הם משקרים לכם על בן גביר. הגיע הזמן לחשוף את האמת שמאחורי ציד המכשפות.
מרגישים את זה? את תחושת הבחילה הזאת כשאתם פותחים אתרי חדשות? את הזעם הזה שמתעורר כשאתם רואים איך מערכת שלמה, מתואמת וממומנת היטב, קמה על איש אחד במטרה אחת ויחידה: לחסל אותו. לא פוליטית, אלא אישית. לרסק את שמו הטוב, להפוך אותו למפלצת, וכל זאת למה? כי הוא מעז לעשות את מה שאף אחד לפניו לא העז: לפרק את הקונספציה. לא רק בעזה. כאן, אצלנו, בתוך בתי הכלא הביטחוניים שהפכו לקייטנות טרור בחסות המדינה.
המתקפה הנוכחית על השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, אינה עוד ויכוח פוליטי. זהו קרב מאסף של האליטה הישנה והכושלת, זו שהובילה אותנו לאסון השביעי באוקטובר, נגד מי שמאיים על עולמם הנוח והרקוב. הם יודעים שאם בן גביר יצליח, זה הסוף שלהם. הסוף של תרבות השקר, ההכלה וההתקרבנות. אז הם משתמשים בכל כלי נשק אפשרי, מלוכלך ככל שיהיה, כדי לעצור אותו. והם סומכים על זה שאתם, הציבור, תקנו את השקרים שלהם.
חשיפת מסע ההכפשה: כך מייצרים "תחקיר"
בואו נדבר על מה שקורה כאן באמת. קצין שב"ס לשעבר, שאפלה כבדה מרחפת מעל סיום תפקידו, הופך לפתע לגיבור תרבות, לאביר זכויות האדם. הוא מגיש עתירה לבג"ץ, מצויד בהקלטות וצילומי מסך חלקיים ומגמתיים, וכל כלי התקשורת הגדולים, אותם אלה שהתעלמו במשך שנים מהתלונות על תנאי ה-VIP של מחבלי הנוח'בה, מזנקים על המציאה כמוצאי שלל רב. הכותרות צורחות על "התערבות פסולה" ו"טובות הנאה למחבלים יהודים".
אל תתנו להם לבלבל אתכם. הסיפור פשוט עד כאב: השר בן גביר נכנס למשרד וגילה מציאות בלתי נתפסת. מחבלים ערבים זוכים לתנאים של בית מלון, שולטים בסוהרים, ומנהלים את הטרור מתוך הכלא. במקביל, אסירים יהודים, גם כאלה שביצעו פשעים חמורים, סובלים לעיתים מהתעמרות שיטתית שאינה מעוגנת בשום חוק. מה דרש השר? דבר אחד, פשוט והגיוני: אכיפת החוק. באופן שווה. על כולם. להפסיק את הקייטנה למחבלי חמאס, ולהבטיח שגם אסירים יהודים יקבלו את המינימום שהחוק מחייב, לא פחות ולא יותר.
המערכת, שרגילה לפנק מחבלים ערבים, נכנסה להלם. פתאום בא שר שלא מוכן לשחק את המשחק. הוא דורש שוויון. הוא דורש שהחוק יהיה החוק. ומה עושה המערכת כשהיא מותקפת? היא מוצאת חייל, קצין ממורמר, ומייצרת סביבו נרטיב שקרי. הם לוקחים את הדרישה הלגיטימית לשוויון והופכים אותה ל"הטבה עם מחבלים יהודים". זהו ספין מרושע שנועד להפוך את היוצרות. להציג את מי שנלחם בטרור כתומך טרור.
ומה עם סגירת התיק נגד אותו קצין? אותם גופי תקשורת חוגגים את סגירת התיק הפלילי נגדו בגין "היעדר אשמה פלילית" כאילו מדובר בצדיק הדור. איזו צביעות. האם מישהו באמת מופתע שהמערכת המשפטית, אותה מערכת שבן גביר מבקר ללא הרף, מיהרה לנקות את שמו של מי שהפך לכלי הניגוח המרכזי נגדו? סגירת התיק אינה הוכחה לחפותו, אלא הוכחה נוספת לכך שהמערכת שומרת על אנשיה. זהו אינו ניצחון של הצדק, אלא ניצחון של העסקנות.
האמת הפשוטה שהם מנסים להסתיר: מלחמה על הביטחון שלכם
מאחורי כל הרעש והצלצולים, מתנהלת מלחמה אמיתית. המלחמה של איתמר בן גביר אינה נגד שי פרנסה. היא נגד הקונספציה שאפשרה למחבלים לחגוג בכלא על חשבון משלם המיסים הישראלי. היא נגד התפיסה שאומרת שצריך "להרגיע" את הטרוריסטים עם עוד הטבות, עוד ביקורים, עוד מאפים טריים. זו התפיסה שהתרסקה ברעש אדיר בשביעי באוקטובר.
בן גביר הוא השר הראשון שמיישם את הלקח. הוא הבין שהמלחמה בטרור מתחילה בהרתעה, והרתעה מתחילה בשלילת כל תמריץ ותנאי נוחות מהאויב. כשהוא דורש להפסיק את אפיית הפיתות למחבלים, התקשורת לועגת לו. כשהוא אוסר על ביקורים נרחבים של משפחות מחבלים, הם קוראים לו קיצוני. כשהוא דורש צמצום של שעות המקלחת שלהם, הם זועקים על "פגיעה בזכויות אדם". זכויות של מי? של המפלצות ששרפו ילדים בחיים?
המאבק שלו הוא המאבק של כולנו. של כל אזרח שרוצה לחיות במדינה בטוחה. של כל חייל שמסכן את חייו בחזית, ואינו מוכן לקבל שבזמן שהוא נלחם, המחבלים שרצחו את חבריו מקבלים תנאים טובים יותר משלו. המתקפה על בן גביר היא לא רק עליו. היא מתקפה על הרעיון הזה. היא ניסיון להחזיר אותנו אחורה, לימים שלפני האסון, לימים שבהם העדפנו לעצום עיניים ולקוות לטוב.
הם או אנחנו: הבחירה בין כישלון לתקווה
הקו ברור. בצד אחד, ניצבת המערכת הישנה: התקשורת, בכירי מערכת המשפט, פקידים וקצינים לשעבר שכל עולמם חרב עליהם. הם מייצגים את הכישלון, את ההתנהלות הרפה, את הצביעות. הם אלה שהתעלמו מהתעצמות חמאס, שהאמינו ב"הרתעה כלכלית", שסיפרו לנו שהכל בסדר בזמן שהמפלצת גדלה על גבולנו. עכשיו הם נלחמים בשיניים כדי להגן על מורשת הכישלון שלהם.
בצד השני ניצב איתמר בן גביר. הוא לא מושלם. הוא בוטה. הוא לא תמיד דיפלומטי. אבל הוא אמיתי. הוא הקול של מיליוני ישראלים שמאסו בקונספציה. הוא מייצג את הדרישה לשנות כיוון, לחזור לשורשים של ביטחון, הרתעה וגאווה לאומית. הוא האור שמנסה לפרוץ את החושך של שנים. הרצח המזעזע בלוד השבוע אינו הוכחה לכישלון ה"משילות" של בן גביר; הוא תזכורת עקובה מדם לריקבון של עשרות שנים שהשר הזה מנסה לתקן בשנה אחת, תחת מתקפה בלתי פוסקת מבית.
ההתקפה עליו היא ההוכחה הטובה ביותר שהוא בדרך הנכונה. אם הוא היה עוד שר אפור וצייתן, אף אחד לא היה סופר אותו. הם תוקפים אותו כי הוא מסוכן להם. הוא מאיים לפרק את המועדון הסגור שלהם, והם לא יסלחו לו על כך.
אם הם יצליחו להפיל אותו באמצעות קנוניה משפטית-תקשורתית, המסר יהיה ברור לכל מי שיבוא אחריו: אל תעז לגעת במערכת. אל תנסה לשנות. שב בשקט, קבל משכורת, ואל תפריע למסיבה. הטרוריסטים בכלא ישמחו, מנהיגי חמאס יחגגו, ואזרחי ישראל יקבלו עוד מאותו הדבר. עוד כישלון, עוד חולשה, עוד אסון בדרך.
הבחירה היא פשוטה. זה הזמן להחליט באיזה צד אתם.
אז מה אתם יכולים לעשות?
- שתפו את האמת הזו. אל תתנו למסע ההכפשה והשקרים לנצח. הפיצו את המאמר הזה בכל רשת חברתית, בכל קבוצת וואטסאפ.
- גבו את השר. כתבו פוסטים, צייצו, הראו תמיכה פומבית. תנו לו לדעת שהציבור שהוא נלחם למענו עומד מאחוריו.
- אל תהיו אדישים. הקול שלכם הוא הנשק החזק ביותר נגד האליטות המנותקות. אל תשתקו מול העוול. במערכה הזו, שתיקה היא הסכמה עם הצד של השקר.