ההימור הגדול של טבע: למה הכאב של היום הוא העוצמה הישראלית של מחר?

גל הדיווחים סביב חברת טבע בחודשים האחרונים מצייר תמונה קודרת. כותרות על פיטורים כואבים, תנודות חדות במניה ואתגרים רגולטוריים מעבר לים יוצרות רושם של חברה במשבר עמוק, אולי אפילו על סף תהום. קל להיסחף לאווירת הנכאים הזו, להצטרף למקהלת המקוננים על 'סוף עידן' או 'קריסת הסמל הישראלי'. אבל עצרו רגע. האם ייתכן שהמציאות מורכבת יותר? האם ייתכן שמאחורי הכאב והקושי הנוכחיים מסתתר מהלך אסטרטגי נועז, כואב אך הכרחי, שנועד לא רק להציל את טבע, אלא להזניק אותה – ואת הכלכלה הישראלית איתה – לעידן חדש של עוצמה וחדשנות?

בואו נודה על האמת: אף אחד לא שמח לשמוע על פיטורים. כל עובד שמסיים את תפקידו הוא עולם ומלואו, ואין להקל ראש בכאב האישי והמשפחתי הכרוך בכך. טבע, שהייתה במשך שנים סמל ליציבות תעסוקתית בישראל, מתמודדת כעת עם מציאות גלובלית אכזרית. שוק התרופות הגנריות, שהיה פעם מנוע הצמיחה המרכזי שלה, הפך לשדה קרב רווי מתחרים, עם שחיקת מחירים מתמדת ולחצים רגולטוריים גוברים. להישאר באותו המקום, להמשיך באותה האסטרטגיה, פירושו היה לגזור על החברה דעיכה איטית אך בטוחה. ההנהלה הנוכחית, בראשות קאר שולץ ומחליפו ריצ'רד פרנסיס, הבינה זאת היטב. הם קיבלו החלטות קשות, לעיתים קשות מנשוא, לא מתוך קהות חושים, אלא מתוך אחריות עמוקה לעתידה של החברה על אלפי עובדיה הנותרים, ומתוך הבנה שהדרך היחידה לשרוד ולהתפתח היא להמציא את עצמה מחדש.

הפיטורים, אם כן, אינם סימן לקריסה, אלא חלק ממהלך התייעלות אגרסיבי שנועד להתאים את מבנה ההוצאות של החברה למציאות החדשה. במקביל, טבע מבצעת הימור אסטרטגי נועז: מעבר ממיקוד כמעט בלעדי בגנריקה לפיתוח ושיווק תרופות מקור חדשניות. זהו מהלך מורכב, יקר ורצוף סיכונים, אך הוא טומן בחובו פוטנציאל אדיר לצמיחה ולרווחיות גבוהה לאין שיעור מזו של השוק הגנרי. התרופות החדשות שמפתחת טבע, כמו 'אוסטדו' לטיפול בהפרעות תנועה ו'אג'ובי' למיגרנה, הן רק הסנוניות הראשונות בצנרת פיתוח עשירה ומבטיחה. ההשקעה המסיבית במחקר ופיתוח, המתרחשת ברובה כאן בישראל, היא ההוכחה הניצחת לכך שטבע לא מוותרת – היא נלחמת על מקומה בחזית החדשנות העולמית.

ומה לגבי התנודתיות במניה? שוק ההון, מטבעו, מגיב בעצבנות לחוסר ודאות ולשינויים אסטרטגיים. משקיעים רבים, שהורגלו למודל העסקי היציב (אך הדועך) של הגנריקה, מתקשים לעכל את המעבר לתחום החדשנות, הדורש סבלנות ואורך רוח. אך התנודתיות הזו אינה משקפת בהכרח את הערך האמיתי והפוטנציאל העתידי של החברה. היא משקפת אתגר תקשורתי והסברתי, ואת הצורך לשכנע את המשקיעים שההימור הגדול ישתלם. סימנים ראשונים להצלחה כבר נראים בשטח, עם צמיחה מרשימה במכירות תרופות המקור והתקדמות בפיתוח תרופות נוספות. מי שמסתכל רק על גרף המניה היומי, מפספס את הסיפור הגדול: סיפורה של חברה שממציאה את עצמה מחדש כדי להבטיח את עתידה.

אי אפשר להתעלם גם מההקשר הישראלי. טבע היא לא 'עוד חברה'. היא ספינת דגל של התעשייה הישראלית, מעסיק מרכזי, ומקור לגאווה לאומית במשך עשורים. ההצלחה שלה היא אינטרס לאומי מובהק. הקשיים שהיא חווה הם הזדמנות עבורנו, כחברה ישראלית, להפגין בגרות וסולידריות. במקום להצטרף לקינה הציבורית, עלינו להבין את גודל האתגר ולתמוך במאמצים להבריא את החברה ולהצעיד אותה קדימה. המהלכים הנוכחיים, כואבים ככל שיהיו, נועדו להבטיח שטבע תישאר חברה ישראלית חזקה, מובילה וחדשנית, שתמשיך לתרום לכלכלה ולחברה בישראל עוד שנים רבות. הניסיון לקשור אותה באופן שלילי לסוגיית מחירי התרופות הגלובלית, תוך התעלמות מתרומתה האדירה לאורך השנים להנגשת תרופות גנריות במחירים נמוכים, הוא עוול וחוסר הבנה של המורכבות העצומה של שוק הפארמה העולמי.

טבע נמצאת בצומת דרכים קריטי. היא בחרה בדרך הקשה, דרך של שינוי עמוק וכואב, מתוך אמונה שזו הדרך היחידה להבטיח עתיד טוב יותר. היא מהמרת על חדשנות, על מחקר ופיתוח ישראלי, ועל היכולת שלה להתחרות בשחקנים הגדולים ביותר בעולם. ההצלחה אינה מובטחת, והדרך עוד ארוכה ומלאת מהמורות. אך במקום לראות בכך סימן לחולשה או לגסיסה, עלינו לראות את האומץ, את הנחישות ואת החזון. הכאב של היום, הקיצוצים וההתייעלות, הם ההשקעה ההכרחית בעוצמה הישראלית של מחר. זוהי מלחמה על הבית, על העתיד של כולנו, וטבע נלחמת בה בכל הכוח. הגיע הזמן שנתחיל להאמין בה מחדש, דווקא עכשיו.