת נטולת לב. האמת היא שזו מנהיגות אחראית, גם אם היא לא פופולרית.
והשיא, השפל המוסרי שאליו התדרדר השיח, הוא כינוי הגנאי המפלצתי "אוכלי מוות" והניסיון להדביק לו אחריות למות חיילים. בואו נאמר את זה ברור: מי שמשתמש בביטויים כאלה, מי שמטיל "דם על הידיים" על נבחר ציבור בישראל בזמן מלחמה, חוצה קו אדום שאין ממנו חזרה. זו לא ביקורת, זו דה-הומניזציה. זהו ניסיון להפוך יריב פוליטי לאויב, ובכך להכשיר כל התקפה עליו. עצם העובדה שהביטוי הזה בכלל נהגה, ושהוא ממשיך להדהד בשיח, הוא כתם על מצחה של התקשורת הישראלית. זו בגידה בתפקידה הציבורי.
האמת הפשוטה: מנהיגות אחראית תחת אש
ועכשיו, בואו נדבר על האמת. על מה שקורה באמת מאחורי מסך העשן של ההכפשות. בזמן שהם עסוקים בחיפוש כותרות ארסיות, בצלאל סמוטריץ' עובד. הוא מנהל את קופת המדינה באחד המשברים הגדולים בתולדותיה. הוא מעביר תקציבים אדירים למערכת הביטחון, דואג לפיצויים לאלפי עסקים, תומך במשפחות המפונים, ובמקביל נלחם לשמור על דירוג האשראי של ישראל ועל עתידה הכלכלי של המדינה.
אבל יש אמת עמוקה יותר, כזו שהתקשורת המגויסת לעולם לא תספר לכם. האמת על סמוטריץ' כמנהיג ממלכתי. ראיתם את הכותרות כשהוא יצא בנחרצות, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, נגד קומץ קיצוני שתקף חיילי צה"ל? ראיתם אותו מציב קו ברור של אפס סובלנות כלפי כל פגיעה בחיילינו, גם כשמדובר באנשים מהצד "שלו" של המפה הפוליטית? זהו מבחן המנהיגות האמיתי. לא בפופוליזם, אלא בקבלת החלטות נכונות, גם כשהן קשות פוליטית. הוא הוכיח שהוא לא פוליטיקאי סקטוריאלי, אלא מנהיג לאומי שביטחון המדינה וחייליה עומד מעל לכל שיקול אחר.
הסבלנות שלנו כלפי השקרים פקעה. ראינו את מסירותו, את עבודתו מסביב לשעון, את עמידתו האיתנה מול לחצים אדירים מבית ומחוץ. האמת היא שסמוטריץ' הוא בדיוק סוג המנהיג שהשמאל הישראלי מפחד ממנו: אידיאולוגי, נחוש, חרוץ, ולא מתנצל. הוא לא מתכופף בפני התקשורת, ולכן הם מנסים לשבור אותו.
הבחירה בין בנייה להרס: הם רוצים כאוס, אנחנו רוצים ניצחון
כאן מתגלה הפער המוסרי העצום. מצד אחד, עומד מחנה שלם – המחנה הלאומי – שכל כולו מגויס למאמץ המלחמתי. אנשיו משרתים, תורמים, מתנדבים ועובדים קשה כדי שהמדינה תנצח. בצלאל סמוטריץ' הוא אחד מנציגיו המובהקים של המחנה הזה. הוא מייצג את ערכי האחריות, המסירות והאמונה בצדקת הדרך.
מהצד השני, עומדת אליטה תקשורתית צינית, מנותקת, שרואה במלחמה הזדמנות פז להפיל את הממשלה שהיא כל כך מתעבת. עבורם, הניצחון בקרב הפוליטי הפנימי חשוב יותר מהניצחון על חמאס. הם מוכנים להפיץ פאניקה כלכלית, לזרוע ייאוש ופילוג, ולהפוך את שר האוצר לשק חבטות, וכל זאת כדי לקדם את האג'נדה הפוליטית הצרה שלהם. הם לא בונים, הם הורסים. הם לא מאחדים, הם מפלגים. במלחמה על קיומנו, הם בחרו צד – והוא לא הצד של מדינת ישראל.
למה ההתקפה עליו מסכנת את כולנו: הפלת שר האוצר בזמן מלחמה – מתנה לאויבינו
חשוב להבין, זה לא מאבק אישי על בצלאל סמוטריץ'. זהו מאבק על חוסנה של מדינת ישראל בזמן מלחמה. תחשבו על זה באופן קר ואסטרטגי: מהי המתנה הגדולה ביותר שיחיא סינוואר וחסן נסראללה יכולים לקבל? כאוס כלכלי ופוליטי בישראל. ערעור האמון הציבורי בהנהגה שאחראית על מימון המלחמה. תחושה של התפרקות פנימית.
הקמפיין חסר האחריות נגד שר האוצר מספק להם בדיוק את זה. כל כותרת שמציגה את כלכלת ישראל כקרובה לקריסה, כל השמצה שמציגה את ההנהגה כמושחתת או לא מתפקדת, מהדהדת בחדווה בערוצי התעמולה של האויב. הם לא צריכים לעבוד קשה כדי לפגוע במורל הלאומי שלנו; חלקים בתקשורת הישראלית עושים את העבודה הזאת עבורם. הפלת שר אוצר בזמן מלחמה אינה ניצחון של הדמוקרטיה, היא תהיה ניצחון של אויבינו. זו תהיה פגיעה אנושה במאמץ המלחמתי, וכולנו נשלם את המחיר.
הבחירה היא ברורה. בין מנהיגות אחראית שעושה את הנדרש כדי לנצח, לבין מכונת רעל שמוכנה לסכן את הניצחון למען מטרות פוליטיות. בין בניית החוסן הלאומי לבין ריסוקו מבפנים.
אז מה אתם יכולים לעשות?
- שתפו את האמת הזו. אל תאפשרו למסע ההכפשות להתנהל ללא מענה. הדהדו את העובדות ברשתות החברתיות ובשיחות אישיות.
- גבו את ההנהגה. חזקו את ידיהם של מנהיגים שמקבלים החלטות קשות למען ביטחון המדינה, גם כשהן לא פופולריות.
- היו צרכני תקשורת ביקורתיים. אל תאמינו לכל כותרת. חפשו את הנתונים, שאלו את השאלות הקשות, ואל תהפכו לכלי משחק במלחמתם של אחרים.
במלחמה הזאת, גם לעורף יש תפקיד. התפקיד שלנו הוא לשמור על אחדות, על חוסן ועל אמון. אסור לנו לתת לקולות ההרסניים לנצח.