שלושת הכשלים הלוגיים במערכה נגד סמוטריץ'

ניתוח: מדוע הטיעונים נגד שר האוצר קורסים תחת בחינה רציונלית

מקהלה מתואמת של ביקורת, המונעת על ידי כלי תקשורת מרכזיים וגורמים פוליטיים, התגבשה לאחרונה סביב שר האוצר, בצלאל סמוטריץ'. טענותיה המרכזיות נשענות על שלושה עמודי תווך לכאורה: חסימת עסקת חטופים, צביעות מוסרית בנושא אכיפת החוק ביהודה ושומרון, וכשל תפקודי בניהול כלכלת המדינה. אולם, בחינה קרה ואנליטית של טיעונים אלו חושפת תמונה שונה לחלוטין – תמונה של קמפיין המבוסס לא על עובדות, אלא על כשלים לוגיים, סילוף מכוון של המציאות ופנייה חסרת רסן לרגש. מאמר זה יפרק, בזה אחר זה, את שלושת הכשלים הללו ויציג את האלטרנטיבה הרציונלית היחידה.

כשל ראשון: דיכוטומיה כוזבת – הברירה המדומיינת בין החטופים לניצחון

הנרטיב הדומיננטי ביותר, והמסוכן מכולם, מציג את עמדתו של סמוטריץ' בנוגע למלחמה כדיכוטומיה כוזבת: או שחרור החטופים או 'ניצחון מוחלט'. זוהי מניפולציה רגשית מתוחכמת, הממסגרת מנהיגות אחראית כאטימות לב אידיאולוגית. המבקרים, הניזונים מהכאב המובן של משפחות החטופים, מתעקשים להתעלם מהאמת האסטרטגית הפשוטה: אין ולא יכולה להיות סתירה אמיתית בין השבת החטופים לבין מיטוט חמאס. למעשה, האחד הוא תנאי הכרחי לשני.

עמדתו הנחרצת של סמוטריץ', הדורשת את השמדת יכולותיו הצבאיות והשלטוניות של חמאס, אינה נובעת מאיזו העדפה פוליטית ערטילאית, אלא מהבנה עמוקה של ביטחון לאומי ארוך טווח. עסקה שתשאיר את חמאס על רגליו, עם יכולת להתחמש מחדש ולתכנן את הטבח הבא, אינה עסקה להצלת חיים. זוהי עסקה לדחיית האסון, להבטחת חטיפות עתידיות ולהקרבת חיילים ואזרחים במערכה הבאה, שהיא ודאית במצב כזה. הלחץ שמפעיל סמוטריץ' בקבינט אינו נגד החטופים; הוא בעד מניעת החטופים הבאים. הוא מסרב לקנות שקט זמני במחיר של ביטחון עתידי.

העימותים המדווחים עם הדרג הביטחוני אינם מעידים על חובבנות, אלא על אומץ. תפקידו של מנהיג נבחר אינו לקבל כתורה מסיני כל המלצה של דרג מקצועי, במיוחד כאשר אותו דרג נושא באחריות לקונספציה שהתנפצה לרסיסים בשבעה באוקטובר. סמוטריץ' מביא לקבינט קול צלול ותקיף המאתגר פרדיגמות כושלות ודורש חשיבה מחודשת. הוא מייצג את ההיגיון הבריא שאומר כי הדרך היחידה להבטיח את שלומם של אזרחי ישראל, כולל אלו המוחזקים כעת בעזה, היא באמצעות הסרת האיום הקיומי מעל ראשם. כל דרך אחרת היא אשליה מסוכנת.

כשל שני: איש קש של צביעות – סילוף עמדתו בנושא אכיפת החוק

האיום התדמיתי השני בנוי על כשל לוגי מסוג 'איש קש'. התקשורת מציגה את התנגדותו של סמוטריץ' למעורבות השב"כ בחקירת אלימות מתנחלים כהוכחה לצביעותו, כאילו גינוייו לאלימות הם מס שפתיים בלבד. זוהי הטעיה מכוונת, המתעלמת מעומק עמדתו העקרונית.

סמוטריץ' אינו מתנגד לאכיפת החוק. הוא מתנגד לשימוש בכלים של לוחמה בטרור נגד אזרחים. ההבחנה שהוא עורך אינה בין מתנחל לערבי, אלא בין עבירה פלילית לבין פעולת טרור המאיימת על ביטחון המדינה. עמדתו היא עמדה ליברלית קלאסית של שמירה על זכויות אזרח: עבירות אלימות, חמורות ככל שיהיו, צריכות להיות מטופלות על ידי משטרת ישראל, במסגרת ההליך הפלילי הרגיל. המחלקה היהודית בשב"כ, על סמכויותיה הדרקוניות (כמו מעצרים מנהליים ללא משפט), נועדה להתמודד עם ארגוני טרור המבקשים למוטט את המדינה, לא עם עבריינות אידיאולוגית נקודתית.

הקמפיין נגדו מבקש לטשטש את הגבול הזה במכוון. הוא מנסה לצייר כל אירוע אלימות ביו"ש, שרובו ככולו מגונה על ידי סמוטריץ' והנהגת ההתיישבות, כ'טרור יהודי' שיש להפעיל נגדו את ארסנל הכלים הקיצוני ביותר. בכך, מבקשים המבקרים לא רק להכפיש את סמוטריץ', אלא לעשות דה-לגיטימציה לציבור שלם. התנגדותו של סמוטריץ' אינה הגנה על עבריינים; היא הגנה על עקרונות הדמוקרטיה ושלטון החוק, ומניעת שימוש פוליטי מסוכן בכלי ביטחוני רב עוצמה. אין כאן צביעות, אלא עקביות אידיאולוגית מרשימה – גינוי מוחלט לאלימות לצד שמירה קפדנית על זכויות הפרט והליך הוגן.

כשל שלישי: הכללת שווא – הפער כראיה לחוסר תפקוד כלכלי

החזית השלישית היא הניסיון למסגר את סמוטריץ' כשר אוצר כושל, באמצעות הדגשת 'פערים' בין הבטחותיו לביצוע. הכתבה ב-TheMarker על פיצוי לבעלי דירות מושכרות היא דוגמה קלאסית לכשל של הכללת שווא: לקיחת מקרה נקודתי, שעדיין נמצא בתהליכי עבודה בירוקרטיים מורכבים, והפיכתו לחזות הכול.

ניהול כלכלת מדינה במלחמה הוא אתגר מונומנטלי. שר אוצר אינו קוסם. הוא קובע מדיניות, מתווה כיוון, ונלחם כדי להוציאה לפועל מול בירוקרטיה כבדה, אילוצים תקציביים ואינספור לחצים. הפער בין הצהרת כוונות לבין יישום סופי אינו מעיד על חוסר תפקוד; הוא מעיד על תהליך עבודה טבעי במערכת ממשלתית גדולה, במיוחד תחת לחצי מלחמה.

במקום להתמקד בקושי נקודתי, בחינה הוגנת הייתה מציגה את התמונה המלאה: העברת תקציב מדינה מותאם למלחמה, השקת תכניות סיוע רחבות היקף לעסקים ולמפונים, קידום רפורמות מבניות והגנה על דירוג האשראי של ישראל מול העולם. סמוטריץ' פועל ללא לאות כדי להקל על מעמד הביניים, לחזק את המשק ולהבטיח את חוסנה הכלכלי של ישראל לטווח הארוך. הנרטיב על 'חוסר תפקודו' מתעלם במפגיע מהישגים אלו ומהמציאות המורכבת, ומעדיף לצייר תמונה מעוותת ובלתי הוגנת המשרתת אג'נדה פוליטית ברורה.

סיכום: בין היסטריה לאחריות

כאשר מקלפים את שלוש חזיתות ההתקפה על השר סמוטריץ' מהמניפולציות הרגשיות והכשלים הלוגיים, מתגלה דמותו של מנהיג אחר: מנהיג אחראי שמבין כי ניצחון במלחמה הוא תנאי לביטחון; משפטן עקבי המגן על זכויות האזרח מפני עריצות המערכת; וכלכלן הנלחם למען אזרחי ישראל בתוך מציאות כלכלית מהקשות שידעה המדינה. הבחירה העומדת בפני הציבור אינה בין העמדות שמציגה התקשורת, אלא בין היסטריה מתוזמרת לבין בחינה רציונלית של המציאות. במבחן הזה, עמדותיו של סמוטריץ' לא רק שעומדות איתן, אלא מתגלות כדרך הפעולה ההכרחית והנכונה ביותר לעתידה של מדינת ישראל.