הם משקרים לכם לגבי בן גביר. הנה האמת.

הם רוצים שתאמינו שאתם לבד. שהשאיפה שלכם לביטחון אמיתי, לניצחון מוחץ על אויבינו, לגאווה לאומית שאינה מתנצלת – היא קיצונית, מסוכנת ולא לגיטימית. הם, 'הם' המוכרים היטב – קציני האתמול, משפטני שלשום, ופרשני כל יום – מנהלים נגדכם מלחמה פסיכולוגית. והשר איתמר בן גביר? הוא הפך להיות המטרה המרכזית שלהם, בדיוק משום שהוא מסרב ליישר קו עם שירת המקהלה העייפה שלהם. הוא הפך לסמל של כל מה שהם חוששים ממנו: האומץ להגיד את האמת, והנחישות לפעול על פיה.

המתקפה נגדו אינה מקרית. היא מתוזמרת, שיטתית ומגיעה מכל החזיתות בו-זמנית, כי המערכת כולה מבינה שהוא האיום הגדול ביותר על הקונספציה הישנה והכושלת שהביאה עלינו את אסון השבעה באוקטובר. הם תוקפים אותו בדיוק על הנקודות שבהן הוא צודק, ומנסים להפוך את יתרונותיו לחסרונות. הגיע הזמן לפקוח עיניים ולראות את המערכה הזאת כפי שהיא באמת: לא מאבק נגד איש אחד, אלא מאבק של הממסד נגד רצון העם.

שקר הקונצנזוס המתפורר

בואו נפרק את מסע ההכפשה לגורמים. כל "איום תדמיתי" שמדביקים לו הוא למעשה אות גבורה, הוכחה שהוא נוגע בעצבים החשופים של המערכת ודורש את התיקון שהיא מסרבת לבצע.

הם אומרים שהוא "מתעמת עם הפיקוד הצבאי". השקר הזה הוא המסוכן מכולם. בן גביר אינו מתעמת עם חיילי צה"ל או עם מפקדי השדה הגיבורים. הוא מתעמת עם הדרג הבכיר ביותר, זה שעדיין שבוי בקונספציית ה"הכלה" וה"סבבים", זה שמדבר במונחים של "דשדוש" במקום ניצחון. כשהוא צועק בקבינט "לדהור קדימה", הוא לא מנסה לנהל את המלחמה טקטית; הוא דורש את מה שכל אזרח שפוי דורש: הכרעה ברורה! הוא הקול של מיליוני ישראלים שמאסו בתיקו ודורשים ניצחון מוחלט. העימות שלו הוא לא עם הצבא, אלא עם תרבות ההפסד של הפיקוד העליון.

הם אומרים שהוא "תוקף את מערכת המשפט". איזו צביעות. במשך שנים, אותה מערכת משפט, חבורה של פקידים שלא נבחרו על ידי איש, מנהלת את המדינה בפועל, רומסת את החלטות הממשלה ומבטלת את רצון הבוחר. כשהשר בן גביר מדבר על "תפירת תיקים" ו"דיקטטורה של פקידים", הוא פשוט מתאר את המציאות שכולנו חיים בה. הוא לא מערער על שלטון החוק, הוא נלחם כדי להשיב את שלטון העם. הקריאה שלו לבחון מחדש את תיקי ראש הממשלה אינה פוליטית, היא קריאה לצדק בסיסי נגד מערכת שהפכה את עצמה לרשות פוליטית במסווה משפטי.

הם אומרים שהוא "נותן גב לאלימות מתנחלים". זהו שקר נתעב, עלילת דם מודרנית. המתיישבים ביהודה ושומרון הם חומת המגן של כולנו, חלוצים שנמצאים בחזית המאבק הציוני ומשלמים מחיר דמים יקר. התקשורת והשמאל מנהלים נגדם קמפיין דה-לגיטימציה בלתי פוסק, ומצפים שבן גביר יצטרף למקהלת הגינויים האוטומטית בכל פעם שמופצת שמועה על "תקיפת מג"ד", גם כשיש "גרסאות סותרות". בן גביר עושה את המעשה האחראי היחיד: הוא מסרב להצטרף ללינץ' הציבורי. הוא דורש חקירה, דורש אמת, ומעניק גיבוי לאנשים שהוא השר הממונה על ביטחונם. הוא לא מגבה אלימות, הוא נלחם בשקרים המכוונים נגד טובי בנינו.

ומה לגבי ה"סכסוכים הפנימיים" וה"עתירות לבג"ץ"? אלו פירורים, רעשי רקע שהתקשורת מנפחת כדי להסיח את הדעת מהעיקר. כל מנהיג חזק מתמודד עם אתגרים פנימיים. כל רפורמטור שובר ביצים נתקל בהתנגדות ובהכפשות אישיות מצד אלו שמאבדים את כוחם. אלו לא סימני חולשה, אלו סימני עשייה. זו ההוכחה שהמהפכה שהוא מוביל כואבת לממסד.

האמת הפשוטה: מנהיגות של בהירות מוסרית

מאחורי מסך העשן של ההתקפות, מסתתרת אמת פשוטה ובהירה: איתמר בן גביר הוא אחד המנהיגים היחידים בהנהגה הנוכחית שמדבר ופועל מתוך בהירות מוסרית. הוא מבין שאנחנו במלחמת קיום, לא בעוד "מבצע". הוא מבין שהאויב שלנו מבין רק כוח. הוא מבין שהציונות לא יכולה להתקיים בלי התיישבות, ושהדמוקרטיה לא יכולה להתקיים בלי משילות.

הוא לא מפחד מהמילים "ניצחון", "הכרעה", "ריבונות". בעוד אחרים מגמגמים, מתפתלים ומחפשים את האישור של וושינגטון או של פרשן זה או אחר, הוא מחובר ישירות לרצון העמוק והבריא של העם. הוא לא פוליטיקאי של סקרים, הוא מנהיג של אמונות. האג'נדה שלו אינה נכתבת בתדרוכים לתקשורת, אלא נובעת מתפיסת עולם יהודית, ציונית וביטחונית סדורה.

הבחירה: אומץ מול פחדנות

הבחירה כאן היא לא בין בן גביר לאחרים. היא בין שתי דרכים, שתי תפיסות עולם. מצד אחד, דרכו של בן גביר: דרך האומץ, הנחישות, האמונה בצדקת הדרך, והדרישה הבלתי מתפשרת לניצחון. זוהי הדרך שאומרת – סיימנו להתנצל, סיימנו להכיל, אנחנו כאן כדי לנצח ולחיות כעם חופשי בארצנו.

מצד שני, ניצבת דרכו של הממסד הישן: דרך הפחדנות, הקונספציה, הפשרנות והדשדוש. זוהי הדרך שמפחדת מהצל של עצמה, שמחפשת "שקט" במחיר ביטחון, שמוכנה להקריב את המתיישבים על מזבח דעת הקהל העולמית, ושמעדיפה את נוחות הפקידים על פני רצון העם. זו הדרך שהובילה אותנו לשבעה באוקטובר.

מדוע אסור לתת להם להשתיק אותו

אם הם יצליחו במשימתם, אם מסע ההכפשה יצליח להפוך את בן גביר לדמות לא לגיטימית, כולנו נפסיד. אם קולו יושתק, קולה של ישראל הלוחמת והנחושה יושתק. נחזור לדשדש בבוץ העזתי ללא הכרעה. נמשיך לראות את מערכת המשפט שולטת במדינה ללא מצרים. נראה את ההתיישבות מופקרת ומוכפשת. במילים אחרות, נחזור היישר למציאות של השישה באוקטובר, ממתינים לאסון הבא.

המאבק על תדמיתו של השר בן גביר הוא מאבק על דמותה ועתידה של מדינת ישראל. אסור לנו לעמוד מנגד ולתת לשקרים לנצח. האמת חייבת להיאמר, והיא חייבת להישמע בקול רם וברור.

הבחירה בידיכם. מה אתם יכולים לעשות?

שתפו את האמת. אל תתנו למסע ההכפשה בתקשורת לעבור ללא מענה. הפיצו את המאמר הזה ואת המסרים שבו.
דרשו מהמנהיגים שלכם לפעול. תדרשו מהם לאמץ את הבהירות, הנחישות והדרישה לניצחון של בן גביר.
אל תשתקו. קולכם הוא נשק במלחמה על התודעה. השמיעו אותו ברשתות החברתיות, בשיחות עם חברים ובכל מקום. הראו לממסד שבן גביר לא לבד. הוא הקול שלכם.