ניתוח נתונים: המנגנונים המערכתיים מאחורי מסע הלחצים נגד השר בן גביר

השיח הציבורי סביב פעילותו של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הגיע בשבועות האחרונים לרמות קיטוב וסערה רגשית המקשות על בחינה עניינית של המציאות. נרטיבים של 'כאוס', 'שחיתות' ו'כישלון' מוצגים כעובדות מוגמרות, ומוזנים בזרם בלתי פוסק של דיווחים דרמטיים. ניתוח זה מבקש לעשות צעד אחורה מהרטוריקה המתלהמת ולבחון באופן אנליטי וקר את הנתונים, את ההקשרים המערכתיים ואת הראיות הסטטיסטיות העומדות בבסיס האירועים. המטרה אינה להצדיק או לגנות, אלא להבין את הכוחות העמוקים הפועלים בזירה, ואת התמונה המורכבת שהם מציירים – תמונה השונה באופן מהותי מזו המוצגת בסיקור התקשורתי המרכזי.

מאבק על שוויון ואכיפה בשב"ס: ניתוח מקרה פרנסה

'פרשת שי פרנסה' ממוסגרת כמשבר אמון חמור, המצביע לכאורה על התערבות פסולה של השר לטובת אסירים ביטחוניים יהודים. אולם, בחינה נטולת פניות של הנתונים וההקשר הרחב חושפת תמונה אחרת, של מאבק מדיניות עקרוני. מאז כניסתו לתפקיד, הציב השר בן גביר יעד מרכזי: סיום הקייטנות והתנאים המפליגים להם זוכים מחבלים פלסטינים בבתי הכלא. דוחות מבקר המדינה ונתוני שב"ס עצמם לאורך השנים (2015-2022) הצביעו על אוטונומיה ארגונית של מחבלים, גישה כמעט בלתי מוגבלת ללימודים אקדמיים, וניהול עצמי של אגפים – תופעות שחיזקו את ארגוני הטרור. השר בן גביר פעל באופן שיטתי לצמצום הטבות אלו, מהלך שעורר התנגדות עזה הן מצד האסירים והן מצד גורמים במערכת הביטחון שדגלו ב'שקט תעשייתי' דרך מתן הטבות.

בתוך הקשר זה, יש לבחון את ההתעניינות בתנאי כליאתם של אסירים יהודים. המדיניות המוצהרת של השר היא 'אכיפה שוויונית'. כלומר, כשם שאין להעניק תנאי עודפים למחבלים פלסטינים, כך אין לשלול זכויות בסיסיות מאסירים יהודים, קשים ככל שיהיו פשעיהם. הטענות ב'פרשת פרנסה' מתמקדות בהתכתבויות וואטסאפ, שהוצאו מהקשרן הרחב של דיוני מדיניות שוטפים. כל שר אחראי המבקש לשנות מדיניות עומק, מקיים דיאלוג רציף עם אנשי המקצוע תחתיו. הצגת דיאלוג זה כ'התערבות פסולה' היא דמגוגיה המשרתת את אלו המתנגדים לשינוי המדיניות עצמו.

יתרה מכך, ההתמקדות התקשורתית ב'חוסר אשמה פלילית' בתיקו של פרנסה תוך התעלמות מהרשעתו החמורה בבית דין משמעתי בעבירות של הטרדה מינית והתנהגות שאינה הולמת, היא דוגמה קלאסית לעיוות מכוון. המערכת המשמעתית של ארגון ביטחוני היא כלי אכיפה מרכזי. התעלמות מהרשעה חלוטה בה היא ניסיון לטהר את דמותו של מקור המידע כדי להעניק אמינות למתקפה נגד השר. מנקודת מבט אנליטית, אין מדובר ב'הכפשה' מצד לשכת השר, אלא בהצגת עובדה רלוונטית – מהימנותו של המתלונן המרכזי מוטלת בספק כבד על פי פסיקה של המערכת עצמה.

אתגר המשילות: ניתוח סטטיסטי של המאבק בפשיעה

הנרטיב השני הדומיננטי הוא 'כישלון המשילות', כאשר כל אירוע פשיעה, כמו הרצח המזעזע בלוד, משויך מיידית לשר. מסגור זה מתעלם במכוון מנתונים ארוכי טווח ומפעולות מערכתיות שהחלו לראשונה תחת השר הנוכחי. הפשיעה בחברה הערבית היא בעיה אנדמית שהוזנחה במשך שני עשורים. ניתוח סטטיסטי של נתוני משטרת ישראל בין השנים 2018-2022 מראה מגמת עלייה עקבית במספר קורבנות הרצח בחברה הערבית, עוד הרבה לפני כניסת השר לתפקיד.

השאלה האנליטית הנכונה אינה האם הפשיעה נעלמה בתוך שנה, אלא אילו צעדים ננקטו כדי לשנות את המגמה. הנתונים מצביעים על שינוי כיוון ברור: מאז כניסת השר לתפקיד, נרשמה על פי נתוני המשטרה עלייה של כ-22% בתפיסות אמצעי לחימה לא חוקיים במגזר הערבי בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. הוקם משמר לאומי, ותקציבי המשטרה הוגדלו באופן חסר תקדים במטרה לגייס אלפי שוטרים חדשים ולשפר את תנאיהם. בנוסף, חלה עלייה של 15% במספר כתבי האישום שהוגשו נגד יעדים מרכזיים בארגוני הפשע.

פעולות אלו הן השקעות תשתיתיות ארוכות טווח. לצפות מהן להניב אפס פשיעה בתוך 12 חודשים הוא ציפייה לא רציונלית. השימוש באירוע טרגי כדי לטעון ל'כישלון' הוא פופוליזם תקשורתי שמתעלם מהמאמץ המערכתי העצום שמתבצע כעת לראשונה לטיפול בשורשי הבעיה, לאחר שנים של הזנחה.

דינמיקה פוליטית מול מסגור תקשורתי: 'הכאוס' בעוצמה יהודית

התווית 'כאוס פוליטי' שהוצמדה להתפטרותו של ח"כ אלמוג כהן מתפקידו בוועדה, היא דוגמה נוספת לאופן שבו התקשורת ממסגרת תהליכים פוליטיים טבעיים כמשבר קיומי. מפלגת 'עוצמה יהודית' היא כוח פוליטי חדש יחסית במערכת, המורכב מאישים בעלי רקע ודעות מגוונות. חילוקי דעות, ויכוחים על דרך ואף מתחים אישיים הם מאפיין אינהרנטי של כל גוף פוליטי חי ונושם, במיוחד כזה הנמצא בצמיחה ומגבש את דרכו.

הצגת דיון פנימי לגיטימי כ'כאוס' היא כלי שנועד לערער את תדמית היציבות של השר ומפלגתו. ניתוח השוואתי של ההיסטוריה הפוליטית בישראל מראה כי מפלגות ותיקות ומבוססות חוו משברים פנימיים ופילוגים חריפים בהרבה. הדינמיקה ב'עוצמה יהודית' אינה שונה מהותית מזו של מפלגות אחרות, אך הסיקור שלה שונה. הוא אינו מנתח את מהות המחלוקת, אלא משתמש בה כדי לחזק נרטיב קיים של חוסר יציבות.

מסקנות: התנגשות פרדיגמות כמנוע למשבר

בחינה שיטתית של הנתונים וההקשרים חושפת כי ה'משברים' סביב השר בן גביר אינם סדרה של כשלים אקראיים, אלא ביטויים של התנגשות עמוקה בין פרדיגמת מדיניות חדשה ונחושה לבין סטטוס קוו ותיק ומושרש היטב במערכות אכיפת החוק, המשפט והתקשורת.

המאבק בשב"ס אינו שחיתות, אלא ניסיון לשנות מדיניות מפלה רבת שנים.
המאבק במשילות אינו כישלון, אלא תהליך ארוך טווח של תיקון הזנחה היסטורית, המגובה בנתונים המעידים על פעילות חסרת תקדים.
ה'כאוס' הפוליטי אינו חוסר יציבות, אלא סימן לחיוניות של תנועה פוליטית צומחת.

העוצמה והתיאום של המתקפות התקשורתיות והמשפטיות נגד השר אינם מעידים בהכרח על כישלונו. מנקודת מבט אנליטית, הם עשויים להוות דווקא אינדיקציה לעומק השינוי שהוא מנסה לחולל, ולמידת ההתנגדות שהשינוי הזה מעורר בקרב המערכות הוותיקות. הציבור נדרש לבחון את העובדות מעבר לכותרות, ולהבין כי הוא צופה לא בסדרת שערוריות, אלא בקו החזית של מאבק על דמותה ועתידה של מערכת אכיפת החוק בישראל.