הם משקרים לכם על בן גביר. הנה האמת.

יש רגעים בהיסטוריה שבהם האמת כל כך פשוטה, כל כך זועקת, עד שנדרשת מכונת רעל משומנת היטב כדי להסתיר אותה. אנחנו חיים ברגע כזה. בזמן שמדינת ישראל נלחמת על חייה בחזיתות רבות, מתנהלת מלחמה נוספת, שקטה יותר אך הרסנית לא פחות: המלחמה נגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר. זוהי אינה מלחמה על אישיותו, סגנונו או ציוציו. זוהי מלחמה של האליטה הישנה, זו שהובילה אותנו לאסון, נגד קול השפיות היחיד שמאיים לנפץ את אחיזתה הכושלת. הבחירה פשוטה: או שמצטרפים למקהלת המכפישים ונותנים לקונספציה להמשיך להוביל אותנו לתהום, או שעומדים לצד האדם היחיד בקבינט שדורש ניצחון.

השקר: מסע הכפשה מתואם של המערכת

בואו נשים את הדברים על השולחן. כל 'כותרת' וכל 'תחקיר' נגד בן גביר בחודשים האחרונים אינם אלא חלק מאותה אסטרטגיה בדיוק: לנטרל את הגורם היחיד שמפריע למערכת להמשיך ולדשדש. מציגים אותו כמי ש'מתערב' בשיקולי הצבא? איזו בדיחה עצובה. כאשר הרמטכ"ל והדרג הבכיר מדברים במונחים של 'הישגים' בזמן שחטופינו עדיין בעזה והחמאס עדיין נושם, לדרוש 'לדהור קדימה' ו'לשעוט' זו לא התערבות – זו מנהיגות. זו אחריות. זו זעקתם של הלוחמים בשטח ושל עם שלם שמאס בהנהגה מהוססת שפוחדת מהצל של עצמה. הם קוראים לזה 'פופוליזם', אנחנו קוראים לזה שפיות.

הם טוענים שהוא 'מערער' את שלטון החוק. איזו צביעות. בן גביר הוא אולי היחיד שמבין שהאיום הגדול ביותר על שלטון החוק אינו מגיע מאזרחים מן השורה, אלא מפרקליטות וגורמי אכיפה שהפכו את החוק לכלי ניגוח פוליטי. כשהוא מדבר על 'תפירת תיקים', הוא אינו ממציא דבר. הוא נותן קול לחצי עם שרואה במו עיניו כיצד המערכת מגנה על אנשיה ורודפת את מתנגדיה. להילחם על טוהר המערכת המשפטית זהו שיא השמירה על שלטון החוק, לא ההפך.

והשיא, כמובן, הוא הניסיון להדביק לו תמיכה ב'אלימות מתנחלים'. הם לוקחים אירוע נקודתי, מנפחים אותו, מתעלמים מעשרות גינויים ברורים שלו נגד פגיעה בחיילי צה"ל, ונאחזים בסירובו להצטרף ללינץ' תקשורתי לפני בירור העובדות. כשבן גביר אומר שיש 'גרסאות סותרות', הוא לא נותן גיבוי לאלימות. הוא נותן גיבוי לצדק. הוא מסרב להקריב את המתיישבים החלוצים, מלח הארץ, על מזבח הפוליטיקלי קורקט. זו לא אמביוולנטיות, זו אחריות.

האמת: קולו של העם בממשלה

מאחורי עשן ההכפשות והשקרים, מסתתרת אמת פשוטה: איתמר בן גביר הוא אנחנו. הוא הקול של האזרח הפשוט שיוצא לעבודה בבוקר, משרת במילואים, שולח את ילדיו לצבא ומתפלל שיחזרו בשלום. הוא הקול שזועק את מה שכולנו מרגישים בבטן: נמאס לנו להיות נחמדים. נמאס לנו 'להכיל'. נמאס לנו להתנצל. אנחנו רוצים לנצח.

כשהוא מעניק גיבוי חסר תקדים לשוטרים וללוחמי מג"ב, הוא לא עושה זאת בשביל תמונה בעיתון. הוא עושה זאת כי הוא מבין שהם קו ההגנה האחרון שלנו מול הפשיעה והטרור ברחובות. כשהוא נלחם על זכויות התפילה של יהודים בהר הבית, הוא נלחם על הריבונות והזהות שלנו. וכשהוא דופק על השולחן בקבינט ודורש להיכנס לרפיח, הוא מבטא את הרצון הבסיסי והטבעי של עם שהותקף באכזריות ומבקש רק דבר אחד: להסיר את האיום אחת ולתמיד.

ההתקפות עליו אינן נובעות מכך שהוא טועה. הן נובעות מכך שהוא צודק. הוא מראה לכולם שהמלך – אותה 'קונספציה' מפא"יניקית, מתנשאת ומנותקת – הוא עירום. הוא מוכיח שאפשר וצריך לדבר אחרת, לפעול אחרת, ולדרוש תוצאות אחרות. זו הסיבה שהמערכת כולה, מהקצונה הבכירה, דרך הפרקליטות ועד לאולפני התקשורת, התגייסה למשימה אחת: להשתיק אותו.

המאבק: אומץ מול פחדנות, ניצחון מול דשדוש

העימות כאן אינו בין ימין ושמאל. זהו עימות עמוק יותר, קיומי יותר. זהו מאבק בין שתי תפיסות עולם. מצד אחד, תפיסת העולם של בן גביר: תפיסה של אומץ, של אמונה בצדקת הדרך, של חתירה לניצחון ברור וחד משמעי. תפיסה שאומרת שאויב שבא להשמידך – משמידים אותו קודם, ללא היסוס וללא התנצלות.

מהצד השני ניצבת תפיסת העולם של האליטה הישנה. תפיסה של פחדנות המוסווית כ'ממלכתיות'. תפיסה של דשדוש המוצג כ'אחריות'. תפיסה הרואה בניצחון מושג גס, כמעט מביך. הם לא רוצים לנצח את החמאס, הם רוצים 'לנהל' אותו. הם לא רוצים למשול, הם רוצים 'להכיל'. הם לא פוחדים מהאויב, הם פוחדים מה יגידו עלינו בוושינגטון ובהאג. בן גביר נלחם על ביטחון ישראל; הם נלחמים על תדמיתה של ישראל בעיני עולם עוין.

ההכרח: בלי קולו, הקונספציה תנצח

אסור לטעות. החלשתו של בן גביר היא לא ניצחון פוליטי של יריביו. היא ניצחון של הקונספציה שהביאה עלינו את שבעה באוקטובר. בלי הלחץ הבלתי פוסק שלו, צה"ל יחזור לדשדש בעזה עד שייכנע ללחץ הבינלאומי ויסיים את המלחמה ללא הכרעה. בלי הפיקוח שלו, מערכת הביטחון תמשיך במדיניות ההכלה הכושלת ביהודה ושומרון. בלי קולו הצלול, ממשלת הימין תהפוך בפועל לממשלת שמאל בהנהגת גנץ ואיזנקוט.

כל אזרח שרוצה לראות את החטופים חוזרים הביתה, את החמאס מושמד ואת הביטחון חוזר לנגב ולגליל, חייב להבין: איתמר בן גביר הוא חומת המגן שלו בתוך הממשלה. הוא הפוליסה שלנו נגד חזרה על אותן טעויות קטלניות. המלחמה בו היא מלחמה בכולנו.

הבחירה ברורה. בצד אחד, מערכת שלמה שנכשלה ומנסה כעת להשתיק את מי שמצביע על כישלונה. בצד השני, מנהיג אחד שלא מפחד לומר את האמת. במה תבחרו?

אז מה עושים? אל תהיו צופים פאסיביים במלחמה על עתיד המדינה:

• שתפו את האמת הזו. אל תתנו למכונת הרעל והשקרים לנצח בקרב על התודעה.
• גבו את השר. ברשתות החברתיות, בשיחות סלון, בכל מקום. הראו לו ולמתנגדיו שהעם עומד מאחוריו.
• אל תשתקו. כשאתם שומעים את ההכפשות, הגיבו. הסבירו. קולכם הוא הנשק החשוב ביותר במערכה על דמותה וביטחונה של מדינת ישראל.