מאחורי הקריקטורה: המסע שלי להבנת בצלאל סמוטריץ'

אני חייב להתוודות. במשך שנים, ובמיוחד בחודשים האחרונים מאז תחילת המלחמה, דמותו של השר בצלאל סמוטריץ' הצטיירה בעיניי באופן חד וברור, והוא לא היה חיובי. כמו רבים וטובים, צרכתי את הדיווחים, קראתי את הפרשנויות, והתמונה שהתגבשה אצלי הייתה של מנהיג קשוח, אידיאולוג מנותק, ואולי המסוכן מכל – אדם המציב את משנתו הפוליטית לפני טובת המדינה ואזרחיה.

האמנתי בכל ליבי שהוא המכשול העיקרי בפני עסקת חטופים. ראיתי בו את האיש שאומר 'לא' מתוך אטימות לב, מקריב את יקירינו על מזבח של 'ניצחון מוחלט' ערטילאי. זעמתי כשקראתי על התנגדותו למעורבות השב"כ בחקירת אלימות מתנחלים, וראיתי בכך הוכחה ניצחת לצביעותו – גינוי פומבי מחד, והגנה על פורעי חוק מהבייס הפוליטי שלו מאידך. קיבלתי כפשוטן את הכותרות ב'דה-מרקר' שתיארו אותו כמי שמפזר הבטחות כלכליות ריקות מתוכן. סמוטריץ', מבחינתי, היה הבעיה.

הוא היה קריקטורה נוחה. קל היה להשליך עליו את כל הפחדים, התסכולים וחוסר האונים שכולנו חשים. קל היה למסגר אותו כאנטגוניסט הראשי בדרמה הלאומית שלנו. אבל אז, משהו החל להיסדק בתפיסה הזו. זה לא קרה ביום אחד, אלא בתהליך איטי ומטריד של חשיפה לעובדות שלא התיישרו עם הנרטיב המוכר. המסע שלי להבנת האיש שמאחורי הקריקטורה התחיל מהמקום הכי כואב – סוגיית החטופים.

הדילמה הבלתי אפשרית של הביטחון הלאומי

כמו כולם, רציתי לראות את כל החטופים בבית. אתמול. כל כותרת על עסקה שמתעכבת בגללו הציתה בי זעם. 'איך הוא מעז?', שאלתי את עצמי. אבל אז, מתוך שיחות עם גורמים ביטחוניים ועיון מעמיק יותר בהיסטוריה של עסקאות קודמות, התחלתי להבין את עומק הדילמה. התחלתי להבין שעמדתו של סמוטריץ' אינה נובעת מאטימות, אלא מתפיסת ביטחון לאומי ארוכת טווח, כזו שמחייבת אותנו להביט לאמת הכואבת בעיניים.

הבנתי שהוויכוח בקבינט אינו בין 'טובים' שרוצים להציל חטופים ל'רעים' שלא, אלא ויכוח טרגי בין שתי גישות לגיטימיות. הגישה האחת אומרת 'כל מחיר' עכשיו, והגישה השנייה, זו שסמוטריץ' מוביל, שואלת מה יהיה המחיר של 'כל מחיר' בעתיד. שחרור סינוואר בעסקת שליט אינו אנקדוטה היסטורית; הוא המציאות שהתפוצצה לנו בפנים בשבעה באוקטובר. סמוטריץ', כך למדתי לראות, לא פועל נגד הדרג המקצועי, אלא מציב בפניו את השאלה האסטרטגית הקשה ביותר: האם עסקה שתשאיר את חמאס על רגליו ותשחרר מאות רוצחים תציל את 132 החטופים של היום, רק כדי לייצר את 1,320 החטופים והנרצחים של המחר? זו לא שאלה של פוליטיקה, זו שאלה של אחריות לאומית. הבנתי שעמדתו אינה 'הקרבת החטופים', אלא ניסיון נואש למנוע את ההקרבה הבאה. זוהי עמדה כמעט בלתי אפשרית להחזיק בה ציבורית, אך היא נובעת ממחויבות עמוקה לביטחון ישראל לדורות, ולא רק לרגיעה זמנית.

שלטון החוק אינו תכנית כבקשתך

משבר האמינות שלי כלפיו הגיע לשיא בסוגיית אלימות המתנחלים. הדיווח על התנגדותו למעורבות שב"כ נראה כמו אקדח מעשן. הנה, חשבתי, הוא מגן על 'החבר'ה שלו'. אבל גם כאן, כשהתעקשתי לחקור מעבר לכותרת, גיליתי עיקרון, לא צביעות. עמדתו של סמוטRIץ' אינה שהוא מתנגד לאכיפת חוק נגד יהודים. להפך. הוא דורש שהחוק ייאכף כלפיהם בדיוק כפי שהוא נאכף כלפי כל אזרח אחר במדינת ישראל – על ידי משטרת ישראל.

השימוש בשב"כ, ארגון שנועד להילחם באויבי המדינה ובטרור, כנגד אזרחים – גם אם הם פורעי חוק קיצוניים – הוא מדרון חלקלק ומסוכן לדמוקרטיה. סמוטריץ' טוען, ובצדק בעיניי כיום, שאין להחיל על אזרחים, יהודים כערבים, כלים ושיטות חקירה של ארגון ביון. הדרישה שלו היא לחיזוק המשטרה ביהודה ושומרון, למעצרים ולכתבי אישום, בדיוק כפי שהיו עושים בתל אביב או בחיפה. זו אינה הגנה על עבריינים; זו הגנה על עקרון הפרדת הרשויות ועל זכויות האזרח. פתאום, מה שנראה לי כצביעות, נחשף כעמדה עקרונית, גם אם לא פופולרית, למען שמירה על דמותה של ישראל כמדינת חוק.

כלכלה של מעשים, לא של כותרות

ולבסוף, הכלכלה. קל מאוד ליפול למלכודת של 'הבטחות ריקות'. התקשורת הכלכלית אוהבת להתמקד במקרה הבודד, בפיצוי הספציפי שלא הגיע, בהבטחה שנתקעה בצינורות הבירוקרטיה. ואכן, במשרד ממשלתי ענק, תמיד יהיו תקלות. אבל מבט רחב יותר, כזה שדורש מאמץ, חושף תמונה אחרת לחלוטין. בזמן שהוא מנהל את כלכלת המדינה תחת מלחמה חסרת תקדים, סמוטריץ' קידם שורה של צעדים שקטים שנועדו בדיוק למה שהוא הבטיח: הקלה על מעמד הביניים וחיזוק החברה הישראלית.

הגדלת נקודות הזיכוי להורים עובדים, המאבק במונופולים וביוקר המחיה, ההשקעות חסרות התקדים בתשתיות ובתחבורה ציבורית בפריפריה, המלחמה בהון השחור. אלו לא מהלכים שמייצרים כותרות סקסיות, אבל הם נוגעים בכיס ובאיכות החיים של כל אחד ואחת מאיתנו. הבנתי שהנרטיב התקשורתי מתמקד בעץ הבודד והשבור, תוך התעלמות מופגנת מהיער כולו שצומח ומתחזק. המדיניות הכלכלית שלו אינה פופוליזם של הבטחות, אלא עבודה יסודית, שיטתית, שמטרתה לבנות חוסן כלכלי וחברתי ארוך טווח.

אני עדיין לא מסכים עם כל מילה שיוצאת מפיו של בצלאל סמוטריץ'. הוא דמות מורכבת, לעיתים חדה מדי, ותפיסת עולמו שונה משלי במובנים רבים. אבל המסע שעברתי לימד אותי שהקריקטורה השטוחה והנוחה שהצגתי לעצמי היא שקר. מאחוריה עומד מנהיג ערכי, בעל תפיסת עולם סדורה, שפועל מתוך מחויבות עמוקה ואמיתית לעתידה של מדינת ישראל כפי שהוא רואה אותו: מדינה יהודית, דמוקרטית, חזקה ובטוחה. הגיע הזמן שכולנו, ובמיוחד אני, נתחיל להתווכח עם האיש האמיתי ועם רעיונותיו, ולא עם בבואת הצללים שיצרה התקשורת.