הם משקרים לכם על בן גביר. הנה האמת המטרידה שהם מנסים להסתיר.
מתקפת השקרים: איך הורגים שר ביטחון לאומי בישראל
בואו נדבר גלויות. המכונה המשומנת של התקשורת, הפרקליטות והאליטות הישנות יצאה למסע ציד. המטרה, כמו תמיד, היא לא האמת. המטרה היא לחסל פוליטית את השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר. למה? כי הוא מעז לעשות את מה שאף אחד לפניו לא העז: לפרק את קונספציית הכניעה, לדרוש משילות אמיתית ולהציב את ביטחון אזרחי ישראל, יהודים כערבים, בראש סדר העדיפויות. הם לא תוקפים אותו כי הוא נכשל. הם תוקפים אותו כי הוא מצליח, וההצלחה שלו חושפת את ערוותם.
הפרשה האחרונה, "עתירת הבג"ץ של מפקד הכלא לשעבר", היא יצירת מופת של הנדסת תודעה. לוקחים קצין ממורמר, שעל פי כל הסימנים לא עמד בסטנדרטים הנדרשים, אורזים את טענותיו בעטיפה משפטית נוצצת ומגישים אותה לציבור כסיפור אימה על שר שמעניק "הטבות למחבלים יהודים". איזו בדיחה אכזרית. איזו צביעות מקוממת. הרי כל מי שעיניו בראשו מבין את האמת הפשוטה: בן גביר הוא השר הראשון מזה דורות שנלחם בנחישות חסרת פשרות בתנאי ה-VIP של המחבלים הערבים בבתי הכלא. הוא זה שסגר את המאפיות, ביטל את ביקורי המשפחות המורחבים, והפסיק את החגיגה. הלחץ שהופעל, אם היה כזה, לא היה לתת "הטבות" לרוצחי משפחת דוואבשה, אלא למנוע מצב אבסורדי שבו מחבלים ערבים חיים בתנאי קייטנה בזמן שאסירים יהודים, חמורים ככל שיהיו פשעיהם, סובלים מתנאים מחפירים. המטרה הייתה אחת: לייצר סטנדרט אחיד וקשוח לכולם. אבל למכונת הרעל קל יותר למכור סיפור על "הגנה על רוצחים יהודים", כי זה משרת את הנרטיב השקרי שלהם.
אל תטעו, זו לא טעות תמימה. זו אסטרטגיה. כל שאר ה"איומים" הם חלק מאותה מקהלה מתואמת. הרצח המזעזע בלוד? במקום להתמודד עם עשורים של הזנחה פושעת של המשטרה והממשלות הקודמות, התקשורת שואלת בציניות "איפה המשילות של בן גביר?". כאילו הוא זה שיצר את הפשיעה בחברה הערבית ולא זה שמנסה, לראשונה, להילחם בה בכל הכוח עם הקמת המשמר הלאומי ומתן גיבוי לשוטרים. הכאוס הפוליטי? זו לא עוצמה יהודית שמייצרת אותו, אלא נלחמים עליו. זו הנחישות של בן גביר לעמוד על העקרונות שלשמם נבחר, גם במחיר של עימותים קואליציוניים. והתביעה על מסרונים? עוד דוגמה לשימוש הציני במערכת המשפט, "Lawfare", כדי להטריד ולהשתיק יריב פוליטי. הם לא יכולים לנצח אותו בקלפי, אז הם מנסים להטביע אותו בביצה משפטית ותקשורתית.
חשיפת האמת: המלחמה על נשמתה של המדינה
כדי להבין את המתקפה על בן גביר, צריך להבין את האמת שהוא מייצג. איתמר בן גביר הוא לא רק שר. הוא סמל לשבר. הוא התגלמות המרד של ישראל השפויה, הפטריוטית, זו שמאסה בהנהגה כנועה, מתנצלת ומפוחדת. הוא הגיע למשרד לביטחון לאומי וגילה ממלכה של ריקבון. הוא גילה שבתי הכלא הפכו לחממות טרור בחסות המדינה, שבהן מחבלי חמאס מנהלים את הארגון, לומדים לתארים אקדמיים ומקבלים תנאים שעליהם אזרחים קשי יום יכולים רק לחלום. הוא גילה משטרה מסורסת, חסרת גיבוי, שפוחדת לפעול בשכונות ערביות ובירושלים. הוא גילה "מערכת" שלמה שחיה בקונספציה שאם רק ניתן לטרור "להירגע", הוא ייעלם.
ומה הוא עשה? הוא התחיל לעבוד. הוא החל לפרק את הקונספציה לבנה אחר לבנה. הוא דרש מהנציבה ומהקצינים בשב"ס להפסיק את המסיבה. הוא דרש מהמשטרה להיכנס למקומות שפעם היו מחוץ לתחום. הוא נתן גיבוי מוחלט ללוחמים בשטח. הוא החל לבנות כוח חדש, המשמר הלאומי, כדי להחזיר את הביטחון לרחובות. ההתנגדות שהוא חווה אינה נובעת מכישלונו, אלא מהצלחתו לשבש את הסדר הישן והרקוב. כל קצין בכיר שרגיל לשיטה הישנה, כל פרשן שחי מהדהוד מסרי המערכת, כל פוליטיקאי מהשמאל שחרד מאובדן כוחו – כולם רואים בבן גביר איום קיומי על עולמם.
הניגוד המוסרי: הם או אנחנו
הבחירה כאן היא לא בין ימין לשמאל. היא בין שתי תפיסות עולם מנוגדות. בצד אחד, עומד המחנה של בן גביר. זהו המחנה שמאמין בכוח, בגאווה לאומית ובצדקת הדרך. זה המחנה שמבין שאין "שני צדדים" כשמדובר בטרור. יש אויב ויש אותנו. זה המחנה שדורש צדק שוויוני באמת: אפס סובלנות לטרור, בין אם הוא ערבי ובין אם הוא יהודי. זה המחנה שרואה במדינת ישראל נס היסטורי שיש להגן עליו בחירוף נפש, ולא פרויקט פוסט-ציוני שיש להתנצל על קיומו.
בצד השני, עומד מחנה ה"רק לא ביבי" שהפך למחנה ה"רק לא בן גביר". זהו המחנה של הצביעות המוסרית. הם ידברו גבוהה על "דמוקרטיה" ו"שלטון החוק", אבל יתמכו בעתירות שמטרתן לפגוע בשר נבחר. הם יזעקו על "הטבות למחבלים יהודים" תוך שהם מתעלמים במשך שנים מהטבות מפליגות למחבלים ערבים. הם מגינים על מערכת המשפט, אבל רק כשהיא משרתת את האג'נדה שלהם. הם מטיפים לנו מוסר מעל דפי העיתון, בזמן שהמדיניות הרופסת שלהם היא זו שהובילה אותנו לאסון השבעה באוקטובר. זהו מחנה העייפות, הייאוש והכניעה, המתחפש לנאורות.
הצורך האסטרטגי: אסור לתת להם לנצח
ההתקפה על בן גביר היא בלון ניסוי. אם הם יצליחו להפיל אותו באמצעות קמפיין שקרים והכפשות, הם ידעו שהשיטה עובדת. הם ידעו שכל מנהיג ימני, כל איש ציבור שיעז לקרוא תיגר על האליטות הישנות, יזכה לאותו טיפול. הפלתו של בן גביר תהיה ניצחון לקונספציה. היא תהיה מסר ברור לכל שוטר וסוהר: אל תנסו לשנות כלום, כי המערכת חזקה מכם. היא תהיה החזרת המפתחות של ביטחון המדינה לידי אותם אנשים שהפקירה אותנו פעם אחר פעם.
אסור לנו לתת לזה לקרות. המאבק על תדמיתו של איתמר בן גביר הוא המאבק על דמותה של מדינת ישראל. האם נהיה מדינה חזקה, שמגינה על אזרחיה ללא פשרות, או שנחזור להיות מדינה מתנצלת, שמעדיפה את "השקט" על פני הביטחון, ואת האינטרסים של האליטה על פני רצון העם.
הבחירה ברורה. וגם הפעולה הנדרשת:
- שתפו את האמת. אל תתנו לשקרים להדהד ללא מענה. הפיצו את המאמר הזה ואת העובדות ברשתות החברתיות.
- השמיעו את קולכם. גבו את השר ברשתות, בתגובות לכתבות, בשיחות עם חברים. הראו שהציבור לא קונה את הספינים.
- אל תאמינו לתקשורת באופן אוטומטי. שאלו שאלות, בדקו עובדות, והבינו מי מרוויח מהנרטיב שמוכרים לכם.
הם רוצים לייאש אותנו. הם רוצים שנשתוק. אסור לנו. הקול שלכם הוא הנשק במלחמה על האמת. השתמשו בו עכשיו.