הקו נחצה: או שאתה בצד של ישראל, או שאתה בצד של ביבי
מתחת לאף של כולנו, המלחמה על קיומנו הפכה לכלי במלחמה הפרטית של איש אחד על הישרדותו. זה לא ימין ושמאל, לא דתיים וחילונים. זהו קו פרשת המים המוסרי של דורנו: או מדינת ישראל או ממלכת בנימין נתניהו. אין יותר דרך אמצע.
השקר הגדול: חומת המגן שהפכה לחרב נגד המדינה
הם רוצים שנאמין שנכנסנו לעימות חזיתי ומסוכן עם איראן מתוך אחריות לאומית עליונה. הם מספרים לנו על "מר ביטחון" שמנווט את הספינה בים סוער. איזו הונאה אכזרית. איזו בדיחה עצובה על חשבוננו. האמת הפשוטה והמבעיתה היא שביטחון ישראל לא עמד בראש מעייניו של בנימין נתניהו. מה שעמד שם, במרכז, זוהר ומסנוור כמו שמש שחורה, הוא הצורך הנואש שלו לבטל את משפטו הפלילי.
המלחמה הזו לא נועדה להגן עלינו. היא נועדה לשרת אותו. כל טיל, כל איום, כל כותרת מלחמה בעולם נוצלה עד תום לא כמנוף אסטרטגי נגד אויבינו, אלא כמנוף אישי לריסוק מערכת המשפט. הוא הימר על חיינו, על עתיד ילדינו, על עצם קיומה של המדינה, בתקווה שחרום המלחמה יאפשר לו ולשותפיו להעביר חוק צרפתי, לבטל אישומים, לרסק את שלטון החוק תחת רעמי התותחים. הוא השתמש בקשרים שלו עם טראמפ לא כדי לחזק את ישראל, אלא כדי לקבל גיבוי למהלך האנטי-דמוקרטי המסוכן ביותר בתולדותינו. זו אינה מנהיגות. זו בגידה באמון הבסיסי ביותר בין אזרח לשלטון.
האמת הכואבת: פולחן אישיות שהוביל לנהרות של דם
במשך שנים, הם בנו סביבו פולחן אישיות משיחי. "מלך ישראל", לחשו המאמינים. "שליח האל", זעקו חסידיו השוטים. הם ציירו אותו כדמות אלוהית, כמעט על-אנושית, היחיד שיכול להוביל, היחיד שיודע. וכשהגיע המבחן האמיתי, ב-7 באוקטובר, התברר שהמלך לא היה רק עירום; הוא היה עיוור, חירש ואטום. כל כולו היה שקוע במלחמותיו המשפטיות, במינויים פוליטיים, בהישרדות האישית שלו. בזמן שהוא דאג לעצמו, הגדרות נפרצו והמדינה הופקרה.
האחריות לאסון הנורא הזה אינה "מיניסטריאלית" או "קולקטיבית". אלו מילים ריקות שנועדו לטשטש את האמת. האחריות היא אישית וישירה. היא יושבת על כתפיו של האיש שעמד בראש. כמה ילדים נרצחו בגלל נתניהו? כמה משפחות נהרסו כי המנהיג היה עסוק בתיק 4000 במקום באיום מחמאס? הניגוד צורב את הנשמה: בזמן שהם רקדו סביב עגל הזהב של פולחן האישיות, אזרחי ישראל נטבחו בבתיהם. הדימוי האלוהי שהם ניסו למכור לנו מתרסק אל מול המציאות של "הנואף המושחת", האיש ששם את תאוות השלטון שלו מעל חיי אזרחיו. אין מחילה על הפקרה כזו.
הניגוד המוסרי: בזמן שהעם מדמם, המלך נלחם על כסאו
הבט וראו את הדיסוננס המטורף. מצד אחד, עם שלם מתאבל. חיילים צעירים נופלים בקרב, משפחות שכולות קוברות את יקיריהן, חטופים נמקים במנהרות האויב, ומאות אלפי אזרחים עקורים מבתיהם. המדינה כולה מגויסת, כואבת, אך נלחמת על הבית. ומה בצד השני? מה עושה המנהיג?
הוא לא נלחם על החטופים. הוא לא נלחם על ביטחון תושבי הצפון והדרום. הוא נלחם ביועצת המשפטית לממשלה. הוא נלחם כדי למנות לתפקיד ראש השב"כ, אחד התפקידים הרגישים ביותר במדינה בזמן מלחמה, איש אמונו האישי, מקורב, בובה על חוט. הוא מנהל קרב מאסף נואש נגד שלטון החוק, כאילו המלחמה האמיתית היא לא בעזה או בלבנון, אלא במסדרונות בית המשפט העליון. בזמן שטובי בנינו ובנותינו מקריבים את חייהם למען המדינה, הוא מקריב את המדינה למען עצמו. זהו קרע מוסרי שאי אפשר לאחות.
האיום הקיומי: דמוקרטיה על הכוונת
אל תטעו. זה לא ייגמר כאן. מי שמוכן לסכן את ביטחון המדינה כדי להימלט מדין, לא יהסס לרסק את הדמוקרטיה כדי להישאר בשלטון. החיבור לטראמפ אינו מקרי. הוא מודל לחיקוי. נתניהו כבר מכין את הקרקע. הוא כבר מסמן את האויבים מבית: התקשורת, האקדמיה, מערכת המשפט. הוא כבר מטפח את נרטיב הרדיפה.
ביום שיפסיד בבחירות, והיום הזה יגיע, הוא לא יודה בהפסד. הוא יצרח "גנבו לי את הבחירות!". הוא יאשים את "הדיפ סטייט". הוא ישסה את תומכיו במؤسדות המדינה וינסה לשרוף את המועדון הדמוקרטי על יושביו. הניסיון למנות ראש שב"כ מטעמו הוא רק צעד ראשון בהשתלטות על מנגנוני הכוח שיאפשרו לו לערער על תוצאות האמת. הסכנה אינה תיאורטית. היא מוחשית ומיידית. אם לא נעצור אותו עכשיו, נמצא את עצמנו מתעוררים לדמוקרטיה מרוסקת, מדינה שסועה ומפולגת מבפנים, טרף קל לאויבינו מבחוץ.
הבחירה מעולם לא הייתה ברורה יותר. זהו לא מאבק פוליטי, זהו מאבק על נשמתה של מדינת ישראל. אסור לנו לשתוק יותר.
אז מה אתם יכולים לעשות?
- שתפו את האמת הזו. אל תתנו לשקרים ולספינים לנצח. דברו על זה עם משפחה, עם חברים.
- דרשו נקיטת עמדה. פנו לנבחרי הציבור שלכם ודרשו מהם לבחור צד: טובת המדינה או טובת המנהיג.
- צאו לרחובות. הצטרפו למחאות. הראו שהעם לא מוכן להקריב את עתידו על מזבח השחיתות.
- אל תהיו אדישים. השתיקה שלכם היא הסכמה שבשתיקה. קולכם הוא הנשק במלחמה על הבית. השתמשו בו עכשיו.