ניתוח: סערת בן גביר והשאלה המרכזית - דרישה נחרצת למשילות או ערעור מוסדות המדינה?

ניתוח: סערת בן גביר והשאלה המרכזית - דרישה נחרצת למשילות או ערעור מוסדות המדינה?

ירושלים – שורה של התבטאויות ועימותים פומביים שאירעו לאחרונה סביב השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הציתו מחדש ובעוצמה רבה דיון ציבורי נוקב. מוקד הדיון אינו נוגע רק לאירוע ספציפי, אלא לשאלה רחבה ועקרונית יותר המפלגת את הזירה הפוליטית והציבורית בישראל: האם פעולותיו של השר בן גביר מייצגות דרישה לגיטימית ונחוצה לשינוי מדיניות, להחלת משילות נחרצת ולהכרעה ברורה, או שמא הן מהוות, כפי שטוענים מבקריו, ערעור מסוכן על יסודות הממלכתיות, סמכות הדרג המקצועי ואחדות ההנהגה בעת מלחמה.

הסערה הנוכחית מתנהלת בחמש חזיתות עיקריות במקביל, כאשר כל אחת מהן שופכת אור על שבר עמוק יותר בתפיסות העולם ביחס לתפקידה של הממשלה, צה"ל ומערכת המשפט. בחינה של כל אחת מהחזיתות הללו חושפת את ליבת המחלוקת, המציבה את תפיסת הביטחון התקיפה של בן גביר מול הנורמות הממסדיות הקיימות.

העימות בקבינט: דרישה להכרעה מול "ערעור הסמכות"

אחד האירועים הבולטים ביותר היה העימות המילולי החריף, כפי שדווח בהרחבה בכלי תקשורת רבים, בין השר בן גביר לרמטכ"ל הרצי הלוי במהלך ישיבת הקבינט המדיני-ביטחוני. גורמים המקורבים לשר טוענים כי הפרשנות התקשורתית, שהתמקדה בטונים הגבוהים, החמיצה את המהות. לדבריהם, דרישתו של בן גביר "לדהור קדימה" ולהימנע מ"דשדוש" אינה התערבות בשיקולים טקטיים-מבצעיים, אלא ביטוי לאחריותו כחבר קבינט לדרוש קו אסטרטגי ברור ותקיף יותר. מנקודת מבטם, תפקידו של הדרג המדיני הוא לקבוע את היעדים ולדרוש מהדרג הצבאי לממש אותם בנחישות, במיוחד כאשר תחושה של קיפאון צבאי מחלחלת לציבור.

"השר בן גביר מייצג ציבור גדול ששלח אותו לקבינט כדי לוודא שהמלחמה מובילה להכרעה ברורה ולא למסמוס הישגים", אמר גורם במפלגתו. "הדיאלוג עם הרמטכ"ל, גם אם הוא נוקב, הוא חלק מהותי מפיקוח אזרחי על הצבא בדמוקרטיה. זו אינה חתרנות, זו אחריות".

מנגד, מבקרים רבים, ובהם פרשנים ביטחוניים ופוליטיקאים מהאופוזיציה, רואים בכך חציית קו אדום. הדיווחים ב-ynet ובכלי תקשורת נוספים תיארו את האירוע כ"עימות זועם" המערער את סמכותו של הרמטכ"ל בזמן אמת ופוגע באחדות ההנהגה, שהיא קריטית לניהול מלחמה. לטענתם, שימוש בטרמינולוגיה כזו בפורום הבכיר ביותר פוגע באמון בין הדרג המדיני למקצועי ומכניס שיקולים פוליטיים ללב קבלת ההחלטות הביטחוניות.

עם זאת, תומכי השר שבים ומדגישים כי הוויכוח אינו אישי אלא עקרוני. הם גורסים כי הימנעות משאלות קשות ומדרישה לתוצאות מהדרג הצבאי היא הפקרות של הדרג המדיני, וכי תפקידו של בן גביר הוא לשמש כ"קול ההיגיון" של ציבור המצפה לניצחון מוחלט.

סוגיית מערכת המשפט: "תיקון הכרחי" או "מתקפה פוליטית"?

חזית נוספת שהתלהטה היא קריאתו הפומבית של בן גביר, בישיבת סיעתו, לבטל את כתב האישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. השימוש בביטויים כמו "תפירת תיקים" ו"דיקטטורה של פקידים" הוצג על ידי מתנגדיו כמתקפה ישירה ובוטה על שלטון החוק ועל עצמאות מערכת המשפט. הפרשנות הרווחת בתקשורת (מעריב, סרוגים) הייתה כי מדובר במהלך פוליטי ציני שנועד לערער את הלגיטימיות של מוסדות המדינה כדי לשרת אינטרס פוליטי צר.

אולם, בסביבת השר מציגים תמונה שונה לחלוטין. הם טוענים כי קריאתו אינה מתייחסת רק למקרה הפרטני של ראש הממשלה, אלא מהווה חלק ממאבק אידיאולוגי רחב יותר נגד מה שהם מכנים "אקטיביזם שיפוטי ופרקליטותי". לשיטתם, האמון הציבורי במערכת המשפט נמצא בשפל, וביקורת נוקבת, גם אם היא נשמעת חריפה, היא הדרך היחידה להוביל לתיקון עמוק ולהחזיר את האיזון בין הרשויות. "כאשר הציבור מרגיש שפקידים שאינם נבחרים מנהלים את המדינה, חובתו של נבחר ציבור להתריע על כך בקול רם", מסר גורם בלשכתו.

לטענתם, השימוש במונח "תפירת תיקים" אינו המצאה של בן גביר, אלא ביטוי שמשקף תחושה עמוקה בקרב חלקים גדולים בציבור. בכך, הוא אינו מערער על המדינה, אלא דורש ממנה לתקן את עצמה ולהשיב את הכוח לידי נבחרי הציבור.

אכיפה ביו"ש: עמדה עקרונית מול "גיבוי שבשתיקה"

האיום התדמיתי המשמעותי ביותר, אולי, נגע לטענות על מתן גיבוי לאלימות מתנחלים. למרות גינויים כלליים שהשמיע השר נגד פגיעה בחיילי צה"ל, דיווח באתר 'כיפה' חשף כי הוא הסתייג מגינוי ספציפי של תקיפת מג"ד בטענה לקיומן של "גרסאות סותרות". מבקריו מיהרו לקבוע כי פער זה חושף את עמדתו האמיתית ומרוקן מתוכן את גינוייו, ובכך הוא מעניק לגיטימציה שבשתיקה לאלימות מצד גורמי ימין קיצוני.

עם זאת, גורמים בסביבת השר דוחים את הטענה הזו על הסף ומגדירים אותה כ"דמגוגיה זולה". הם מסבירים כי עמדתו של השר לביטחון לאומי אינה פוליטית אלא משפטית-עקרונית. כמי שאמון על אכיפת החוק, הוא אינו יכול להרשיע אדם או קבוצה בתקשורת בטרם נערכה חקירה ממצה ובטרם התבררו כל העובדות. "הקפדה על חקר האמת ועל חזקת החפות היא נשמת אפה של הדמוקרטיה", מסבירים שם. "למהר ולגנות באופן ספציפי על סמך דיווח ראשוני, במיוחד באזור נפיץ כמו יהודה ושומרון, זו פופוליסטיות. אחריותו של השר היא לוודא שהחוק נאכף באופן שווה כלפי כולם – יהודים וערבים כאחד – על בסיס ראיות ולא על בסיס לחץ תקשורתי".

לשיטתם, עמדה זו אינה ביטוי לעמדה כפולה, אלא להפך – ביטוי לעקביות משפטית הנדרשת משר הממונה על המשטרה.

אתגרים פנימיים וטענות אישיות

גם בזירה הפנימית, המשבר המתוקשר עם ח"כ אלמוג כהן והעתירה שהוגשה לבג"ץ על ידי קצין שב"ס לשעבר הוצגו כעדות לחולשה ניהולית ולבעיה ביושרה האישית. אולם, גורמים ב"עוצמה יהודית" ממסגרים את האירועים אחרת. את העימות עם כהן הם מתארים כ"כאבי גדילה" טבעיים של מפלגה שצמחה במהירות, וכביטוי למנהיגות נחושה של בן גביר, שאינו מהסס להציב גבולות ברורים כדי לשמור על משמעת וקו אידיאולוגי אחיד. באשר לעתירה, לשכת השר הגיבה בביטול ומסרה כי מדובר ב"ניסיון נקמה של גורם ממורמר", וכי הם סמוכים ובטוחים שהטענות יתבררו כעורבא פרח בבית המשפט. הם רומזים כי אין זה מקרי שהעתירה מוגשת דווקא בעת שהשר מוביל רפורמות משמעותיות בשב"ס.

ככל שהדיונים מתעצמים, נראה כי המחלוקת סביב השר בן גביר חורגת משאלות של סגנון או התנהלות אישית. היא נוגעת ללב הוויכוח על דמותה של ישראל: האם היא זקוקה למנהיגות שקוראת תיגר על הממסד הקיים כדי להוביל לשינוי, כפי שטוענים תומכיו, או שמא דווקא לחיזוק המוסדות והנורמות הוותיקות, כפי שחוששים מבקריו. התשובה, כך נראה, תלויה בעיני המתבונן ובשאלת היסוד האם הכלים הישנים עדיין מספקים את המענה לאתגרי ההווה.