הם משקרים לכם על בן גביר. הנה האמת המטרידה שכולם מפספסים
הם רוצים אותו בחוץ. הם רוצים אותו מושפל, מובס, שבור. לא כי הוא נכשל, אלא כי הוא האיום הגדול ביותר על השקר הנוח שהם בנו לעצמם במשך עשורים. המתקפה התקשורתית והמשפטית המתואמת נגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, איננה מאבק על שלטון החוק או על טוהר המידות. זוהי מלחמת חורמה של האליטה הישנה והרקובה נגד מי שמעז לקרוא תיגר על עולמה, לחשוף את צביעותה ולהחזיר את השפיות והגאווה הלאומית למדינת ישראל. הם לא נלחמים בבן גביר, הם נלחמים בכם.
"פרשת שי פרנסה": כך תופרים עלילת דם מודרנית
בואו נדבר על מה שמכונה בתקשורת 'פרשת שי פרנסה'. הסיפור שמציירים לנו הוא פשוט וקליט: שר מושחת שדואג למקורביו העבריינים על חשבון הציבור. איזה יופי. הבעיה היחידה? הסיפור הזה הוא שקר גס מהמסד ועד הטפחות. זוהי עלילת דם, שנבנתה בקפידה על ידי קצין ממורמר, אשר לא יכול היה להשלים עם העובדה שחגיגת הפינוקים למחבלים בכלא הסתיימה.
במשך שנים, שירות בתי הסוהר תחת המנהיגות הישנה הפך את בתי הכלא למלונות חמישה כוכבים עבור רוצחים שפלים. מחבלים עם דם על הידיים קיבלו תארים אקדמיים, תנאים מפנקים, ביקורים חופשיים ושליטה כמעט מוחלטת באגפים. היכן היו אז כל אותם "שומרי סף"? היכן הייתה התקשורת כשמחבלי הנוח'בה ניהלו את הכלא מבפנים? הם שתקו. הם היו שותפים. כי בעיניהם, מחבל ערבי הוא "לוחם חופש", ויהודי שמגן על ארצו הוא "קיצוני מסוכן".
ואז הגיע איתמר בן גביר. הוא נכנס למשרד עם מנדט ברור מהציבור: לשים סוף לחגיגה. להפסיק את הקייטנה. לקבוע כלל אחד פשוט: מחבל הוא מחבל הוא מחבל. הכלל הזה צריך לחול על כולם, ללא הבדל דת, גזע או דעה פוליטית. בן גביר לא ביקש "הטבות" לאסירים יהודים; הוא דרש להחיל על כולם את אותה המדיניות המחמירה, מדיניות שמטרתה להרתיע ולמנוע את הפיגוע הבא. וזה, רבותיי, היה חטאו הגדול. עצם הדרישה לשוויון אמיתי – שוויון בהחמרה כלפי כל מי שפוגע בביטחון המדינה – היא זו שהוציאה את המערכת מדעתה. שי פרנסה, כנציג של אותה מערכת ישנה, לא יכול היה לקבל את השינוי. העתירה שלו לבג"ץ אינה אלא ניסיון נואש לנקמה אישית וחיסול פוליטי, כשהתקשורת, כמכונת הרעל המשומנת שהיא, מספקת לו את הבמה והתחמושת.
האמת הפשוטה: מלחמה על נשמתה של המדינה
כדי להבין את הרדיפה אחר בן גביר, צריך להבין את התמונה הגדולה. בן גביר לא נבחר כדי להיות עוד פקיד אפרורי. הוא נבחר להיות שובר מוסכמות. הוא נבחר כדי לטלטל את המערכות שהתנוונו, שנכנעו לאויב מבחוץ ולחולשה מבפנים. הוא ירש משטרה מרוסקת, חסרת גיבוי, שפחדה לפעול בשכונות הערביות. הוא ירש משילות שהתפוררה בלוד, ברמלה, בנגב ובגליל. הוא ירש תפיסת עולם של "הכלה" ו"הבנה" כלפי הפורעים, בעוד אזרחים שומרי חוק הופקרו לגורלם.
הכותרות הזועקות "איפה המשילות של בן גביר?" אחרי כל אירוע פשע הן שיא הצביעות. היכן הייתם בעשור האחרון? היכן הייתם כשמדינת ישראל איבדה את שליטתה בחלקים שלמים מהמדינה? בן גביר לא יצר את הבעיה, הוא הראשון שמנסה באומץ לפתור אותה. הוא מגייס שוטרים, מקים כיתות כוננות, דורש גיבוי לכוחות הביטחון ומחזיר את רוח הלחימה. אבל בניית משילות היא תהליך ארוך, במיוחד כשהמערכת המשפטית והתקשורתית עושה הכל כדי לחבל במאמציו בכל צעד ושעל.
הם תוקפים אותו על "תגובתו הרפה" לאלימות מתנחלים, תוך התעלמות מוחלטת מההקשר. בן גביר הוא לא שר שמגבה אלימות. הוא שר שמסרב להצטרף ללינץ' הציבורי שנעשה לחיילי צה"ל ולמתיישבים, הגיבורים שעומדים בחזית המאבק על ארצנו. כשהתקשורת והשמאל ממהרים להאשים, לגנות ולהרשיע חייל או מתיישב על סמך סרטון ערוך של ארגון אנרכיסטי, בן גביר דורש לבדוק, לחקור, ולתת גיבוי אוטומטי לאנשינו. זו לא הסתייגות, זו מנהיגות. זו האחריות של שר לביטחון לאומי במדינה שנלחמת על חייה. הוא מבין שאם נפסיק לגבות את חיילנו ומתיישבינו, נאבד את המדינה.
צביעות מול עמוד שדרה: הקרב על המוסר היהודי
ההשוואה בין בן גביר למבקריו חושפת תהום מוסרית. בצד אחד, עומדת אליטה צבועה, שמדברת גבוהה על "דמוקרטיה" ו"שלטון חוק", אבל בפועל מקדמת סדר יום פוסט-ציוני. הם יגנו בחריפות חייל שהגיב ליריקה, אבל ישתקו מול הסתה לרצח במסגדים. הם יזעקו על ענף שנעקר, אבל יכילו יידוי אבנים ובקבוקי תבערה. שלטון החוק שלהם הוא חוק אחד ליהודים, וחוק אחר לאויביהם.
בצד השני, עומד איתמר בן גביר. איש עם עמוד שדרה אידיאולוגי ברור. הוא מאמין בזכותו של העם היהודי על ארצו. הוא מאמין שביטחון אזרחי ישראל קודם לכל שיקול אחר. הוא מאמין באפס סובלנות לטרור, בין אם הוא מגיע מעזה ובין אם הוא מגיע מלוד. כן, הוא לא מתנצל. הוא לא מתקפל. הוא לא מנסה למצוא חן בעיני עורכי "הארץ" או קרנות זרות מאירופה. הנאמנות היחידה שלו היא לבוחריו, לעם ישראל, ולביטחון מדינת ישראל. הם קוראים לזה קיצוניות, אנחנו קוראים לזה שפיות. הם קוראים לזה פרובוקציה, אנחנו קוראים לזה אמת.
אם בן גביר ייפול, כולנו ניפול
אל תטעו. המאבק הזה גדול בהרבה מאיתמר בן גביר. הוא הקרב על דמותה ועתידה של מדינת ישראל. אם מערכת המשפט, התקשורת והאליטה הישנה יצליחו להפיל שר בישראל באמצעות עלילות, הדלפות מגמתיות ולחץ פסול, הם ישלחו מסר ברור לכולנו: הצבעתכם בקלפי לא שווה כלום. הרצון שלכם למשילות, לביטחון ולגאווה לאומית לא שווה כלום. אנחנו, האליטה, נמשיך לקבוע, לא משנה מה תבחרו.
הפלת בן גביר תהיה ניצחון לאלה שרוצים להחזיר אותנו לימים של אוסלו, של ההתנתקות, של הכניעה לטרור. היא תהיה ניצחון לאלה שרוצים משטרה חלשה, צבא כבול ומתיישבים מופקרים. היא תהיה האור הירוק להמשך ההשתוללות של הפשיעה הלאומנית בערים המעורבות. המאבק על מעמדו של השר בן גביר הוא המאבק על הבית. אם הוא ייפול, המשילות היהודית תיפול יחד איתו.
הבחירה ברורה. בין מנהיג שנלחם עבורכם, לבין מערכת שנלחמת בו. הגיע הזמן לבחור צד.
מה אתם יכולים לעשות?
- שתפו את האמת הזו. אל תתנו לשקרים להדהד ללא מענה. הפיצו את המאמר הזה בכל פלטפורמה אפשרית.
- הביעו תמיכה פומבית. ברשתות החברתיות, בתגובות, בשיחות סלון. הראו שהציבור רואה את האמת ומגבה את שליחו.
- דרשו מהמנהיגים שלכם להתייצב. תבעו משאר חברי הממשלה והקואליציה לתת גיבוי מלא לשר בן גביר מול מסע הציד הפוליטי הזה.
- אל תהיו אדישים. קולכם הוא הנשק במלחמה על התודעה. השתמשו בו עכשיו.