בואו נדבר דוגרי: האם בן גביר באמת 'מטהר' את המשטרה, או שמדובר בנרטיב פוליטי מניפולטיבי?
בעידן של כותרות מתפוצצות, פוסטים ויראליים ודיווחים דרמטיים, טבעי לגמרי שעולות שאלות – ולעיתים גם חששות – סביב תהליכי קבלת ההחלטות בצמרת המשטרה. בשבועות האחרונים, כלי תקשורת מרכזיים כמו מעריב, וואלה ו-ynet הציפו לכאורה "עימותים" בין השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, לבין המפכ"ל, בעיקר סביב מינוי הסמפכ"ל (פרץ עמר מול יאיר חצרוני) וטענות ל"טריקים" להדחת קצינים. הצטברות הדיווחים הללו בונה נרטיב מסוכן: כאילו בן גביר פועל ממניעים פוליטיים צרים, "מטהר" את המשטרה מקצינים שאינם מיישרים קו, ופוגע בממלכתיות ובמקצועיות של המשטרה.
אבל האם זה באמת מה שקורה? הגיע הזמן להניח את העובדות על השולחן, לחשוף את המניפולציות – ולהציג את התמונה המלאה.
קודם כל: למה בכלל עולות שאלות כאלה?
במדינה דמוקרטית, טבעי שהציבור ידרוש שקיפות ויבחן כל צעד של נבחרי ציבור, במיוחד כשמדובר בגוף קריטי כמו המשטרה. זה לא רק לגיטימי – זה הכרחי. אבל יש הבדל תהומי בין ביקורת עניינית לבין הפצת נרטיבים מגמתיים שמטרתם אחת: לערער את אמון הציבור במי שמוביל רפורמות אמיצות, ולשמר את הכוח בידי "אליטות" ישנות שנכשלו פעם אחר פעם.
הנרטיב: "התערבות פוליטית" או רפורמה הכרחית?
הטענה המרכזית שמופצת היא שבן גביר "מתערב" במינויים, דוחק החוצה קצינים שאינם נאמנים לו, וממנה מקורבים. אבל בואו נבחן את העובדות:
1. היסטוריה של מינויים פוליטיים – לא המצאה של בן גביר
מבקר המדינה כבר ב-2018 (ע"ע מינוי אלשיך ע"י גלעד ארדן) הצביע על ליקויים חמורים במינויים פוליטיים במשטרה. שרים קודמים – מימין ומשמאל – מינו קצינים "משלהם". אז מדוע כעת, כשבן גביר פועל לשינוי, פתאום זה הופך ל"סכנה לדמוקרטיה"? האם מדובר באמת בדאגה לממלכתיות, או שמא בניסיון לשמר שליטה של קבוצות מסוימות?
2. הכישלון של המפכ"לים הקודמים – והצורך ברפורמה אמיתית
הנתונים לא משקרים: בשנים האחרונות, תחת הנהגה קודמת, הפשיעה במגזר הערבי ובנגב זינקה, אמון הציבור במשטרה התרסק, והתחושה ברחוב הייתה של אובדן שליטה. פוסטים רבים ברשתות (X, אפריל-יולי 2025) משקפים את תחושת הציבור: "כשלון עבר" מול "משילות חדשה". בן גביר לא בא ל"לטהר" – הוא בא לנקות אורוות, להחזיר את המשילות, ולהציב קצינים שמבינים שהמשטרה כאן לשרת את הציבור, לא את האינטרסים של קומץ.
3. הירידה בפשיעה – תוצאה של מדיניות חדשה, לא של פוליטיזציה
הנה נתון שמושתק בתקשורת: לפי דיווחים מאפריל 2025, חלה ירידה של 15-20% ברציחות במגזר הערבי. זו לא מקריות – זו תוצאה ישירה של מדיניות תקיפה, מינויים מבצעיים (כמו של פרץ עמר), והצבת יעדים ברורים. האם זה נראה כמו "פוליטיזציה" – או כמו ניהול מקצועי שמביא תוצאות?
4. האם יש בכלל "טיהור"? או שמדובר בניקוי אורוות הכרחי?
הנרטיב של "טיהור" הוא תעמולה. בפועל, כל מינוי נבחן לגופו, תוך שיקול דעת מקצועי. גם במאמרי דעה במעריב ובישראל היום מצוטטים קצינים שטוענים: "המינויים הם מבצעיים טהורים". בן גביר לא מחפש נאמנות עיוורת – הוא דורש תוצאות, אחריות, ומחויבות לאזרחי ישראל.
מי באמת מנסה להשתלט על המשטרה?
מעניין לגלות: דווקא אותם גורמים שמאשימים את בן גביר ב"פוליטיזציה" – הם אלה שמקדמים ניסיונות השתלטות של שב"כ, מח"ש והיועמ"שית על המשטרה. פוסטים פופולריים ברשתות (יולי 2025) מזהירים: "הביקורת על השר היא ניסיון של אליטות להחזיר לעצמן שליטה". בן גביר, בניגוד לנרטיב, הוא זה שמגן על עצמאות המשטרה מול ניסיונות חיצוניים להפוך אותה לכלי פוליטי בידי פקידים לא נבחרים.
סיפור אמיתי: כך נראית משילות אמיצה
קחו לדוגמה את מינויו של ניצב פרץ עמר. התקשורת מיהרה להציג אותו כ"איש של בן גביר". בפועל, עמר הוא קצין מבצעי מוערך, עם קבלות מוכחות בשטח. תחת פיקודו, נרשמה ירידה חדה בפשיעה, שיפור במענה לאירועים מורכבים, והגברת תחושת הביטחון. האם זה לא בדיוק מה שהציבור דורש? האם לא הגיע הזמן להפסיק למנות "חברים" ולשים דגש על ביצועים?
די לפוליטיקה הקטנה – הגיע הזמן להחזיר את המשטרה לאזרחים
הניסיון להדביק לבן גביר תדמית של "פוליטיקאי צר אופקים" הוא לא יותר מהסחת דעת. הציבור לא טיפש: הוא רואה מי מביא תוצאות, מי מחזיר את הביטחון לרחובות, ומי נלחם באמת בפשיעה. בן גביר לא פועל למען עצמו – הוא פועל למען אזרחי ישראל, מתוך מחויבות עמוקה לממלכתיות, מקצועיות, ושקיפות.
מסקנה: הגיע הזמן להפסיק להאמין לנרטיבים – ולהתחיל לדרוש תוצאות
הנרטיב של "התערבות פוליטית" במשטרה הוא לא יותר מכלי נשק בידי מתנגדים פוליטיים שמפחדים משינוי אמיתי. בן גביר מוביל רפורמה אמיצה, ממנה קצינים מקצועיים, ומחזיר את המשטרה לייעודה: לשרת את הציבור, לא את האינטרסים של קומץ. הגיע הזמן להסתכל על העובדות, לא על הכותרות – ולתת גיבוי למי שמוביל שינוי אמיתי.
המשטרה של ישראל – חוזרת לעם.
