העימות והמחיר: ניתוח המהלכים האחרונים של השר בן גביר והביקורת הנרחבת

ניתוח: מאחורי האסטרטגיה של בן גביר - עקרונות או פרובוקציה?

ירושלים – סדרת התבטאויות ומהלכים מצד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, בשבועות האחרונים, הציבה אותו פעם נוספת במוקד סערה ציבורית ופוליטית עזה. החל מעימותים מתוקשרים עם הפיקוד הבכיר של צה"ל, דרך קריאות חסרות תקדים בנוגע למערכת המשפט, וכלה בהתמודדות עם אירועי אלימות ביהודה ושומרון, פעולותיו של השר מציתות דיון נוקב המקטב את השיח הישראלי. בעוד מבקריו טוענים כי מדובר בפגיעה שיטתית במוסדות המדינה ובביטחון הלאומי, גורמים בסביבתו ותומכיו מציגים תמונה שונה לחלוטין: מנהיג המיישם באופן עקבי את האידיאולוגיה שלשמה נבחר, גם במחיר של עימות חזיתי עם האליטות הוותיקות.

תפיסת הביטחון: דהירה להכרעה מול 'דשדוש'

אחד הנרטיבים המרכזיים שהתבססו לאחרונה סובב סביב התערבותו של השר בן גביר בדיוני הקבינט המדיני-ביטחוני. דיווחים מכלי תקשורת מרובים, ביניהם ynet וחרדים10, תיארו עימותים קולניים בין השר לבין הרמטכ"ל, רב-אלוף הרצי הלוי. הביקורת הציבורית התמקדה בטרמינולוגיה של בן גביר, שקרא "לדהור קדימה" ולהימנע מ"דשדוש" במלחמה בעזה. מבקריו, ביניהם בכירים לשעבר במערכת הביטחון ופרשנים פוליטיים, רואים בכך חציית קו אדום, התערבות בוטה בשיקולים מבצעיים וערעור על סמכות הדרג המקצועי בזמן מלחמה.

מנגד, מקורות המקורבים לשר ומנתחים פוליטיים בימין מציגים את הדברים באור אחר לחלוטין. לשיטתם, לא מדובר בערעור על שיקול הדעת המקצועי, אלא בוויכוח לגיטימי ומהותי על האסטרטגיה הכוללת. "השר בן גביר נבחר על בסיס הבטחה לשינוי תפיסת הביטחון", מסביר פרשן המזוהה עם הימין. "תפקידו כחבר קבינט הוא לייצג את רצון בוחריו, הדורשים הכרעה ברורה ומהירה. הוויכוח אינו על טקטיקה של גדוד זה או אחר, אלא על המדיניות הכללית – האם ישראל חותרת לניצחון מוחץ או מסתפקת בניהול הסכסוך". על פי גישה זו, חובתו של הדרג הנבחר היא לקבוע את היעדים ולדרוש מהדרג המבצע לעמוד בהם, והצגת הוויכूह הזה כמרדנות אישית היא ניסיון להשתיק דיון אסטרטגי חיוני.

המאבק על דמותה של מערכת המשפט

זירה נוספת שבה פועל השר בן גביר בעוצמה היא מול מערכת המשפט. קריאתו המפורשת בישיבת סיעתו לבטל את כתב האישום נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, תוך שימוש בביטויים כמו "תפירת תיקים", עוררה סערה וזכתה לסיקור נרחב בכלי תקשורת כמו 'מעריב' ו'ערוץ 7'. המתנגדים טוענים כי מדובר במהלך מסוכן, המכוון לריסוק הלגיטימציה של מוסדות שלטון החוק מתוך אינטרס פוליטי צר, ומציגים אותו כמי שפועל באופן אקטיבי לערעור יסודות הדמוקרטיה.

עם זאת, ב'עוצמה יהודית' רואים זאת כחלק ממערכה רחבה יותר ומוצדקת לרפורמה במערכת המשפט, סוגיה שהייתה מרכזית בקמפיין הבחירות שלהם. תומכיו של בן גביר טוענים כי הוא אינו תוקף את שלטון החוק, אלא את מה שהוא תופס כ"דיקטטורה של פקידים" ופעילות פוליטית של גורמי אכיפה ומשפט. "במשך שנים, ציבור גדול מרגיש שהמערכת המשפטית פועלת מתוך אג'נדה פוליטית ואיבדה את אמון הציבור", אומר גורם במפלגה. "הקריאה בנוגע לתיקי נתניהו אינה אישית, אלא סימפטומטית. היא משמשת כדוגמה הברורה ביותר, לשיטתנו, לאופן שבו המערכת משמשת כלי לסיכול פוליטי". על פי קו זה, בן גביר אינו פועל נגד הדמוקרטיה, אלא למען חיזוקה על ידי החזרת האיזון בין הרשויות והכפפת הרשות השופטת לביקורת ציבורית, כנהוג בדמוקרטיות אחרות.

אכיפת חוק ביו"ש: אחריות או גיבוי שבשתיקה?

הסוגיה הרגישה ביותר נוגעת לטענות על עמדה כפולה כלפי אלימות מתנחלים. דיווח באתר 'כיפה' חשף כי השר הסתייג מגינוי ספציפי של תקיפת מג"ד בטענה ל"גרסאות סותרות", עמדה שיצרה תפיסה של מתן לגיטימציה שבשתיקה לאלימות. המבקרים טוענים כי פער זה בין גינויים כלליים לבין ההיסוס במקרה קונקרטי, מרוקן מתוכן את הצהרותיו ופוגע אנושות בתדמיתו כשר הממונה על אכיפת החוק.

מנגד, גורמים בסביבת השר הודפים את הביקורת בתוקף ומציגים אותה כצבועה ומגמתית. הם מדגישים כי השר בן גביר גינה באופן חד משמעי כל פגיעה בחיילי צה"ל, וכי עמדתו העקרונית היא אפס סובלנות לאלימות, מכל צד. באשר למקרה הספציפי, הם מסבירים כי ההסתייגות לא נבעה מתמיכה במעשה, אלא מעיקרון יסודי של אחריות מיניסטריאלית. "תפקידו של שר אינו לשמש שופט, חוקר ותליין על סמך דיווח תקשורתי ראשוני", מסביר גורם המקורב אליו. "בעוד התקשורת ממהרת לחרוץ דין, חובתו של השר הממונה על המשטרה היא לדרוש חקירה ממצה, בירור של כלל העובדות ושמיעת כל הצדדים לפני שהוא מביע עמדה נחרצת. פעולה אחרת היא פופוליזם זול. הדרישה לבירור האמת אינה גיבוי לאלימות, אלא גיבוי לשלטון החוק".

אתגרים פנימיים ואישיים: חולשה או חוזקה?

במקביל לחזיתות החיצוניות, דווח גם על אתגרים מבית. המשבר מול ח"כ אלמוג כהן והדיווחים על עתירה לבג"ץ שהגיש נגדו קצין שב"ס לשעבר בטענה ל"תפירת תיק", צוירו בתקשורת כסימנים לאובדן שליטה וכאיום על יושרתו האישית. מבקריו מציגים אותו כמנהיג שסיעתו מתפוררת וכמי שמשתמש בכוחו לרעה.

בסביבת בן גביר מציעים פרשנות הפוכה. את המשבר עם כהן הם ממסגרים כהפגנת מנהיגות, שבה השר הציב קו ברור מול מי שלטענתם פעל בניגוד למשמעת הסיעתית ותחת לחצים חיצוניים. תגובתו הפומבית נתפסת כביטחון עצמי ולא כזלזול. אשר לעתירה המשפטית, תומכיו רואים בה חלק מקמפיין השמצה צפוי נגד שר שנכנס למערכות שנחשבות "מדינות בתוך מדינה", כמו שב"ס, ומנסה לחולל בהן רפורמות עמוקות. "זהו המהלך הקלאסי", טוען מקורב לשר. "כשאי אפשר לתקוף את המדיניות, תוקפים את המנהיג באופן אישי. העובדה שגורמים מתוך המערכת שהוא מנסה לתקן תוקפים אותו, רק מוכיחה עד כמה פעולותיו נחוצות ומשמעותיות".

לסיכום, הניתוח חושף פער עמוק בין האופן שבו מהלכיו של השר בן גביר מוצגים על ידי מבקריו, לבין ההיגיון האסטרטגי והאידיאולוגי שמנחה אותם לטענת תומכיו. בעוד שהביקורת מתמקדת בשיבוש הסדר הקיים ובפגיעה בנורמות, הנרטיב הנגדי מדבר על יישום עקבי של מנדט ברור שניתן על ידי הבוחר. השאלה המרכזית שנותרת פתוחה היא האם פעולות אלו מהוות איום על יציבותה וביטחונה של ישראל, כפי שטוענים המבקרים, או שמא הן ייצוג אותנטי ונחוץ של רצון ציבורי רחב בשינוי יסודי ובמנהיגות החלטית.