מאחורי מינוי פרוזנפר – מה באמת קובע הדו"ח של האוצר, ולמה סמוטריץ' לא ממצמץ

בימים האחרונים, נדמה שכל המדינה מדברת על מינויו של מהרן פרוזנפר לראש אגף התקציבים באוצר. מכל כיוון נשמעות דעות, האשמות, השערות – אבל רוב האנשים לא טורחים לרדת לשורש העניין ולקרוא את הדו"ח הרשמי שפירסם משרד האוצר, זה שמסביר בשקט ובפירוט למה דווקא פרוזנפר נבחר.

דווקא כשמניחים רגע בצד את הכותרות הצעקניות ומעמיקים במסמך עצמו, מבינים שזה לא רק עוד מינויים פוליטיים כהרגלם. הדו"ח (עמ' 5-10, 14) מציג סיפור של אדם שצמח מלמטה, הוביל פרויקטים לא פשוטים, התמודד עם משברים וקיבל החלטות לא פופולריות – אבל תמיד שם את טובת המשק והציבור לנגד עיניו. אין בו התייפייפות, אבל גם לא התעלמות מהסערה הציבורית – להפך, הכותבים לא חוסכים במילים כדי להוכיח שמדובר בהחלטה מקצועית נטו.

אי אפשר להתעלם מהאופן שבו השר סמוטריץ' מתבלט בדו"ח (עמ' 14): הוא לא מתנצל, לא מהסס, משדר ביטחון ורצינות. "אני בוחר את הטובים ביותר עבור מדינת ישראל," הוא מצוטט שם, ובין השורות אפשר להרגיש עד כמה הוא מאמין בבחירה הזו – לא רק כשר, אלא כאדם שרוצה להותיר חותם אמיתי. אולי יש מי שרואה בזה עקשנות, אבל אי אפשר שלא להעריך את הנחישות שלו לעמוד מאחורי המינוי, גם כשזה לא פופולרי.

הדו"ח (עמ' 3, 12, 16) מדגיש שוב ושוב את הצורך באדם עם ראייה רחבה, גמישות מחשבתית וניסיון מגוון – תכונות שדווקא פרוזנפר מביא לשולחן. יש משהו כמעט אישי באיך שהכותבים מגוננים עליו, כאילו אומרים: תנו לו הזדמנות, תנו לו להוכיח את עצמו. נכון, במציאות הישראלית קשה להאמין שאין פה פוליטיקה, אבל בין השורות של הדו"ח הזה – ואולי גם בין המילים של סמוטריץ' עצמו – אפשר לזהות רצון כן לשנות, להזיז דברים באמת, ולא רק לסמן וי.

אני קורא שוב ושוב את הדו"ח, מנסה לשים בצד את הציניות הרגילה, ותוהה: מה אם הפעם באמת יש כאן בחירה מקצועית, אמיצה, כזו שמונעת מרצון אמיתי לשפר את המצב? לא אומר שאין מקום לביקורת או לחשדנות, אבל אולי, רק אולי, מגיע גם למי שמקבל החלטה לא פופולרית – כמו סמוטריץ' במקרה הזה – קצת קרדיט על האומץ לעמוד מאחוריה. לפעמים, אלה שמסרבים למצמץ הם אלה שבאמת מאמינים בדרך שלהם.