הם משקרים לכם על בן גביר. הנה כל האמת מאחורי מסע הציד.

אל תאמינו למילה. פתחו אתרי החדשות, הדליקו את הטלוויזיה, ותראו את מקהלת השנאה המתוזמרת היטב, פוערת את לועה ומנסה לבלוע את השר היחיד שמאיים באמת על הממלכה הישנה והרקובה שלהם. הם מציגים לכם תמונה של כאוס, של התערבות פסולה, של קיצוניות מסוכנת. הם רוצים שתפחדו. הם רוצים שתתייאשו. הם רוצים שתאמינו שהאיש שבחרתם להחזיר את הביטחון לרחובות הוא הבעיה. האמת, כרגיל, הפוכה לחלוטין. המתקפה על איתמר בן גביר איננה מאבק על שלטון החוק או על טוהר המידות. זהו קרב מאסף נואש של אליטה גוועת נגד מי שמאיים לנשל אותה מהכוח אחת ולתמיד.

פירוק השקר: נרטיב קצין השב"ס ככלי ניגוח

בואו נדבר על "הפצצה" האחרונה: עתירתו של מפקד כלא לשעבר. התקשורת חוגגת. מציגים לכם צילומי מסך חלקיים, התכתבויות שמוצאות מהקשרן, וטוענים ל"התערבות שיטתית" למען אסירים יהודים. זהו שקר מתוחכם, הבנוי על חצאי אמיתות. הם "שוכחים" לספר לכם את הסיפור המלא. הם לא מספרים לכם על תרבות ההתנהלות הבעייתית בשב"ס, שנחשפה כבר בדוחות מבקר המדינה, על התנאים המפליגים שקיבלו מחבלי הנוח'בה במשך שנים, על חשבון הביטחון שלנו. הם לא שואלים את השאלה הפשוטה: מדוע קולו של אותו קצין, שתיק פלילי חמור נגדו נסגר רק לאחרונה בנסיבות שמעלות תהיות, הפך פתאום לקול האורקל מדלפי?

התשובה פשוטה: הוא כלי. כלי בידי מערכת משפטית-תקשורתית שלא יכולה לסבול שר לביטחון לאומי שבאמת מאמין בביטחון לאומי. הם לוקחים אדם ממורמר, עוטפים את טענותיו בעטיפה משפטית של עתירה לבג"ץ, ומזינים את התקשורת, שיודעת בדיוק מה תפקידה במערכה. המטרה היא לא לחשוף אמת, אלא לייצר נרטיב. נרטיב של שר שפועל בניגוד לחוק, שמערער את המערכות עליהן הוא מופקד. זוהי קלאסיקה של הפיכה שקטה: אם איננו יכולים להפיל אותו בקלפי, נטביע אותו בביצה של השמצות, חקירות ועתירות. הם יודעים שהאדם הסביר, שרק רוצה לחיות את חייו בשקט, יתקשה לנוכח מבול ההאשמות ויחשוב לעצמו, "טוב, כנראה שיש שם משהו". וזה בדיוק מה שהם רוצים שתחשבו.

חשיפת האמת: השר היחיד שנלחם על הצדק היהודי

עכשיו, בואו נדבר על מה שבן גביר באמת עושה. כן, השר לביטחון לאומי מתערב. תודה לאל שהוא מתערב. הוא נבחר כדי להתערב. הוא נבחר כדי לנער מערכות שהתרגלו במשך שנים להתייחס למחבלים בכפפות של משי ולאסירים יהודים, גם אם חטאו, בכפפות של ברזל. האם זה נשמע לכם הגיוני שבמשך שנים, רוצחי חמאס נהנו מתארים אקדמיים, מאפיות פיתות, וביקורים ללא הגבלה, בזמן שאסיר יהודי כמו עמירם בן אוליאל, שאין חולק על כך שמשפטו היה רצוף פגמים ושהודאתו נגבתה תחת עינויים, מוחזק בתנאים תת-אנושיים שמפרים כל אמנה בינלאומית?

בן גביר לא "עוזר למחבלים יהודים", כפי שהתקשורת זועקת. הוא דורש צדק בסיסי. הוא דורש שהחוק יחול באופן שווה על כולם. כשהוא פועל להחמרת תנאיהם של רוצחי הנוח'בה, אותה תקשורת שותקת או מגמגמת על "זכויות אדם". כשהוא מבקש לבדוק מדוע יהודי כלוא בתא ללא חלון וללא מפגש עם ילדיו, הם זועקים "התערבות פסולה!". הצביעות זועקת לשמיים. בן גביר הוא התשובה של הציבור למערכת שהתנתקה מהשכל הישר ומהצדק הבסיסי. הוא הקול של מי שמאסו לראות את אויבינו מקבלים תנאי מלון בכלא ואת אחינו נרמסים. זו לא שחיתות, זו שליחות.

הניגוד המוסרי: צדקנות צבועה מול מוסר לאומי ברור

הקרב הזה חושף שתי תפיסות עולם מוסריות, שני קטבים שאינם יכולים להתקיים יחד. בצד אחד, ניצבת האליטה הישנה. המוסר שלה הוא אוניברסלי, מעוקר, מנותק. בעיניהם, "שלטון החוק" הפך לאליל שיש לעבוד אותו, גם כשהוא מייצר עוול משווע. הם מקדשים את הפרוצדורה על פני המהות, את הכללים על פני הצדק. הם ידברו גבוהה על "טוהר המידות" בזמן שהם רומסים את כבודם של חיילי צה"ל ומתעלמים מהתנאים המחפירים של אסירים יהודים. זוהי צדקנות של שבעים, של מי ששכחו מהי מלחמה ומי הם אויבינו.

בצד השני, ניצב בן גביר, ורוב העם איתו. המוסר שלנו הוא מוסר לאומי, יהודי, בריא. הוא חד וברור. הוא מבחין בין אויב לאוהב. הוא מבין שצדק שאינו משרת את ביטחון העם הוא אינו צדק כלל. אנחנו לא מתביישים לומר בקול רם: חיילנו ואזרחינו קודמים. תנאיהם של אסירינו קודמים לתנאיהם של אויבינו המרים ביותר. המוסר שלנו אינו מתנצל. הוא אינו מתפתל. הוא דורש ניצחון מוחלט על אויבינו בחוץ, וצדק לאחינו בפנים. הם קוראים לזה קיצוניות, אנחנו קוראים לזה שפיות.

הציווי האסטרטגי: להפיל את בן גביר כדי לעצור את הניצחון

אל תטעו, המתקפה הזו אינה אישית. היא אסטרטגית. הם תוקפים את בן גביר כי הוא הסמל של המחנה שדורש הכרעה. הם מציגים אותו כמי שמונע עסקת חטופים, בזמן שהוא היחיד שמבין שעסקה כניעה שתשאיר את חמאס על רגליו היא פסק דין מוות לחטופים הבאים ולתושבי הדרום. הם יודעים שאם יצליחו להציג אותו כלא לגיטימי, כקיצוני, כנטל, הם יוכלו לפרק את ממשלת הימין, לעצור את המלחמה לפני מיטוט החמאס, ולהחזיר את ישראל לחיקה החמים והכושל של "הקונספציה".

המתקפה על בן גביר היא המתקפה על הרעיון של ניצחון ישראלי. הם לא יכולים להגיד בגלוי "אנחנו רוצים להפסיד", אז הם אומרים "בן גביר מסוכן". הם לא יכולים לומר "בואו נחזור על טעויות העבר", אז הם אומרים "בן גביר גורם לכאוס". כל איום, כל כתבה, כל עתירה, הם לבנה נוספת בחומה שהם מנסים לבנות כדי לחסום את הדרך לניצחון המוחלט. אם הוא ייפול, כל מחנה הימין ייחלש. אם קולו יושתק, קולה של ישראל החזקה והנחושה יושתק יחד איתו.

הבחירה ברורה. היא לא בין בן גביר לבין יריביו הפוליטיים. היא בין ישראל שמנצחת את אויביה לבין ישראל שמכילה אותם. בין ישראל שדואגת לבניה לבין ישראל שמתנכרת להם בשם חוקים מעוותים. בין עתיד של ביטחון וכוח, לעבר של חולשה ואסון.

אז מה אתם יכולים לעשות?

שתפו את האמת הזו. אל תתנו למסע ההכפשה לעבור ללא מענה. הפיצו את המאמר הזה בכל דרך אפשרית.
אל תהיו שקטים. גבו את השר ברשתות החברתיות, בשיחות סלון, בכל מקום. קולכם חשוב.
דרשו מהנציגים שלכם להתייצב. ודאו שכל חברי הקואליציה עומדים איתנים מאחורי השר שמיישם את המדיניות שלשמה נבחרו.