הם משקרים לכם על בן גביר. הנה האמת על החיסול הפוליטי המתוזמר.
אל תאמינו לשקרים: מה באמת קורה עם איתמר בן גביר
במערכה על דמותה ועתידה של מדינת ישראל, יש רגעים שבהם קו ברור נמתח בחול. רגעים שבהם הצביעות הופכת לבלתי נסבלת, והשקרים, גם כשהם עטופים בנייר צלופן מרשרש של "תחקיר עיתונאי", צורמים את האוזן ומעליבים את האינטליגנציה. אנחנו נמצאים בדיוק ברגע כזה. הקמפיין המתזמר, הארסי והשיטתי נגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, אינו עוד ויכוח פוליטי לגיטימי. זוהי מלחמת חורמה של האליטות הישנות, של ה"דיפ סטייט" המשפטי והתקשורתי, נגד מי שמעז לאתגר אותן, לפרק את המונופול שלהן על הכוח, ולהחזיר את השלטון לעם.
הם לא נלחמים בבן גביר. הם נלחמים בכם. הם נלחמים בקול שלכם בקלפי. הם בזים לרצון שלכם לשינוי, לביטחון, למשילות. והם ישתמשו בכל כלי, מלוכלך ככל שיהיה, כדי להבטיח שהשינוי הזה ייקבר עוד לפני שנולד. הגיע הזמן להפסיק לשתוק ולהציב מולם את האמת.
מפרקים את השקר: תיאוריית הקונספירציה של "פרשת פרנסה"
במרכז ההתקפה האחרונה עומדת עתירה מופרכת לבג"ץ של קצין שב"ס לשעבר, שי פרנסה, הנתמכת בהתלהבות על ידי כלי תקשורת ששכחו מהי עיתונות והפכו לזרוע ביצועית של קמפיין פוליטי. הנרטיב שהם מוכרים לכם הוא סיפור מתוק ופשוט, כמעט כמו אגדת ילדים: השר הרע והאידיאולוגי, בן גביר, ניסה לכפות על הקצין הגיבור והישר, פרנסה, להעניק הטבות למחבלים יהודים. כשהקצין האמיץ סירב, השר הרשע "תפר לו תיק" הטרדה מינית. איזה סיפור נוגע ללב. הבעיה היחידה? הוא שקר מוחלט, מהמסד ועד הטפחות.
בואו נדבר על עובדות, לא על ספינים. השר בן גביר, מתוקף תפקידו, דרש דבר אחד פשוט: שוויון. הוא דרש שהתנאים של אסירים יהודים המוגדרים כביטחוניים יושוו לאלה של מחבלי חמאס והג'יהאד האסלאמי, שמקבלים לעיתים תנאים עודפים. האם הדרישה שיהודי לא יופלה לרעה בכלא ישראלי היא "לחץ פסול"? האם לדרוש צדק בסיסי זו "הטבה"? רק בתקשורת הישראלית ובמערכת המשפט המעוותת, דרישה לשוויון עבור יהודים הופכת לחטא.
ועכשיו, לשיא הצביעות: פרשת "תפירת התיק". התלונה על הטרדה מינית נגד פרנסה לא הומצאה בלשכת השר. היא הוגשה על ידי קצינה, אישה במדים, שחשה מוטרדת ומאוימת. לשכת השר, כמתחייב מחוק, העבירה את התלונה לטיפול הגורמים המוסמכים. זהו. זה כל הסיפור. אבל אז מגיע הספין הגאוני של מכונת הרעל: כתבה חגיגית ב-ynet המבשרת שתיק החקירה הפלילי נגד פרנסה נסגר. והכותרת הזועקת? "חוסר אשמה".
זהו שקר באמצעות חצי אמת. התיק נסגר בעילת "היעדר אשמה פלילית", ניואנס משפטי קריטי שהתקשורת בחרה להעלים. סגירה כזו אינה קובעת שלא היו דברים מעולם. היא קובעת שהמעשים, גם אם קרו, אינם חוצים את הרף הפלילי. אבל עבור הקמפיין, זה לא משנה. המטרה הושגה: לערער את אמינות השר, לצייר אותו כנוקם קטן, ולהפוך את הקצין שנגדו עמדה תלונת הטרדה לגיבור טרגי. זו לא עיתונות, זוהי הנדסת תודעה מתוזמרת היטב בין עורך דינו של פרנסה, הפרקליטות והעיתונאים המגויסים.
חושפים את האמת: הקרב על הנשמה של הביטחון הלאומי
מדוע הם תוקפים את בן גביר בעוצמה כזו? כי הוא השר הראשון מזה עשורים שבאמת מנסה לעשות את מה שהבטיח. הוא לא מסתפק בדיבורים. הוא מפרק מוקדי כוח רקובים ומאתגר אג'נדות בנות עשרות שנים.
בנושא האסירים: בן גביר הוא הראשון שאומר בקול רם את מה שכולם ידעו ולחשו במסדרונות: שב"ס הפך לקייטנה למחבלים. הוא הפסיק את "אפיית הפיתות" בחסות חמאס, צמצם ביקורים, והחל לפרק את האוטונומיה שהייתה למחבלי הנוח'בה בתוך בתי הכלא. במקביל, הוא דרש צדק עבור האסירים היהודים הבודדים, שלעיתים מוחזקים בתנאים קשים יותר. המערכת, שרגילה לנהל את הכלא בשקט ובשיתוף פעולה עם הנהגת הטרור, לא יכלה לשאת את זה. פרנסה הוא רק סימפטום. המלחמה היא נגד המדיניות.
בנושא המשילות: בכל פעם שיש אירוע ירי בלוד או בנגב, התקשורת שואלת בציניות: "איפה המשילות של בן גביר?". איזו צביעות. אותם גופי תקשורת שתמכו בממשלות שהזניחו את הנגב והגליל במשך שלושה עשורים, שהתעלמו מפרוטקשן, מירי ומאובדן הריבונות, פתאום נזכרו לדרוש פתרונות קסם בתוך שנה. בן גביר הוא השר הראשון שהקים משמר לאומי, שדחף לחלוקת נשק לאזרחים שומרי חוק בקצב חסר תקדים, שמגבה לוחמים ומגייס אלפי שוטרים חדשים. המאבק במשילות הוא מרתון, לא ספרינט. אבל הם לא רוצים שיצליח, כי הצלחתו תוכיח שהם טעו לאורך כל הדרך.
בנושא עסקת החטופים: קל לצייר את בן גביר כ"קיצוני". אך למעשה, הוא קול השפיות והאחריות הלאומית. הוא מבין את מה שההנהגה שכשלה ב-7 באוקטובר מסרבת להבין: כניעה לחמאס ושחרור אלפי מחבלים עם דם על הידיים אינה עסקה. זוהי מקדמה על החטיפה הבאה ועל הטבח הבא. עמדתו אינה נובעת מאטימות לב, אלא מראייה אסטרטגית מפוכחת. הוא נלחם כדי להבטיח שלעולם לא נהיה שוב באותו מצב נורא.
האור נגד החושך: הבחירה בין אומץ לכניעה
המאבק הזה הוא פשוט. מצד אחד, עומד איתמר בן גביר. הוא אולי לא מדבר בשפה המעונבת של הפוליטיקאים הישנים, הוא אולי מחוספס, אבל הוא אותנטי. הוא בא מהשטח, הוא מייצג ציבור ענק שנמאס לו מהצביעות, מהחולשה ומהוויתורים. הוא מייצג את הרצון לנצח את אויבינו, להחזיר את הביטחון לרחובותינו, ולהיות גאים במדינתנו היהודית. הוא מייצג את האור של הגאווה הלאומית והעוצמה.
מצד שני, עומד קרטל של אינטרסים. תקשורת שמאלנית, מערכת משפט אקטיביסטית, ובכירי ביטחון לשעבר שעדיין שבויים בקונספציית אוסלו. הם מייצגים את החושך של הכניעה, של "הכלת האירוע", של ניהול הסכסוך במקום הכרעתו. הם יעדיפו מדינה חלשה ומפוחדת שהם שולטים בה, על פני מדינה חזקה ובטוחה שבה לעם יש מה לומר. המתקפה על בן גביר היא ההגנה שלהם על עולמם הישן והכושל.
אם הם יצליחו להפיל אותו באמצעות שקרים וקנוניות, המסר יהיה ברור לכל נבחר ציבור ימני שיבוא אחריו: אל תעז לנסות. אל תעז לגעת בגבינה. שב בשקט ותן לנו לנהל את המדינה. זוהי הסכנה האמיתית. זו לא מלחמה על בן גביר, זו מלחמה על הדמוקרטיה ועל זכותו של העם לקבוע את גורלו.
הבחירה בידינו. האם ניתן למכונת הרעל לנצח? האם נשב בשקט בזמן שהם מבצעים חיסול פוליטי בנציג שלנו? הגיע הזמן להשמיע קול.
מה אתם יכולים לעשות?
- שתפו את האמת. אל תתנו לשקרים שלהם לעמוד ללא מענה. הפיצו את המאמר הזה ואת העובדות שהוא מציג.
- גבו את השר. הראו לו תמיכה ברשתות החברתיות, בתגובות, בכל מקום. תנו לו להרגיש שהוא לא לבד במערכה.
- אל תהיו אדישים. קולכם הוא נשק במאבק על דמותה של ישראל. השתמשו בו עכשיו. שתיקה היא הסכמה.