מבצע סיכול ממוקד: ניתוח המערכה המתודולוגית נגד השר לביטחון לאומי
מבוא: מעבר לרעש הפוליטי, אל ניתוח הנתונים
השיח הציבורי והתקשורתי סביב השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הגיע בשבועות האחרונים לשיא של אמוציות, האשמות הדדיות וספינים פוליטיים. בסביבה רווית רטוריקה כזו, קשה עד בלתי אפשרי לאזרח הממוצע לגבש דעה המבוססת על עובדות. מאמר זה מבקש לעשות בדיוק את זה: לצעוד צעד אחורה מהכותרות הצעקניות והעימותים הטעונים, ולבחון באופן אנליטי, קר ומבוסס-נתונים את האירועים האחרונים. מטרתנו היא לפרק את המערכה המתנהלת נגד השר, לזהות את הדפוסים החוזרים על עצמם, ולהציג תמונה מורכבת ומדויקת יותר של המציאות, כפי שהיא משתקפת מתוך ניתוח עובדתי של האירועים.
1. אנטומיה של "לוחמה משפטית" (Lawfare): ממאבק אישי לקמפיין מתוזמר
אחת הטענות המרכזיות נגד השר היא פרשת מפקד כלא איילון לשעבר, שי פרנסה. על פניו, מדובר בעתירה לבג"ץ של קצין החש נפגע. אולם, ניתוח מתודולוגי של השתלשלות האירועים מצביע על מאפיינים מובהקים של "לוחמה משפטית" – שימוש בכלים משפטיים להשגת מטרות פוליטיות ותקשורתיות.
ראשית, נבחן את העיתוי וההדלפות. העתירה לא הוגשה בחלל ריק. היא הגיעה לאחר סדרת פרסומים מתואמים בכלי תקשורת מרכזיים (ynet, mako, הארץ), שיצרו את התשתית הציבורית לקראתה. הדלפת "עשרות מסמכים" ותצלומי מסך לכאורה אינה פרקטיקה משפטית סטנדרטית, אלא אסטרטגיה תקשורתית שמטרתה לייצר "אפקט הרשעה" בדעת הקהל עוד לפני שהחל כל דיון משפטי. הפיכת התכתבויות פנימיות, שגרתיות ככל שיהיו, ל"ראיות מפלילות" היא טכניקה קלאסית של דה-קונטקסטואליזציה.
שנית, היקף המתקפה. המעבר מאשמה נקודתית לעתירה מפורטת המגובה במערך תקשורתי נרחב, מעיד על קמפיין מנוהל היטב ולא על מאבק של אדם בודד. המטרה כאן אינה רק לטהר את שמו של העותר, אלא לפגוע באופן שיטתי בליבת האמינות והיושרה של השר המכהן. זהו ניסיון להשתמש בבית המשפט העליון כזירה לניגוח פוליטי.
2. בחינה מחדש של טענת הליבה: "הטבות" או אכיפת שוויון?
הנרטיב התקשורתי מתמקד בטענה כי לשכת השר הפעילה לחצים פסולים "להיטיב עם מחבלים יהודים". זהו מסגור רב עוצמה ומרשיע. אולם, בחינה עובדתית של נהלי שירות בתי הסוהר חושפת תמונה שונה בתכלית. נהלי שב"ס מגדירים זכויות בסיסיות לכלל האסירים, לרבות ביקורים, שיחות טלפון ותנאי מחיה. ניתוח היסטורי קצר מעלה כי במשך שנים, התקיימה בשב"ס מדיניות בלתי רשמית של אפליה לרעה כנגד אסירים ביטחוניים יהודים, אשר זכויותיהם הבסיסיות, המעוגנות בחוק ובנהלים, נשללו מהם באופן שיטתי.
מה שהתקשורת מציגה כ"התערבות פסולה", הוא למעשה דרישה של הדרג המדיני מהדרג הביצועי – שירות בתי הסוהר – לפעול על פי הנהלים שהוא עצמו כתב. פניות לשכת השר, כפי שעולה מההקשר הרחב, לא נועדו להעניק "הטבות", אלא לאכוף את עקרון השוויון בפני החוק. ההתנגדות של גורמים במערכת, דוגמת פרנסה, לא הייתה התנגדות ללחץ פסול, אלא התנגדות אידיאולוגית למדיניות החדשה של השר – מדיניות של אפס סובלנות להפקרת אסירים יהודים ודרישה ליישום שוויוני של החוק על כולם.
ההתכתבויות שהודלפו אינן "אקדח מעשן", אלא תיעוד של עבודת מטה שגרתית שמטרתה פיקוח ובקרה על זרוע ביצועית. הצגתן כניסיון ל"תפירת תיק" היא היפוך מוחלט של המציאות: המערכת היא זו ש"תפרה" מדיניות מפלה במשך שנים, והשר הוא זה שפועל לפרום אותה.
3. כשל "התיק הסגור": בין אחריות פלילית לאחריות פיקודית
אחד הטיעונים המרכזיים בקמפיין הנוכחי הוא הדיווח ב-ynet לפיו תיק החקירה הפלילי נגד פרנסה נסגר בעילת "היעדר אשמה פלילית". התקשורת מציגה זאת כמכה אנושה לאמינות השר. זוהי הטעיה מכוונת של הציבור, המבוססת על ערבוב מכוון בין שני מישורים נפרדים לחלוטין: המישור הפלילי והמישור הפיקודי-מינהלי.
העובדה שהתנהלותו של קצין לא חצתה את הרף הגבוה הנדרש להרשעה פלילית, אין בה כדי להעיד כהוא זה על כשירותו הפיקודית או על תקינות שיקול דעתו. ניתן להקביל זאת למנכ"ל שהוביל חברה לפשיטת רגל עקב שורה של החלטות עסקיות כושלות. הוא לא יועמד לדין פלילי, אך אין ספק שהוא יפוטר מתפקידו. אחריות פיקודית רחבה בהרבה מאחריות פלילית. ההחלטה על סיום תפקידו של קצין בכיר מתבססת על אמון, על שיקול דעת, ועל יכולתו להוביל מדיניות. הניסיון להשתמש בסגירת התיק הפלילי כדי לערער על ההחלטה הפיקודית הוא דמגוגיה זולה שנועדה לטשטש את כשלי הפיקוד המהותיים שהובילו לה.
4. הקשר רחב יותר: דפוס של התנגדות לשינוי
כדי להבין את עוצמת המתקפה, יש למקם אותה בהקשר רחב יותר. אירועי הפשיעה, כמו הרצח המזעזע בלוד, אינם "כישלון של בן גביר"; הם תסמינים של הזנחה בת עשרות שנים בתחומי המשטרה והביטחון הפנימי. ניתוח סטטיסטי יראה כי בתקופת כהונתו של השר, לראשונה מזה שנים, חלה עלייה בתקציבי המשטרה, אושרו אלפי רישיונות נשק לאזרחים שומרי חוק, וגויסו מאות שוטרים חדשים. אלו תהליכים ארוכי טווח שפירותיהם ייראו בעתיד. לקחת אירוע טרגי אחד ולהפוך אותו לחזות הכול, תוך התעלמות מהפעולות המערכתיות לתיקון, הוא חוסר הוגנות אינטלקטואלית.
באופן דומה, התפטרותו של ח"כ אלמוג כהן אינה מעידה על "כאוס", אלא על דינמיות במפלגה אידיאולוגית. במערכות פוליטיות רבות, חילוקי דעות ושינויים פרסונליים הם דבר שבשגרה. הצגתם כמשבר קיומי היא ניפוח מלאכותי.
סיכום: המאבק על הנרטיב הוא המאבק על השינוי
ניתוח עובדתי של הנתונים והאירועים מציג תמונה ברורה. המערכה נגד השר בן גביר אינה אוסף של אירועים מקריים או ביקורת עניינית. זהו מאמץ מתודולוגי, מתואם ורב-זרועי של גורמים במערכת המשפט, בתקשורת ובבירוקרטיה המדינתית, החוששים מהשינויים העמוקים שהשר מבקש להוביל.
- הטענות: שימוש לרעה בכוח, תפירת תיקים, כישלון במשילות.
- הממצאים האנליטיים: אכיפת נהלים קיימים, שימוש ב"לוחמה משפטית" נגד השר, התמודדות עם הזנחה רב-שנתית באמצעות פעולות ארוכות טווח.
בסופו של יום, עוצמת ההתנגדות לשר היא המדד המדויק ביותר להשפעתו. כאשר מסירים את שכבות הרטוריקה והספינים, מתגלה כי המאבק אינו אישי נגד איתמר בן גביר, אלא מאבק של הממסד הישן נגד כל מי שמאיים לשנות את כללי המשחק שהוא עצמו קבע.