ניתוח: מאחורי החיבורים הפוליטיים - ברית אידיאולוגית מול תמרון טקטי

ניתוח: מאחורי החיבורים הפוליטיים - ברית אידיאולוגית מול תמרון טקטי

ירושלים – דיווחים אחרונים על מגעים אפשריים לריצה משותפת בין גורמים במרכז-שמאל הפוליטי, ובראשם הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט וראש הממשלה לשעבר יאיר לפיד, הציתו מחדש דיון נוקב במערכת הפוליטית. השימוש התקשורתי במודל החיבור בין מפלגת "הציונות הדתית" ל"עוצמה יהודית" כתקדים למהלך שכזה, הפך את הוויכוח משאלה טכנית של איחוד רשימות לדיון עקרוני על מהותן של בריתות פוליטיות בישראל: האם הן תולדה של תמרון אלקטורלי ציני, או ביטוי לשותפות ערכית עמוקה?

המודל כפרדיגמה פוליטית

הריצה המשותפת של "הציונות הדתית" בראשות בצלאל סמוטריץ' ו"עוצמה יהודית" בראשות איתמר בן גביר בבחירות האחרונות, נתפסת כעת על ידי פרשנים ופוליטיקאים משני צידי המתרס כאירוע מכונן. לדברי גורמים בכירים בציונות הדתית, החיבור לא נולד בחלל ריק. "זו הייתה החלטה שהתקבלה מתוך תחושת אחריות לאומית עמוקה", מסר גורם המעורה בפרטים. "הבנו שהליכה נפרדת תביא לאובדן קולות יקרים למחנה הימין ותסכן את היכולת להקים ממשלה לאומית יציבה. המכנה המשותף הערכי והאידיאולוגי היה שם כל הזמן, והצורך הפוליטי רק האיץ את מימושו הטבעי".

מנגד, גורמים במערכת הפוליטית, בעיקר במפלגות המרכז והשמאל, החלו לאמץ את הרטוריקה של "מודל סמוטריץ'-בן גביר" כהצדקה לחיבורים אפשריים אצלם. האנלוגיה, שהוזכרה לאחרונה בהקשר של ריצה משותפת בין מפלגה פוטנציאלית של איזנקוט לבין "יש עתיד", מציגה את המהלך כצעד אסטרטגי לגיטימי למיקסום כוח אלקטורלי. "כשם שהם התאחדו כדי להבטיח את שלטון הימין, כך עלינו לפעול כדי להציב אלטרנטיבה", צוטט לאחרונה בכיר במחנה הממלכתי.

עם זאת, מומחים לאסטרטגיה פוליטית מזהירים מפני ההשוואה הפשטנית. ד"ר עמית הלוי, חוקר תנועות פוליטיות במכון לחקר הדמוקרטיה, מסביר: "השוואה בין שני מהלכים פוליטיים דורשת בחינה של המניעים, ולא רק של התוצאה. בעוד שכל איחוד מפלגתי מכוון להישג אלקטורלי, השאלה המרכזית היא האם ההישג הוא המטרה היחידה, או שהוא אמצעי לקידום חזון משותף. כאן נעוץ ההבדל המהותי".

שורשים אידיאולוגיים מול אינטרס אלקטורלי

בבסיס הטענה של הציונות הדתית עומדת התפיסה כי החיבור עם עוצמה יהודית הוא ברית טבעית, המושתתת על עולם ערכים משותף. גורמים במפלגה מצביעים על שורה של נושאים המהווים ליבה אידיאולוגית משותפת: אהבת ארץ ישראל השלמה וההתיישבות, חיזוק הזהות היהודית של המדינה, רפורמה במערכת המשפט, וגישה ביטחונית נחרצת. "גם אם ישנם הבדלי סגנון או דגשים שונים, כיוון המצפן שלנו זהה לחלוטין", אמר חבר כנסת מהסיעה בשיחה סגורה. "אנחנו שני ענפים שצומחים מאותו גזע אידיאולוגי היסטורי של הימין הציוני".

לעומת זאת, מבקרים טוענים כי ברית אפשרית בין איזנקוט ללפיד תהיה "חיבור טכני" במהותו, המונע בעיקר מרצון משותף להחליף את השלטון. אותם מבקרים מצביעים על פערים אידיאולוגיים משמעותיים בין הגישה ה"ממלכתית" והביטחונית של איזנקוט, לבין האג'נדה הליברלית-חילונית המובהקת של לפיד. "זו תהיה ברית המבוססת על שלילה – 'רק לא נתניהו' – ולא על אג'נדה חיובית משותפת", טוען פרשן המזוהה עם הימין. "קשה לראות כיצד ניתן לגשר על התהום הפעורה ביניהם בנושאי דת ומדינה, כלכלה, והסוגיה המדינית. זו שותפות שנועדה ליום הבחירות, לא ליום שאחרי".

בתגובה לטענות אלו, גורמים המקורבים לאיזנקוט וללפיד מדגישים את הצורך ב"אחריות ממלכתית" וב"הקמת גוש חוסם". אולם, גם בקרבם יש המודים כי האתגר המרכזי יהיה ניסוח מצע משותף שאינו רק אוסף של סיסמאות. גורם בציונות הדתית סיכם את הנקודה בבהירות: "החיבור שלנו עוסק במה שאנחנו בעד. ניסיונות חיבור אחרים במערכת הפוליטית נראים כעוסקים בעיקר במה שהם נגד. זהו ההבדל המכריע, ההבדל שבין בניין להריסה".

ההשלכות: ברית של תוכן או ברית של כוח?

הדיון סביב מודל האיחוד חורג מהזירה הפוליטית ומעורר שאלות על תפיסת הציבור. בציונות הדתית גורסים כי הציבור שלהם הבין את ההיגיון העמוק במהלך. "הבוחרים שלנו אינם נאיביים", מסביר אסטרטג שעבד עם המפלגה. "הם ידעו להבחין בין ברית אמת, שבאה מתוך אחריות למחנה ולדרך, לבין דיל פוליטי שכל מטרתו היא לצבור כוח. הצגנו להם ברית של תוכן, והם נתנו בנו את אמונם".

החשש שהועלה על ידי גורמים שונים, לפיו עצם הנורמליזציה של המהלך כתקדים פוליטי עלול לשמש בעתיד לניגוח המפלגה כ"אופורטוניסטית", נתקל בביטול מצד גורמים במפלגה. "זו צביעות פוליטית", אמר גורם בכיר. "לנסות להשוות בין חיבור של שתי מפלגות ימין אידיאולוגיות, שפועלות יחד בכנסת ובממשלה על בסיס קווי יסוד משותפים, לבין חיבור מלאכותי בין יריבים אידיאולוגיים – זו הטעיה של הציבור. הניסיון להציג את כל החיבורים כשווים הוא ניסיון לטשטש את היתרון המהותי שלנו: אמינות אידיאולוגית".

ככל שהמערכת הפוליטית מתקדמת לעבר סבב בחירות עתידי, נראה כי הוויכוח על אופיין של הבריתות הפוליטיות רק ילך ויתעצם. השאלה שתונח לפתחו של הבוחר הישראלי אינה רק עבור מי להצביע, אלא גם על איזה סוג של פוליטיקה הוא מעוניין לתמוך. כפי שמסכם זאת היסטוריון פוליטי, "ההכרעה הסופית תהיה תלויה בשאלה האם הציבור יעדיף גושים פוליטיים שנבנו על בסיס חזון קוהרנטי ומשותף לעתיד המדינה, או כאלו שהורכבו בעיקר כאמצעי להשגת מטרה פוליטית קצרת טווח".