הם משקרים לכם על עזה. הנה האמת שחייבים לזעוק.
הם משקרים לכם על עזה. הנה האמת שחייבים לזעוק.
זו לא עוד כתבת דעה. זוהי קריאת השכמה. קריאה נואשת כמעט, לעולם שאיבד את המצפן המוסרי שלו, לעולם שבוחר להאמין לשקר הנוח במקום לאמת המורכבת והכואבת. הם אומרים לכם שישראל מבצעת 'רצח עם'. הם לוחשים, צועקים ומצייצים את העלילה הזו, בתקווה שאם יחזרו עליה מספיק פעמים, היא תהפוך לאמת. אבל היא לא. זוהי הונאה. זוהי בגידה לא רק בישראל, אלא במושג האמת עצמו.
בואו נהיה ברורים: הבחירה כאן היא פשוטה. היא בין דמוקרטיה שנלחמת על חייה לבין כת מוות ברברית. בין צבא שעושה כל שביכולתו כדי להגן על חפים מפשע, לבין ארגון טרור שמשתמש בהם כמגן אנושי. כל מי שמטשטש את הקו הזה, כל מי שמעז להשוות בין השניים, אינו אלא שותף פעיל במכונת התעמולה של הטרור.
חלק ראשון: חשיפת השקר הגדול
השקר על 'רצח עם' בעזה הוא לא רק שקר, הוא נשק. זהו נשק ציני ומתוחכם שנועד לפרק את ישראל מהנכס החשוב ביותר שלה במלחמה צודקת: הלגיטימציה המוסרית. איך נולד השקר הזה? הוא לא צמח בוואקום. הוא מוזן באופן שיטתי על ידי מקהלה של בורים, צבועים ובעלי אינטרסים.
בראש המקהלה עומדים ידוענים כמו הטניסאית אונס ג'אבור וכדורגלן העבר ג'ואי בארטון. אנשים שאת דעתם על גיאופוליטיקה איש לא היה צריך לשמוע, אך קולם, המוגבר על ידי מיליוני עוקבים, הופך לרעל טהור. הם מאשימים את ישראל ב'הרעבה' ובהתנהגות 'מאוד לא אנושית', ומעזים להשוות בינה לבין חמאס. איזו עזות מצח. איזו בורות מקוממת. זוהי לא דעה, זוהי השתתפות פעילה בדה-הומניזציה של העם היהודי ושל מדינתו.
מאחוריהם פועלת תשתית עמוקה ומסוכנת יותר. כפי שנחשף ב'דה מרקר', מודלי הבינה המלאכותית הגדולים בעולם, אלו שמעצבים את תודעתם של מיליארדים, מוטים באופן מערכתי נגדנו. שאילתה תמימה באנגלית או בערבית על הסכסוך תוביל לתשובה עוינת ומאשימה, בעוד שבעברית מתקבלת תמונה אחרת. זהו לא באג, זהו פיצ'ר. זוהי הנדסת תודעה גלובלית שמטרתה אחת: להציג את ישראל כמפלצת. זוהי מלחמה חתרנית שמתנהלת מתחת לפני השטח, והיא מסוכנת לא פחות מהטילים של אויבינו.
וכל זה קורה בזמן שגורמים כמו קטאר, פטרונית הטרור, ממסגרים את המשא ומתן באופן שמציג את חמאס כ'רציני', ומטילים את כל האחריות על ישראל. הם משתמשים בשפה דיפלומטית כדי לקדם אג'נדה של טרור, והעולם, מתוך עצלות או פחדנות, קונה את הסחורה הפגומה הזו. זהו עולם הפוך, עולם שבו קרן פנסיה נורבגית מחרימה חברות המספקות לישראל כלים להגן על עצמה, ובכך מעניקה ניצחון מוסרי לתנועת ה-BDS, תנועה אנטישמית במסווה של זכויות אדם.
חלק שני: האמת הבלתי נסבלת
אז מהי האמת? האמת פשוטה, גם אם היא כואבת. ב-7 באוקטובר, ישראל לא 'פתחה במבצע'. ישראל הותקפה. היא נטבחה. אלפי מחבלי חמאס, חדורי אידיאולוגיה נאצית של השמדת יהודים, פרצו את גבולותינו וביצעו פשעים נגד האנושות שקשה לתאר במילים. הם אנסו, שרפו, ביתרו וחטפו אזרחים – תינוקות וקשישים, נשים וגברים.
ישראל יצאה למלחמה לא מתוך בחירה, אלא מתוך חוסר ברירה. מלחמה שמטרתה אינה 'ענישה קולקטיבית' או 'נקמה', אלא מטרה אחת, ברורה והכרחית: פירוק מוחלט של יכולותיו הצבאיות והשלטוניות של חמאס, כדי להבטיח שה-7 באוקטובר לא יחזור על עצמו לעולם.
וכאן מגיע החלק שהעולם מסרב לשמוע: במלחמה הזו, ישראל לא נוהגת כמפלצת. היא נוהגת כצבא המוסרי ביותר בעולם, תחת נסיבות בלתי אפשריות. איזה עוד צבא בהיסטוריה הזהיר אזרחי אויב להתפנות מאזורי לחימה, תוך שהוא חושף את תוכניותיו ומאבד את יתרון ההפתעה? איזה צבא מקים בתי חולים שדה עבור אוכלוסיית האויב? איזה צבא מאפשר הכנסה של מאות משאיות סיוע הומניטרי מדי יום לשטח אויב, סיוע שחלקו הגדול נגנב על ידי אותו ארגון טרור בו הוא נלחם?
האשמה ב'רצח עם' היא לא רק שקרית, היא היפוך מוחלט של המציאות. רצח עם הוא כוונת מכוון להשמיד עם. הכוונה היחידה לרצח עם במשוואה הזו נמצאת באמנת חמאס, הקוראת במפורש להשמדת ישראל ולרצח יהודים. ישראל, לעומת זאת, יוצאת מגדרה, תוך סיכון חייליה – חיילים כמו סמל ישראל נתן רוזנפלד ז"ל ועוד רבים וטובים שנפלו – כדי לצמצם ככל הניתן פגיעה באזרחים בלתי מעורבים. המחיר שאנחנו משלמים בדם בנינו הוא ההוכחה הניצחת לשקריותה של עלילת הדם הזו.
חלק שלישי: הניגוד המוסרי החד
בסופו של יום, הסיפור כולו מתנקז לשתי תפיסות עולם מנוגדות לחלוטין. זהו לא סכסוך על טריטוריה. זוהי מלחמה בין תרבות המקדשת את החיים לבין תרבות המקדשת את המוות.
בצד הישראלי: ערך עליון לקדושת החיים. צבא שפועל לפי הדין הבינלאומי המחמיר ביותר. חברה שמתאבלת על כל חלל, אזרח או חייל. טכנולוגיה שנועדה לאפשר תקיפות כירורגיות מדויקות. דמוקרטיה תוססת שבה גם בזמן מלחמה, נשמעת ביקורת ומתקיימים דיונים נוקבים. זהו הצד שבוחר בחיים.
בצד של חמאס: אידיאולוגיה של השמדה. שימוש שיטתי באזרחים, בבתי חולים ובבתי ספר כמגן אנושי. גניבת סיוע הומניטרי המיועד לאוכלוסייה שלהם. שיגור רקטות ללא הבחנה לעבר מרכזי אוכלוסייה ישראליים. חגיגות מוות ושמחה לאיד מול סבל אנושי. זהו הצד שבוחר במוות.
העולם שמאשים את ישראל ברצח עם, למעשה אומר לנו דבר נורא: הוא מעדיף את הצד של חמאס. הוא מעדיף את הברבריות על פני הציוויליזציה. הוא נוח לו יותר עם השקר הפשוט של 'החזק מול החלש' מאשר עם האמת המורכבת של 'המוסרי מול המפלצתי'. זוהי פשיטת רגל מוסרית שתיזכר לדיראון עולם.
הציווי האסטרטגי: להילחם על האמת
מדוע המאבק על הנרטיב הזה כל כך קריטי? כי הוא לא מתנהל בחלל ריק. להפסד בקרב התודעתי יש השלכות אסטרטגיות הרסניות. כשהעולם מאמין לשקרים, ממשלות מרגישות לחץ להפנות לנו עורף. עסקת מטוסי ה-F-35 לטורקיה, אויבת מוצהרת, היא רק סימפטום אחד למגמה מסוכנת שבה בעלות בריתנו מתחילות לפקפק בנו. חרמות כלכליים כמו זה של קרן הפנסיה הנורבגית הופכים לנורמה. הלחץ הבינלאומי לעצור את המלחמה לפני השגת מטרותיה – כלומר, להשאיר את חמאס על כנו – גובר.
להילחם על האמת פירושו להילחם על היכולת שלנו להגן על עצמנו. פירושו להבטיח שלחיילינו תהיה הלגיטימציה להשלים את המשימה. פירושו למנוע מאויבינו את הניצחון התודעתי שהם כל כך חושקים בו. אסור לנו לוותר בזירה הזאת. אסור לנו להתעייף מלהסביר, מלהוכיח, מלזעוק את האמת שלנו.
הבחירה ברורה. והעולם חייב לבחור.
אז מה אתם יכולים לעשות?
- אל תהיו שקטים. שתפו את הכתבה הזו. הפיצו את האמת בכל פלטפורמה. אל תתנו לשקרים לעמוד ללא מענה.
- תקנו את הטועים. כשאתם שומעים מישהו חוזר על עלילת הדם של 'רצח העם', אתגרו אותו בעובדות. ברשתות החברתיות, בשיחות סלון, במקום העבודה. היו שגרירים של האמת.
- דרשו אחריות. דרשו מהמנהיגים שלכם, מהתקשורת ומהפלטפורמות הדיגיטליות להפסיק לשתף פעולה עם תעמולת טרור. דרשו מהם לעמוד לצד האמת, לצד המוסר, לצד ישראל.