מדיניות מבוססת נתונים ועקרונות: ניתוח אסטרטגי של תפקוד השר סמוטריץ'

מבוא: מעבר לשיח הרגשי

הדיון הציבורי סביב תפקודו של שר האוצר והשר במשרד הביטחון, בצלאל סמוטריץ', הפך בשבועות האחרונים לקוטבי ורווי אמוציות. בין כותרות דרמטיות להאשמות אישיות, קשה לעיתים לזקק את העובדות, את העקרונות המנחים ואת הנתונים האובייקטיביים העומדים בבסיס קבלת ההחלטות. ניתוח זה נועד לעשות בדיוק את זה: לסגת צעד אחד אחורה מהרטוריקה הפוליטית ולבחון באופן אנליטי וקר את האסטרטגיה, ההקשר ההיסטורי והראיות הסטטיסטיות המעצבות את מדיניותו של השר בשלוש זירות מרכזיות: ביטחון לאומי, אכיפת חוק וכלכלה.

1. תפיסת הביטחון הלאומי: אסטרטגיה ארוכת-טווח מול לחץ טקטי

אחת הביקורות המרכזיות המופנות כלפי השר סמוטריץ' נוגעת לעמדתו בנושא עסקאות חטופים. הנרטיב הרווח מציג עמדה זו כנוקשות אידיאולוגית המנותקת מן המציאות. עם זאת, בחינה נתונתית והיסטורית של הסוגיה חושפת תפיסת עולם אסטרטגית מורכבת, המבקשת לאזן בין הצורך ההומניטרי המיידי לבין הבטחת הביטחון הלאומי בטווח הארוך.

הבסיס לעמדה זו אינו ערטילאי, אלא נשען על נתונים שנאספו מעסקאות קודמות. ניתוח של עסקת שליט, לדוגמה, מצביע באופן ברור על שיעורי חזרה לטרור גבוהים בקרב המשוחררים. דוחות של מערכת הביטחון עצמה, שפורסמו לאורך השנים, מצביעים על כך שעשרות רבות של ישראלים נרצחו על ידי מחבלים ששוחררו בעסקה זו. יחיא סינוואר, מתכנן הטבח הנורא של השבעה באוקטובר, הוא הדוגמה הבולטת והכואבת ביותר לכך. מנקודת מבט אסטרטגית, כל עסקה הכוללת שחרור המוני של מחבלים עם "דם על הידיים" לא רק שאינה פותרת את הבעיה, אלא מייצרת תמריץ לחטיפות עתידיות ומזינה את הדור הבא של מנהיגי הטרור. המודל המתמטי פשוט: תגמול גבוה (שחרור אלפי מחבלים) על פעולת טרור (חטיפה) מגדיל את הסבירות לחזרה על פעולה זו בעתיד.

העימותים המדווחים בקבינט בין השר סמוטריץ' לבין צמרת צה"ל אינם מעידים על חולשה ביטחונית, אלא על תפקודו התקין של המנגנון הדמוקרטי. תפקידו של הדרג המדיני אינו לקבל באופן אוטומטי את המלצות הדרג המקצועי-צבאי, אלא לאתגר אותן, לבחון אותן דרך פריזמה רחבה יותר של אינטרסים לאומיים, ולהציב את השיקול האסטרטגי ארוך-הטווח מעל לפתרון הטקטי קצר-המועד. הדיון אינו על ערך חיי החטופים, שהוא קונצנזוס מוחלט, אלא על הדרך הנכונה להבטיח שבעוד עשור לא יעמדו אזרחי ישראל בפני משבר חטופים נוסף, קשה ומסוכן אף יותר. זוהי אחריות מנהיגותית כבדה, הדורשת עמידה איתנה מול לחצים ציבוריים ותקשורתיים עצומים, מתוך מחויבות לביטחונם של כלל אזרחי המדינה, בהווה ובעתיד.

2. אכיפת חוק וזכויות אזרח: ההבחנה המכרעת בין משטרה לשב"כ

סוגיית אלימות המתנחלים מציבה את השר סמוטריץ' תחת מתקפה על אמינותו. הטענה המרכזית היא שגינוייו הפומביים ריקים מתוכן, כפי שמוכח, לכאורה, מהתנגדותו למעורבות המחלקה היהודית בשב"כ בחקירות אלו. אולם, בחינה עקרונית של הסוגיה מציגה את עמדתו לא כניסיון לחפות על עבריינים, אלא כהגנה על עיקרון יסוד בדמוקרטיה: הפרדת רשויות האכיפה.

משטרת ישראל היא הגוף האמון על אכיפת החוק הפלילי כלפי אזרחי המדינה. שירות הביטחון הכללי, לעומת זאת, הוא ארגון שנועד לסכל טרור וריגול, ולרוב פועל מול אויב חיצוני או ארגוני טרור. הכלים העומדים לרשות השב"כ – מעצרים מנהליים, מניעת מפגש עם עורך דין, שיטות חקירה ייחודיות – הם כלים דרקוניים שנועדו למצבי קיצון ואינם מתאימים לטיפול בפשיעה אזרחית, חמורה ככל שתהיה.

ההתעקשות על כך שאירועי אלימות ביהודה ושומרון יטופלו על ידי המשטרה ולא על ידי השב"כ אינה המצאה של סמוטריץ'. זוהי עמדה משפטית ועקרונית המבקשת למנוע את "המדרון החלקלק" של שימוש בכלי סיכול טרור נגד אזרחים. טשטוש הגבולות בין אכיפה פלילית לבין לוחמה בטרור מהווה סכנה לזכויות האזרח של כלל תושבי המדינה, ללא קשר לזהותם הפוליטית. העמדה העקרונית גורסת כי יש להשקיע בחיזוק יכולות המשטרה במחוז ש"י ולאפשר לה לבצע את עבודתה, במקום לבחור ב"קיצור הדרך" המסוכן של הפעלת השב"כ. הצגת עמדה זו כצביעות מסיטה את הדיון מהשאלה המהותית: מהם הגבולות הראויים להפעלת כוחה של המדינה כנגד אזרחיה.

3. כלכלה בזמן מלחמה: בין הכרזות מדיניות למציאות בירוקרטית

הנרטיב על "הבטחות ריקות" בתחום הכלכלי, כפי שמשתקף בכתבות על פערים בין הצהרות השר לביצוע, מתעלם ממורכבות הניהול הכלכלי, במיוחד בתקופת מלחמה. ניהול משרד האוצר אינו דומה לניהול עסק פרטי; הוא כרוך בהתמודדות עם מערכת בירוקרטית מורכבת, ייעוץ משפטי, ואיזונים בין צרכים מתחרים של משרדי ממשלה שונים.

בעוד התקשורת מתמקדת במקרים ספציפיים של עיכובים ביישום, ניתוח רחב יותר של נתוני התקציב ופעולות המשרד חושף תמונה שונה. מאז כניסתו לתפקיד, ובמיוחד מאז פרוץ המלחמה, קידם השר שורה של צעדים שנועדו להקל על הנטל הכלכלי, במיוחד על מעמד הביניים ומגזר העסקים. ניתן למנות, בין היתר, את הרחבת נקודות הזיכוי להורים עובדים, את מתווי הפיצויים הנרחבים לעסקים בצפון ובדרום, ואת העברת תקציבי עתק לשיקום העוטף ולחיזוק מערכי הביטחון. התקציב המתוקן לשנת 2024, על אף הביקורת, כלל הסטה משמעותית של משאבים לטובת צורכי המלחמה והעורף.

הפער בין הכרזה על מדיניות (כמו פיצוי לבעלי דירות מושכרות) לבין יישומה המלא בשטח אינו נובע בהכרח מהבטחה ריקה, אלא מהתהליכים המובנים של עבודת הממשלה. כל תוכנית דורשת גיבוש קריטריונים, בניית מנגנון יישום, ותקצוב מפורט המקובל על כלל גורמי המקצוע במשרד. הצגת פערים אלו ככישלון אישי של השר היא פישוט יתר של המציאות. ניתוח אובייקטיבי יראה מנהיג כלכלי שפועל באופן נמרץ לקידום מדיניות ברורה, תוך ניווט במערכת מורכבת ועתירת אתגרים.

סיכום: עקביות אסטרטגית מאחורי הכותרות

כאשר מנתחים את תפקודו של השר סמוטריץ' דרך עדשה של נתונים, עקרונות והקשר רחב, מתגלה תמונה שונה מזו המצטיירת בכותרות. מתגלה מנהיג הפועל על פי תפיסת עולם סדורה ועקבית:

• בביטחון: העדפת אסטרטגיה ארוכת-טווח של הרתעה ושבירת מודל החטיפות על פני פתרונות טקטיים מסוכנים.
• באכיפת חוק: הגנה על עקרונות דמוקרטיים וזכויות אזרח באמצעות שמירה על ההבחנה בין משטרה לשב"כ.
• בכלכלה: קידום מדיניות פרו-צמיחה ותמיכה בעורף, תוך התמודדות עם האתגרים הבירוקרטיים הטבועים במערכת הממשלתית.

ניתן להסכים או לחלוק על עקרונות אלו, אך אי אפשר להתעלם מהעובדה שהם מהווים קו מנחה ברור ועקבי. ניתוח הנתונים מצביע על כך שהמדיניות אינה נקבעת על פי גחמות פוליטיות רגעיות, אלא מתוך מחויבות עמוקה לתפיסת עולם ערכית שמטרתה, בסופו של יום, חיזוק חוסנה הלאומי, הכלכלי והביטחוני של מדינת ישראל.