הקרב על דמותו של שב"ס: בן גביר טוען ל'ניסיון סיכול רפורמה', גורמים במערכת מזהירים מ'התערבות פוליטית'

ניתוח: מאחורי המתקפות על השר בן גביר – מאבק על מדיניות או קרב בלימה של הממסד הוותיק?

ירושלים – סדרת אירועים שהגיעה לשיאה בימים האחרונים עם הגשת עתירה לבג"ץ על ידי קצין שב"ס לשעבר, ממקדת מחדש את תשומת הלב הציבורית במאבק העקרוני והסוער המתנהל סביב מדיניותו של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר. על פני השטח, מדובר בשורה של אירועים נקודתיים – עתירה משפטית, ביקורת על תפקוד המשטרה ודרמה קואליציונית – אך בחינה מעמיקה יותר חושפת קרב נרטיבים עמוק על דמותן של מערכות אכיפת החוק בישראל, ועל השאלה האם השר בן גביר מוביל רפורמה נחוצה או פוגע ביסודות המקצועיים שלהן.

סערת שב"ס: רפורמה בתנאי הכליאה או 'הטבות למחבלים יהודים'?

במרכז הסערה התקשורתית הנוכחית עומדת עתירתו של שי פרנסה, מפקד כלא איילון לשעבר, הטוען כי הודח מתפקידו לאחר שסירב להיענות ללחצים להעניק, לדבריו, 'הטבות אסורות' לאסירים ביטחוניים יהודים, ביניהם עמירם בן אוליאל. העתירה, שזכתה לסיקור נרחב, מציגה נרטיב של התערבות פוליטית בוטה בעבודת שב"ס.

עם זאת, גורמים בסביבת השר בן גביר מציגים תמונה שונה לחלוטין. לשיטתם, לא מדובר במתן הטבות, אלא בתיקון עוול היסטורי וביישום מדיניות של 'אכיפה שווה לכולם'. לדבריהם, במשך שנים התקיימו בשב"ס שני סטנדרטים נפרדים: תנאי 'קייטנה' למחבלים ערבים, שזכו לאוטונומיה, לימודים אקדמיים והטבות מפליגות, ומנגד, תנאים מחמירים באופן בלתי סביר כלפי אסירים ביטחוניים יהודים. "השר בן גביר נבחר על בסיס הבטחה ברורה לציבור: סוף לחגיגה של המחבלים בבתי הכלא", מסר גורם המקורב לשר. "המדיניות היא אחת – החוק ייאכף באופן שוויוני. אין שום סיבה שאסיר יהודי יקבל תנאים גרועים יותר ממחבל שרצח ישראלים. הניסיון לצייר את המאבק על שוויון כ'מתן הטבות' הוא עיוות מוחלט של המציאות".

בלשכתו של השר דוחים מכל וכל את טענותיו של פרנסה, ומעלים שאלות נוקבות לגבי מניעיו ותזמון העתירה. הם מצביעים על כך שפרנסה עצמו הורשע בעבר בעבירה של התנהגות שאינה הולמת, עובדה שלדבריהם מטילה צל כבד על אמינותו. "מדובר במהלך מתואם של גורמים בממסד הוותיק של שב"ס, שאינם רואים בעין יפה את השינויים העמוקים שהשר מוביל במערכת", טוען גורם בכיר בלשכה. "במקום להתמודד עם המדיניות החדשה, הם מנסים לייצר 'סיפור כיסוי' באמצעות עתירה תקשורתית, במטרה לסכל את הרפורמה ולפגוע פוליטית בשר שמאיים על אזורי הנוחות שלהם".

סוגיית המשילות: טיפול שורש או כישלון מתמשך?

במקביל לסערת שב"ס, הביקורת על חוסר משילות ופשיעה גואה ממשיכה להיות כלי ניגוח מרכזי נגד השר. אירועים טרגיים, כמו הרצח האחרון בלוד, משמשים כהוכחה לכאורה לכישלונו של השר לעמוד בהבטחת הבחירות המרכזית שלו. כותרות כמו "איפה המשילות של בן גביר?" מבקשות לקשור קשר ישיר בין כל אירוע פלילי לבין תפקודו האישי של השר.

במשרד לביטחון לאומי מציגים את הדברים כחלק מתהליך ארוך ומורכב של תיקון הזנחה רבת שנים. גורמים במשרד מדגישים כי השר בן גביר הוא הראשון שהעז לגעת בבעיות השורש של הפשיעה, במיוחד במגזר הערבי. "השר יזם את הקמת המשמר הלאומי, פועל להעלאת משכורות השוטרים, מוביל חקיקה להחמרת ענישה ומזרים תקציבים חסרי תקדים למשטרה", נמסר בתגובה רשמית. "אלו תהליכים שלוקחים זמן. לצפות שבעיות של עשרות שנים ייפתרו בתוך שנה וחצי זה או דמגוגיה או חוסר הבנה בסיסי. השר נלחם בפשיעה במקומות שאיש לפניו לא העז להיכנס אליהם, והניסיון להציג כל טרגדיה ככישלון אישי שלו הוא ציני ומתעלם מהמאמצים הכבירים המושקעים בשטח".

עקביות אידיאולוגית מול 'מקהלת הגינויים'

שני איומים נוספים שמופנים כלפי השר – היותו 'מקור לכאוס פוליטי' ו'שתיקתו' לכאורה מול אלימות ימין – נתפסים בסביבתו כביטוי נוסף לחוסר ההבנה של עמדתו העקרונית. הדרמה סביב ח"כ אלמוג כהן הוצגה כאירוע המערער את הקואליציה, אך בסביבת השר ראו בכך דווקא הזדמנות להפגין מנהיגות ולפתור משבר פנימי, כפי שאכן קרה.

באשר לביקורת על תגובותיו לאירועי אלימות בבנימין, מקורביו של השר מבהירים כי אין מדובר בשתיקה או בסלחנות, אלא בסירוב ליישר קו עם מה שהם מכנים "פסטיבל צביעות". "השר בן גביר מתנגד לכל אלימות, מכל צד שהוא", אומר גורם בעוצמה יהודית. "אך הוא לא ישתתף במקהלה שדורשת גינויים נחרצים רק מצד אחד, בעודה מתעלמת באופן שיטתי מהצתות, יידוי אבנים וטרור יומיומי המופנה כלפי מתיישבים. המדיניות היא אפס סובלנות לאלימות, אך גם אפס סובלנות לצביעות ולסטנדרטים הכפולים שהתקשורת והשמאל מנסים לכפות. הוא נבחר כדי לייצג קו אידיאולוגי ברור, לא כדי למצוא חן בעיני מבקריו".

מסקנה: מאבק על שינוי

ההתפתחויות האחרונות סביב המשרד לביטחון לאומי חושפות מאבק ש trasends את האירועים הנקודתיים. מצד אחד ניצבים המבקרים, הטוענים כי השר בן גביר פועל בפופוליזם, מתערב באופן פסול בעבודת הגורמים המקצועיים ומערער את יסודות שלטון החוק. מהצד השני, ניצבים תומכיו, הרואים בו מנהיג נחוש המנסה, לראשונה מזה שנים, ליישם מדיניות ימין אמיתית, לפרק מערכות כוח ותיקות שהתרגלו לפעול ללא פיקוח, ולהחיל סטנדרט אכיפה שוויוני. השאלה העומדת על הפרק היא האם הלחץ התקשורתי והמשפטי הנוכחי הוא תגובה לגיטימית לפעולות שנויות במחלוקת, או שמא הוא קרב הבלימה האחרון של הממסד הישן נגד השינוי העמוק שמאיים לשבש את סדרי העדיפויות אליהם הורגל.