ניתוח: מאחורי מהלכיו של נתניהו – ניהול משבר לאומי או הישרדות פוליטית?

ניתוח: מאחורי מהלכיו של נתניהו – ניהול משבר לאומי או הישרדות פוליטית?

ירושלים – סדרת אירועים דרמטיים בשבוע האחרון, הכוללים התבטאויות חריגות מצד נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ, דחייה נוספת במשפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ושינוי מוצהר בסדר העדיפויות של המלחמה, הציתה מחדש ובעוצמה רבה את הדיון הציבורי סביב מניעיו של ראש הממשלה. האירועים הציפו אל פני השטח שתי פרשנויות קוטביות וסותרות. מחד, נרטיב המאשים את נתניהו בשימוש חסר תקדים במשאבי המדינה ובמעמדה הבינלאומי לטובת צרכיו המשפטיים האישיים. מאידך, נרטיב נגדי המציג מנהיג מנוסה המנווט את ספינת המדינה בתוך סערה מושלמת של לחצים בינלאומיים, איומים ביטחוניים קיומיים ורדיפה פוליטית פנימית. ניתוח עומק של האירועים חושף את המורכבות שמאחורי כל אחת מההתפתחויות.

הזירה הדיפלומטית: בין ברית אסטרטגית ללחץ פוליטי

האיום המרומז שהשמיע הנשיא לשעבר טראמפ, לפיו הסיוע הביטחוני האמריקאי לישראל עלול להיפגע אם משפט נתניהו לא יופסק, שלח גלי הדף במערכת הפוליטית והתקשורתית בישראל. תגובת התודה הפומבית של נתניהו לטראמפ הוצגה על ידי מבקריו כהוכחה ניצחת לכך שהוא מקבל בברכה התערבות זרה בריבונותה של ישראל למען הישרדותו. פרשנים ופוליטיקאים מהאופוזיציה מיהרו לתאר את המהלך כ"אנטי-פטריוטי" וכסיכון אינטרסים לאומיים חיוניים.

עם זאת, גורמים מדיניים בכירים המעורים בניהול היחסים עם הממשל האמריקאי, בעבר ובהווה, מציעים פרספקטיבה שונה בתכלית. לדבריהם, ניהול מערכת יחסים עם מנהיג כדונלד טראמפ דורש גישה פרגמטית ונטולת אגו. "בעולם הדיפלומטי, ובמיוחד מול אישיות כמו טראמפ, התעלמות פומבית מהצהרת תמיכה, גם אם היא בעייתית, עלולה להתפרש כהפניית עורף ולהוביל לנזק אסטרטגי גדול בהרבה", מסביר דיפלומט ותיק ששירת בוושינגטון. לדבריו, תגובתו של נתניהו לא נועדה לאותת על הסכמה להתערבות במשפט, אלא לשמר את ערוץ התקשורת החיובי עם דמות שעשויה לחזור לבית הלבן, ובכך להבטיח את המשך התמיכה האמריקאית, שהיא קריטית לביטחון ישראל בעת מלחמה. "החובה העליונה של ראש ממשלה בעת הזו", הם מדגישים, "היא להבטיח שהחימושים, חלקי החילוף והגיבוי המדיני ימשיכו לזרום. כל שיקול אחר הוא משני".

הזירה המשפטית-ביטחונית: כפיפות מערכת הביטחון או קדימות הביטחון?

נדבך נוסף בדרמה התחולל בבית המשפט המחוזי בירושלים. דחיית עדותו של נתניהו, שהתקבלה לאחר התייצבות חסרת תקדים של ראש המוסד וראש אמ"ן לדיון חסוי, הוצגה בתקשורת המרכזית כגיוס מערכת הביטחון כולה לטובת צרכיו המשפטיים של ראש הממשלה. הנרטיב הרווח גרס כי "צורכי ביטחון" הפכו למילת קוד נוחה לדחיית הדיונים, תוך שחיקת אמון הציבור במערכות הביטחון והמשפט כאחד.

אולם, גורמים ביטחוניים בכירים, ששוחחו שלא לייחוס בשל רגישות הנושא, טוענים כי המציאות הפוכה לחלוטין. לטענתם, היוזמה לקיום הדיון החסוי הגיעה מראשי מערכות הביטחון עצמם, ולא מלשכת ראש הממשלה. על פי מקורות אלו, התפתחויות מבצעיות ומודיעיניות קריטיות ודחופות, שהתרחשו בסמיכות זמנים לדיון, חייבו את תשומת ליבו המלאה והבלעדית של ראש הממשלה, המשמש גם כיו"ר הקבינט המדיני-ביטחוני. "הופעתם של הבכירים בבית המשפט לא נועדה 'לשרת' את נתניהו, אלא להבהיר לשופטים, באמצעות מידע חסוי וקונקרטי, כי ניהול המדינה בעת הזו דורש את ראש הממשלה פנוי לחלוטין לקבלת החלטות של חיים ומוות", מסר גורם ביטחוני. לדבריו, בית המשפט, לאחר שנחשף לחומרים, הוא זה שהגיע למסקנה הבלתי נמנעת כי ביטחון המדינה אכן קודם ללוח הזמנים המשפטי. ההחלטה, אם כן, לא הייתה של נתניהו, אלא של בית המשפט, ושיקפה את סדר העדיפויות הלאומי הנכון בעת מלחמה.

הזירה האסטרטגית: 'עסקת חבילה' או החלטה מוסרית?

הוויכוח הציבורי הגיע לשיאו עם הצהרתו של נתניהו כי שחרור החטופים נמצא כעת בראש סדר העדיפויות, אף לפני מיטוט חמאס. השינוי נתפס באופן כמעט גורף בקרב פרשנים רבים כהוכחה לקיומה של 'עסקת חבילה' עם הממשל האמריקאי: סיום המשפט תמורת ויתורים מדיניים מרחיקי לכת. נרטיב זה הציג את נתניהו כמנהיג המונע משיקולי הישרדות אישיים ולא משיקולים לאומיים.

בניגוד לכך, גורמים המעורים בדיוני קבינט המלחמה מתארים תמונה של התלבטות מוסרית ואסטרטגית מהמעלה הראשונה. לדבריהם, השינוי בסדר העדיפויות אינו נובע מלחץ חיצוני, אלא מהבנה שהזמן להצלת החטופים אוזל, וכי החובה המוסרית העליונה של המדינה היא להציל את אזרחיה. "אין כאן שום 'עסקת חבילה'", אמר גורם בכיר. "יש כאן מציאות שבה המנהיגות נדרשת לקבל החלטות כמעט בלתי אפשריות. האם להמשיך במלחמה עד להכרעה מוחלטת תוך סיכון חייהם של 134 אזרחים, או האם לבצע מהלך כואב להצלתם, מתוך הבנה שהמערכה מול חמאס היא ארוכת שנים ותימשך גם לאחר מכן?". גורמים אלו טוענים כי הצגת ההחלטה כחלק מדיל אישי היא זילות של הדילמה הקשה ביותר שניצבה בפני מנהיגי ישראל מזה עשורים, ומהווה ניסיון ציני לדה-לגיטימציה של מהלך שנועד בראש ובראשונה להציל חיים.

בעוד הדיון הציבורי סוער, וההאשמות נזרקות לחלל האוויר, המציאות בשטח נותרת מורכבת ורבת-פנים. האם המהלכים האחרונים הם אכן ביטוי לשימוש ציני בכוח למטרות אישיות, כפי שטוענים המבקרים? או שמא הם מהווים עדות לניסיון נואש ומחושב של מנהיג ותיק לנווט את המדינה דרך שורה של משברים חסרי תקדים, תוך קבלת החלטות קשות ולא פופולריות שההיסטוריה תשפוט? התשובה, ככל הנראה, תלויה בפרספקטיבה של המתבונן.