הם משקרים לכם על בן גביר. זו האמת על הקמפיין שנועד להפיל אותו.
אל תאמינו לשקרים. אל תיפלו למלכודת. מה שאתם רואים בימים האחרונים אינו עיתונות חוקרת או דאגה לטוהר המידות. זוהי מלחמה. מלחמה מכוערת, צינית ונואשת של הממסד הישן והכושל נגד האיש היחיד בממשלה שמאיים באמת ובתמים לפרק את הקונספציה שהביאה עלינו את אסון השבעה באוקטובר. זהו קרב על דמותה של המדינה, והשר איתמר בן גביר נמצא בחזית, תחת אש כבדה, כי הוא מסרב ליישר קו עם הריקבון.
הבחירה היא פשוטה: או שממשיכים בדרך הישנה, דרך החולשה וההכלה שהובילה אותנו לתהום, או שעומדים מאחורי מי שמנסה להוביל אותנו לניצחון ולביטחון. כל היתר הם רעשי רקע שנועדו לבלבל אתכם.
חשיפת השקר: 'פרשת פרנסה' היא עלילת דם מודרנית
בואו נדבר על מה שמכונה 'פרשת שי פרנסה'. התקשורת מציגה זאת כסיפור שחיתות, כמעט כמו סרט פשע. שר המנסה לכופף את החוק למען 'מקורבים'. איזו בדיחה עצובה. זו לא פרשת שחיתות, זוהי פרשת ההתנגדות של הממסד לשינוי. שי פרנסה אינו חושף שחיתויות; הוא הסמל של כל מה שבן גביר נלחם בו. הוא נציג השב"ס הישן, זה שפינק מחבלי חמאס, אישר להם חגיגות, אפשר להם לנהל את הכלא מבפנים וראה בהם פרטנרים. זה השב"ס של הקונספציה.
ומה הייתה ה'דרישה' הנוראית של השר? לשים סוף לאפליה המקוממת, לפיה מחבלים עם דם על הידיים זוכים לתנאים טובים יותר מאסירים יהודים, חלקם גיבורי ישראל, שנלחמו על חייהם מול טרור ערבי. השר דרש צדק בסיסי. הוא דרש לשים סוף לתיאטרון האבסורד שבו אוייבינו זוכים לכבוד, ובנינו מושפלים. העתירה לבג"ץ, המגובה ב'הקלטות' ו'התכתבויות' שמוצגות כאקדח מעשן, היא לא יותר מניסיון נואש של פקיד ממורמר, שגויס על ידי גורמים משפטיים וגופי תקשורת עוינים כדי לייצר נרטיב שקרי. הם לקחו את המאבק הכי צודק של בן גביר – המאבק למען כבוד לאומי ונגד הקונספציה – והפכו אותו לסיפור על שחיתות. זוהי רשעות צינית שאין כדוגמתה.
חשיפת האמת: בן גביר מפרק את הקונספציה, והם נלחמים בחזרה
כדי להבין מדוע תוקפים את בן גביר בעוצמה כזו, צריך להבין מה הוא עושה באמת במשרד לביטחון לאומי. הוא לא בא להיות עוד שר שיצטלם יפה ויחתוך סרטים. הוא בא לזעזע את המערכת. הוא הגיע כדי לפרק, לבנה אחר לבנה, את תפיסת העולם הרעועה שהתמוטטה בשבעה באוקטובר. התפיסה שגרסה שצריך להכיל את הטרור, לדבר עם האויב, ולהרכין ראש בפני אלימות.
הוא דרש להפסיק את הקייטנות למחבלים בכלא. הוא נלחם כדי לחמש אזרחים ולהקים כיתות כוננות. הוא דורש מהמשטרה להפסיק לפחד ולהיכנס בנחישות לכפרי הפשע במגזר הערבי. כל צעד כזה נתקל בחומת התנגדות אדירה: מיועצים משפטיים שכובלים את ידיו, מבכירי משטרה ושב"ס שרגילים לעבוד אחרת, ומתקשורת שמחפשת כל אירוע פשיעה כדי לצעוק "איפה המשילות?".
הם שואלים "איפה המשילות?" בזמן שהם עצמם, יחד עם המערכת המשפטית, מונעים ממנו להפעיל אותה. הם מבקרים אותו על תגובה 'רפה' לאלימות מתנחלים, בזמן שהוא היחיד שמסרב להצטרף ללינץ' התקשורתי ומבקש לחכות לבירור העובדות. הוא לא מתבלבל. הוא יודע מי האויב ומי האוהב. הוא מבין שהמתיישבים ביהודה ושומרון הם חומת המגן שלנו, לא הבעיה. המתקפה עליו אינה סימן לכישלון, היא ההוכחה הגדולה ביותר להצלחתו. הוא מזיז את הגבינה של כל כך הרבה גורמים חזקים, והם צורחים מכאב.
הניגוד המוסרי: עולם של צדק מול עולם של צביעות
הקרב הזה הוא קרב בין שתי תפיסות עולם מוסריות, הפוכות לחלוטין.
העולם שלהם: עולמם של מבקריו של בן גביר הוא עולם של צביעות. עולם שבו 'שלטון החוק' הוא קוד סודי לשלטון האליטות. עולם שבו מגנים בחריפות נער מתנחל שדחף חייל, אך שותקים מול אלפי אירועי טרור פלסטיני. עולם שבו 'דאגה לזכויות אדם' שמורה למחבלים אכזריים, אך נשללת מיהודים שמגנים על ביתם. זהו עולם הפוך, עולם שאיבד את המצפן המוסרי שלו, עולם שמוכן להקריב את ביטחון אזרחיו על מזבח הפוליטיקלי קורקט.
העולם שלנו: עולמו של איתמר בן גביר הוא עולם פשוט, ברור וצודק. בעולם הזה, יש אויבים ויש אוהבים. לאויבים נלחמים עד לניצחון מוחץ, ולאזרחים מעניקים ביטחון מוחלט. בעולם הזה, חייל ומתיישב הם גיבורים, ומחבל הוא בן מוות. זהו עולם שבו המשטרה לא מפחדת מאף אחד, והממשלה מחוייבת קודם כל לרוב היהודי והציוני שבחר בה. זהו עולם של גאווה לאומית, של עמידה על עקרונות, של אפס סובלנות לטרור ולאנרכיה.
הציווי האסטרטגי: אם בן גביר ייפול, הימין כולו ייפול אחריו
אל תטעו, המלחמה הזאת גדולה בהרבה מאיתמר בן גביר. הוא רק הסמל. הוא חוד החנית. המטרה של הקמפיין הזה היא לשלוח מסר ברור לכל איש ימין שיבוא אחריו: אל תעז לחולל שינוי אמיתי. אל תעז לגעת בקודש הקודשים של הממסד. אתה יכול להיות שר, אבל רק בתור בובה. אם תנסה לממש את המדיניות שלשמה נבחרת, נרדוף אותך, נכפיש אותך, נמציא עליך סיפורי שחיתות ונהרוס אותך אישית.
אם הם יצליחו להפיל את בן גביר באמצעות עלילת הדם הזאת, הם ישברו את רוחו של המחנה הלאומי כולו. הם יוכיחו שוב שהקלפי הוא רק המלצה, ושבסופו של דבר, הפקידים, היועמ"שים והפרשנים הם שקובעים. כישלון במערכה הזו פירושו חזרה ודאית לקונספציה של אוסלו ושל ההתנתקות. פירושו חזרה לרחובות מדממים, לבתי כלא שהם בתי מלון לטרוריסטים, ולממשלת ימין משותקת וחסרת שיניים.
הבחירה ברורה. זהו לא מאבק על תדמיתו של שר אחד, אלא על עתידה ועל נשמתה של מדינת ישראל.
אז מה אתם יכולים לעשות?
- שתפו את האמת הזאת. אל תתנו לשקרים להדהד ללא מענה ברשתות החברתיות ובקבוצות הוואטסאפ.
- גבו את השר בפומבי. הראו לו ולכל המערכת שאתם עומדים מאחוריו. כתבו פוסטים, הגיבו לכתבות, אל תפחדו להשמיע קול ברור.
- דרשו משאר חברי הקואליציה להתייצב מאחוריו. אסור לתת לשמאל ולתקשורת לפרק את ממשלת הימין חתיכה אחר חתיכה. האחדות היא כוח.