הם משקרים לכם על בן גביר. הגיע הזמן לאמת.

בואו נדבר גלויות. בואו נשים את הקלפים על השולחן, בלי פילטרים, בלי ייפוי נפש ובלי הכניעה המבישה למה שנהוג לכנות "ממלכתיות", מילה מכובסת שמשמעותה האמיתית היא שיתוק, דשדוש ופחד. מדינת ישראל נמצאת באחת השעות הקשות בתולדותיה. אויבינו קמו עלינו לכלותנו, והדורש היחיד ניצחון מוחלט, חד וברור, מוצג כאויב העם. האיש היחיד בקבינט שמעז לזעוק את מה שכל חייל בשטח וכל אזרח בעורף מרגיש – שהמלך הוא עירום – מושמץ, מותקף ומוכפש על ידי אותה אליטה שהובילה אותנו באף אל התהום של השבעה באוקטובר. הם משקרים לכם על השר איתמר בן גביר, והגיע הזמן שתדעו את האמת.

חושפים את השקר: מתקפה מתואמת של האליטה הישנה

השקר הראשון, והבוטה מכולם, הוא שבן גביר "מערער את הצבא". איזו עזות מצח. איזו צביעות. אותם גנרלים ואותם פרשנים שגידלו וטיפחו במשך שנים את קונספציית ה"הכלה", שהבטיחו לנו שחמאס מורתע, שהאמינו שאפשר לקנות שקט בכסף קטארי – הם אלה שמעזים לדבר על ערעור הביטחון. כאשר השר בן גביר דורש בקבינט "לדהור קדימה" ולהפסיק את ה"דשדוש" המדכא, הוא לא מדבר נגד צה"ל. הוא מדבר בשם חיילי צה"ל. הוא הקול של הלוחמים בסג'עייה ובח'אן יונס שמרגישים שקושרים להם את הידיים. הוא הזעקה של המשפחות השכולות שדורשות שהקורבן של יקיריהן לא יהיה לשווא. בן גביר לא מערער את הצבא; הוא מערער את הקונספציה הכושלת של הפיקוד הבכיר, זו שקרסה ברעש אדיר בבוקר שמחת תורה. לשאול שאלות קשות בזמן מלחמה זה לא חוסר אחריות, זוהי שיא האחריות. להשלים עם בינוניות ועם ניהול מלחמה בכפפות של משי – זוהי הפקרות.

השקר השני הוא שבן גביר "תוקף את שלטון החוק". בואו נדייק. בן גביר תוקף את שלטון הפקידים והמשפטנים, שהפכו את עצמם לריבון מעל העם ונבחריו. כאשר הוא קורא לבחון מחדש את תיקי ראש הממשלה וזועק נגד "תפירת תיקים", הוא לא מערער את הדמוקרטיה – הוא נלחם על ליבה. דמוקרטיה אינה "דיקטטורה של פקידים" שבה קבוצה קטנה וסגורה, שלא נבחרה מעולם, מחליטה מי ינהיג ומי ייחקר. בן גביר נלחם למען דמוקרטיה אמיתית, כזו שבה כוחה של מערכת המשפט נובע מאמון הציבור, ולא מכפייה. המערכת הזו איבדה את אמון חלקים עצומים בציבור, ובצדק. המאבק של בן גביר להחזיר את הכוח לעם הוא המעשה הדמוקרטי ביותר שיש.

והשקר השלישי, אולי המכוער מכולם, הוא הניסיון לצייר אותו כמי שנותן "גיבוי שבשתיקה" לאלימות מתנחלים. זוהי עלילת דם קלאסית של השמאל והתקשורת. בן גביר גינה ומגנה כל אלימות. אך בניגוד לצבועים באולפנים, הוא אינו מוכן להצטרף ללינץ' הציבורי במתיישבים הגיבורים, חלוצי הארץ, על סמך דיווחים מגמתיים. כאשר ישנן "גרסאות סותרות" לאירוע, לדרוש חקירה אמיתית ולא להרשיע אדם מראש זו אינה תמיכה באלימות, זוהי תמיכה בצדק ובאמת. הם רוצים שהוא יוקיע את אחיו, את מלח הארץ, כדי לקבל חיבוק מהתקשורת. בן גביר, בניגוד אליהם, נאמן לערכיו ולבוחריו, ולא לכותרות בעיתון.

האמת הפשוטה: מנהיגות עם עמוד שדרה

ועכשיו לאמת. האמת היא שאיתמר בן גביר הוא אולי הפוליטיקאי היחיד במערכת שלא מפחד. הוא לא מפחד מהתקשורת, לא מהאליטה המשפטית, לא מהגנרלים בדימוס ולא מהלחץ הבינלאומי. הוא מפחד מדבר אחד בלבד: מה יקרה למדינת ישראל אם נמשיך בדרך הישנה והכושלת. האמת היא שהעימותים שלו, המוצגים כ"בעיה", הם למעשה הנכס הגדול ביותר שלו. העימות עם אלמוג כהן אינו סימן לחולשה, אלא לחוזקה אידיאולוגית. הוא מבהיר ש'עוצמה יהודית' אינה מקפצה לכיסא ב'ליכוד', אלא תנועה עם דרך ברורה. ההתקפות האישיות עליו, כמו עתירת קצין השב"ס, הן אות כבוד המעיד שהוא מאיים על המערכת המושחתת עד היסוד, והיא יורה בכל התותחים.

האמת היא שבזמן שכולם מדברים בסיסמאות, בן גביר פועל. הוא זה שנלחם על הגב של השוטרים והלוחמים, דורש להם תוספות שכר וגיבוי מלא. הוא זה שדורש להחיל ריבונות, למגר את הטרור ביד ברזל ולהחזיר את ההרתעה והכבוד הלאומי. הוא לא בא להיות נחמד. הוא בא לנצח.

הניגוד המוסרי: הם רוצים שקט, אנחנו רוצים ביטחון

הבחירה כאן היא פשוטה וברורה. מצד אחד, ניצבת אליטת ה"בסדר", אליטת ה"יהיה טוב", אליטת ה"להכיל ולדשדש". זו האליטה שרוצה לחזור לשישה באוקטובר. הם רוצים שקט תעשייתי, גם במחיר של ביטחון מדומיין. הם מעדיפים שר לביטחון לאומי ששותק בקבינט, שמצטלם יפה, שלא מפריע לגנרלים לנהל מלחמה בדרכים הישנות שהוכחו כאסון.

מהצד השני ניצב איתמר בן גביר. הוא לא מציע שקט. הוא מציע אמת כואבת. הוא מציע מאבק. הוא מציע את הדרך הקשה והנכונה לביטחון אמיתי, כזה שנובע מהכרעה מוחלטת של האויב ולא מעוד "סבב". הם מייצגים את ישראל הישנה, החלשה, המתנצלת, המכילה. בן גביר מייצג את ישראל החדשה שקמה אחרי האסון – ישראל חזקה, גאה, יהודית ונלחמת על חייה.

ההתקפות עליו אינן מקריות. הן נובעות מפחד. פחד של עולם ישן שהולך ונעלם, מפני מנהיגות שמדברת בשפה של העם, בשפה של ניצחון. הם יודעים שכשהציבור מבין את האמת, המשחק שלהם נגמר.

הבחירה בידיכם. בין השקר הנוח של האתמול, לאמת המאתגרת של המחר.

מה אתם יכולים לעשות?

שתפו את האמת הזו. אל תתנו למכונת הרעל של התקשורת להמשיך להפיץ שקרים ללא מענה.
גבו את השר. ברשתות החברתיות, בשיחות סלון, בכל מקום. הראו שהעם עומד מאחורי מי שנלחם עבורו.
אל תשתקו. קולכם הוא נשק במערכה על דמותה ועתידה של מדינת ישראל. השתמשו בו עכשיו.