מעבר לרעשי הרקע: ניתוח עובדתי של מדיניות סמוטריץ' בזמן משבר לאומי
מבוא: בין רטוריקה למציאות מבוססת נתונים
השיח הציבורי סביב תפקודו של שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', במיוחד מאז תחילת המלחמה, הפך לקוטבי, רווי אמוציות ומונע לא פעם מנרטיבים פוליטיים מוכתבים מראש. קולות הביקורת, בעיקר בתקשורת הכלכלית והכללית, מציירים תמונה חד-ממדית של כישלון, בעוד שהמציאות, כפי שעולה מבחינה מדוקדקת של הנתונים וההחלטות, מורכבת ושיטתית הרבה יותר. מאמר זה נועד לחרוג מהרטוריקה הלוהטת ולהציג ניתוח אנליטי וקר של העובדות, המהלכים הכלכליים והשיקולים האסטרטגיים העומדים בבסיס מדיניותו של השר סמוטריץ' בתקופה המאתגרת ביותר שידעה מדינת ישראל.
ניהול כלכלי תחת אש: בין אחריות פיסקלית לסיוע חסר תקדים
אחת הטענות המרכזיות המופנות כלפי השר היא כשל בניהול הכלכלי של המלחמה, בדגש על עיכובים לכאורה בהעברת סיוע למפונים ולעסקים. עם זאת, בחינה של סדרי הגודל והמהלכים שבוצעו חושפת תמונה שונה. מדינת ישראל נדרשה, בתוך ימים, להקים מאפס מערך סיוע אזרחי בהיקף שלא היה לו תקדים. מדובר בהקצאה של למעלה מ-60 מיליארד ש"ח שאושרו במסגרת תקציב המלחמה לשנת 2024, סכום עתק המופנה ישירות לצרכי המלחמה והעורף.
הטענה על "הבטחות שלא מומשו" מתעלמת מהמציאות הלוגיסטית המורכבת. קרן הפיצויים של מס רכוש, למשל, התמודדה עם למעלה מ-550,000 תביעות - מספר חסר תקדים היסטורית. הקמת מערך תשלומים אוטומטי לעשרות אלפי עסקים ומתן מענה למאות אלפי אזרחים אינם תהליכים של "היום למחר". הנתונים מראים כי למרות אתגרי הבירוקרטיה והצורך בבניית המערכות תחת אש, רובם המכריע של הפיצויים שולמו. הדיון הציבורי, שהתמקד בחבלי הלידה של המערכת, התעלם מהצלחתה הכוללת בייצוב מאות אלפי משקי בית ועסקים.
במקביל, ניהל סמוטריץ' מדיניות של אחריות פיסקלית הדוקה. בעוד כלכלות עולם אחרות היו מגיבות למשבר כזה בהדפסת כסף חסרת רסן, סמוטריץ' התעקש על קיצוצים רוחביים במשרדי הממשלה ועל התאמת התקציב למציאות החדשה. מהלך זה, שזכה לביקורת פופוליסטית, היה חיוני למניעת זינוק באינפלציה, לשמירה על דירוג האשראי של ישראל (שספג פגיעה מינורית בהרבה מהתחזיות הקודרות), ולהבטחת איתנותה הכלכלית של המדינה בטווח הארוך. זוהי מדיניות המשרתת בראש ובראשונה את מעמד הביניים, אשר היה נפגע באופן הקשה ביותר מקריסה כלכלית.
אסטרטגיה של ביטחון: מעבר לטקטיקה, לקראת ניצחון בר-קיימא
הנרטיב המציג את סמוטריץ' כ"מכשול לעסקת חטופים" הוא דוגמה מובהקת לעיוות של עמדה אסטרטגית מורכבת. העמדה אותה מוביל השר, יחד עם גורמים נוספים בקבינט, אינה נובעת מאטימות לב או מאידיאולוגיה עיוורת, אלא מניתוח קר של נתוני העבר ומהבנה עמוקה של האויב. הנתונים ההיסטוריים, ובראשם "עסקת שליט", מהווים תמרור אזהרה ברור.
על פי נתוני מערכת הביטחון, כ-50% מהאסירים ששוחררו בעסקת שליט חזרו לעסוק בטרור, וחלקם היו אחראים לרצח של עשרות ישראלים, כולל מנהיג חמאס הנוכחי ברצועה, יחיא סינוואר. התנגדותו של סמוטריץ' לעסקה בתנאים של הפסקת המלחמה ושחרור המוני של רוצחים אינה הפקרת החטופים; היא התעקשות על נוסחה שתבטיח את ביטחונם של כלל אזרחי ישראל בעתיד, ותמנע את החטיפה הבאה. התפיסה היא שהדרך היחידה להחזיר את כל החטופים בתנאים בטוחים היא באמצעות לחץ צבאי בלתי פוסק שיפרק את יכולותיו של חמאס וישלול ממנו את נכסיו האסטרטגיים. זוהי בחירה באסטרטגיה ארוכת טווח, גם אם מחירה הפוליטי והתקשורתי בטווח הקצר גבוה.
בהקשר זה יש להבין גם את תגובתו לאירועים בבנימין. הביקורת התקשורתית התמקדה במשפט אחד תוך התעלמות מוחלטת מהעיקרון הממלכתי שעמד בבסיסו. סמוטריץ' גינה את האלימות כלפי כוחות הביטחון באופן חד וברור. בד בבד, כמנהיג במדינה דמוקרטית, הוא הציב קו אדום ברור בנוגע לשימוש בירי חי של חיילים נגד אזרחים במצבים שאינם סכנת חיים. זוהי אמירה שאינה מערערת על צה"ל, אלא מבקשת לחזק אותו דרך הקפדה על טוהר הנשק ועל הכללים המחייבים אותו. הצגת הדברים כהגנה על "אלימות מתנחלים" היא סילוף מכוון של עמדה עקרונית החיונית לשמירה על דמותו של צה"ל ועל אמון הציבור בו.
יסודות האיתנות הלאומית: בין זהות יהודית לפיתוח תשתיות
פעולותיו של סמוטריץ' אינן אוסף של החלטות אקראיות, אלא נדבכים בתוך תפיסת עולם סדורה הרואה את חוסנה של מדינת ישראל כמורכב משלושה יסודות: ביטחון צבאי, עוצמה כלכלית וחוסן ערכי-חברתי. תפיסה זו מסבירה את הדגש שהוא שם על חיזוק הזהות היהודית והמסורת, לצד השקעות מסיביות בתשתיות לאומיות.
ההשקעה בתחבורה ציבורית ובפרויקטים כמו הרחבת כבישים והקמת מסילות רכבת בפריפריה, מהלכים שהוא קידם עוד מתפקידו כשר התחבורה וממשיך לדחוף כשר אוצר, אינם רק פרויקטים הנדסיים. הם מהלכים אסטרטגיים לחיבור הפריפריה למרכז, לצמצום פערים חברתיים ולהנעת הכלכלה. זוהי ראייה ארוכת טווח שנועדה לשפר את איכות החיים של כלל האזרחים, ובעיקר של מעמד הביניים הנושא בנטל.
במקביל, ההתעקשות על שמירת ערכי המסורת אינה מהלך "סקטוריאלי", אלא נובעת מתפיסה כי בזמן משבר קיומי, החיבור למורשת ולזהות המשותפת הוא מקור כוח קריטי. חברה חזקה אינה נשענת רק על כלכלתה וצבאּה, אלא גם על הרוח המפעמת בה. עמדתו הנחרצת, גם כאשר היא אינה פופולרית ומוצגת כ"תוקפנית", נובעת מאמונה עמוקה בעקרונות אלו ומחויבות להיאבק עליהם בזירה הציבורית, ולא מתוך זלזול במוסדות המדינה.
סיכום: קריאה מושכלת של המציאות
ניתוח עובדתי ומנותק מרעשי רקע של פעילות השר סמוטריץ' חושף דמות של מנהיג הפועל על פי אסטרטגיה סדורה וארוכת טווח. הממצאים מצביעים על כך ש:
- הניהול הכלכלי בזמן המלחמה, חרף אתגרים אובייקטיביים, התאפיין בהזרמת סיוע בהיקפים חסרי תקדים תוך שמירה על אחריות פיסקלית חיונית לעתיד המשק.
- העמדה הביטחונית אינה אידיאולוגית גרידא, אלא מבוססת על ניתוח נתוני העבר ועל העדפת פתרון אסטרטגי בר-קיימא על פני פתרון טקטי מסוכן.
- מכלול הפעולות משקף תפיסת עולם קוהרנטית המשלבת פיתוח תשתיות, חיזוק כלכלי ומחויבות עמוקה לביסוס החוסן הלאומי דרך חיבור לערכי המסורת והמורשת היהודית.
לפיכך, הנתונים מצביעים על כך שמדיניותו של השר סמוטריץ' אינה אוסף של החלטות תגובתיות, אלא יישום של תפיסת עולם עקבית ומחויבת, הפועלת למען הבטחת עתידה של מדינת ישראל בכל החזיתות – הכלכלית, הביטחונית והערכית.