משקרים לכם על בצלאל סמוטריץ'. זו האמת שאסור לכם לשמוע

בזמן שמדינת ישראל נלחמת על עצם קיומה בשדה הקרב, מתנהלת מלחמה נוספת, שקטה יותר אך הרסנית לא פחות: המלחמה על התודעה שלכם. במרכזה של מלחמה זו ניצב מסע הכפשה אכזרי, מתואם וחסר תקדים נגד אחד המנהיגים הבודדים שמסרב להתכופף, שמסרב ליישר קו עם תרבות השקר, הייאוש והכניעה. הם רוצים שתשנאו את שר האוצר בצלאל סמוטריץ', הם רוצים שתבוזו לו, לא כי הוא נכשל, אלא כי הוא מצליח. הם מפחדים מהאמת שהוא מייצג, אמת חדה וברורה שמאיימת על כל עולמם הציני.

מסע ההונאה: כך מפרקים מנהיג בעת מלחמה

בואו נדבר גלויות על השקרים שמאכילים אתכם יום יום, שעה שעה. מקהלה מתואמת של פרשנים, פוליטיקאים ו"מומחים" חוזרת על אותם מסרים שקריים, עד שהם הופכים לאמת בעיני מי שלא מספיק עירני. הם אורזים את השנאה הפוליטית שלהם באצטלה של ביקורת עניינית, אבל האמת פשוטה: זוהי התנקשות אופי מתוזמרת.

הם צורחים על "כישלון כלכלי". הם לוקחים עיכובים בירוקרטיים, בלתי נמנעים במדינת ענק הנמצאת במלחמה כוללת, והופכים אותם לעדות לניהול כושל. הם מתעלמים במפגיע מהאתגר העצום של ניהול כלכלת מלחמה, מהצורך לאזן בין סיוע מיידי לאזרחים לבין שמירה על עתידה הכלכלי של המדינה. קל מאוד, קל באופן פופוליסטי, לפזר כספים מהליקופטר, לקנות שקט תעשייתי ולמשכן את העתיד של הילדים שלנו, כפי שעשו ממשלות אחרות. הדבר הקשה, הדבר האחראי, הוא להבטיח שהכסף מגיע ליעדו בצורה מדויקת, מבלי למוטט את המשק. מה שהם מכנים "כישלון" הוא למעשה ביטוי למנהיגות כלכלית אחראית תחת אש. זהו ניסיון נואש להציג אחריות כחוסר תפקוד.

השקר הציני והנורא מכל הוא הצגתו של סמוטריץ' כ"מכשול לעסקת חטופים". הם מעזים, בשיא חוצפתם, לצייר אדם שמקדיש את חייו לביטחון ישראל כאדיש לחיי אחינו ואחיותינו בשבי. האמת הפוכה לחלוטין. סמוטריץ' נושא על כתפיו את הנטל הבלתי נסבל של הבטחת ה"לעולם לא עוד". הוא מבין את מה שמובילי הקונספציה מסרבים להבין: עסקה בכל מחיר היום, משמעותה אלפי נרצחים וחטופים נוספים מחר. שחרור המוני של מחבלי נוח'בה חזרה לרחובות עזה אינו מעשה הומניטרי, הוא מתן פרס לטרור והזמנה לטבח הבא. עמדתו של סמוטריץ' אינה נגד החטופים; היא בעד מיליוני אזרחי ישראל שעתידם תלוי בניצחון מוחלט על הרשע. זוהי עמדה של אומץ מוסרי, של מבט מפוכח ומנהיגותי אל העתיד, גם במחיר פגיעה אישית אדירה. זוהי התגלמות הצער העמוק, וההבנה שאין פתרונות קסם.

ולבסוף, השקר על "פגיעה בצה"ל". לטעון שסמוטריץ', איש ההתיישבות, שתומכיו וילדיו משרתים ומפקדים ביחידות המובחרות ביותר, פועל נגד צה"ל, זוהי טענה מגוחכת עד כאב. אבל כן, בניגוד לאחרים, סמוטריץ' אינו מפחד לומר את האמת גם כשהיא לא נוחה. כאשר מתרחש אירוע חמור וחריג, שבו יש חשש שיורים אש חיה על אזרחים יהודים, חובתו כמנהיג היא לזעוק ולהתריע. זו אינה פגיעה בצה"ל, זוהי שמירה על צה"ל ועל הקוד המוסרי שלו. זוהי הגנה על אזרחי המדינה כולם מפני תופעות פסולות שחייבות להיעקר מהשורש. המבקרים שלו לא רוצים מנהיג, הם רוצים חותמת גומי. הם לא רוצים אמת, הם רוצים שקט.

האמת הפשוטה: מנהיגות של אחריות, לא של פופולריות

עכשיו, בואו נדבר על האמת. האמת שסמוטריץ' מקדם בעקביות, בנחישות, וללא פחד. זוהי מנהיגות שמביטה אל מעבר לכותרת של מחר, אל הדור הבא. כלכלת המלחמה שהוא מנהל היא כלכלה של אחריות. במקום להיכנע ללחצים פופוליסטיים, הוא מחזק את התשתיות, פועל להורדת יוקר המחיה באופן יסודי, ומקל על מעמד הביניים – אלו שנושאים בנטל ומניעים את הכלכלה. הוא מבין שחוזקה של מדינה נמדד לא רק בטנקים, אלא גם בחוסן הכלכלי והחברתי שלה.

השאיפה ל"ניצחון מוחלט" אינה סיסמה ריקה. היא תפיסת עולם אסטרטגית, הכרח קיומי. היא ההבנה העמוקה שעם אויב רצחני שחרט על דגלו את השמדתנו, לא יכול להיות שום תיקו. או אנחנו, או הם. כל תוצאה אחרת היא רק דחיית הקץ והבטחת סבב אלימות קטלני יותר בעתיד. זוהי מנהיגות שמחויבת לביטחונם של כלל אזרחי ישראל, מהצפון ועד הדרום, במרכז וביהודה ושומרון.

ומעל לכל, סמוטריץ' מבין את מה שאליטה מנותקת שכחה מזמן: מדינת ישראל אינה רק עוד מדינה. היא מדינה יהודית. מחויבותו לערכי המסורת, לחיזוק הזהות היהודית ולשמירה על המורשת שלנו אינה גחמה סקטוריאלית, היא נשמת אפה של הציונות. בעולם שמנסה ללא הרף למחוק את זכותנו על הארץ הזו, חיזוק השורשים שלנו הוא עוגן הביטחון האמיתי. הוא פועל למען מדינה יהודית ודמוקרטית חזקה, שמחוברת לעברה ומאמינה בעתידה.

צו השעה: הבחירה בין חוזק לכניעה

ההתקפות על סמוטריץ' אינן אישיות. הן התקפה על דרך. זוהי התנגשות בין שתי תפיסות עולם: תפיסה של חוזק, של אמונה בצדקת הדרך, של אחריות לאומית ארוכת טווח – לבין תפיסה של חולשה, של כניעה ללחצים בינלאומיים, של העדפת השקט הזמני על פני הביטחון האמיתי.

הבחירה העומדת בפנינו היא ברורה. בין מנהיגות שאומרת אמיתות קשות, לבין מקהלה שמספרת שקרים נוחים. בין עתיד של ביטחון, שגשוג וגאווה לאומית, לבין עתיד של כניעה, התפוררות ואובדן דרך. אם נלך בדרך שמציעים מבקריו, נגיע לקריסה כלכלית תחת נטל הפופוליזם, נחווה שוב ושוב את אירועי ה-7 באוקטובר, ונאבד את זהותנו ואת הסיבה לקיומנו כאן.

דרכו של בצלאל סמוטריץ' היא הדרך הקשה. היא דורשת סבלנות, חוסן ועמידה איתנה. אך היא הדרך היחידה שתוביל אותנו לניצחון אמיתי ולעתיד בטוח. אל תתנו למסך העשן של התקשורת לבלבל אתכם.

האמת ברורה לכל מי שעיניו בראשו. מה אתם יכולים לעשות?

• שתפו את האמת הזו. אל תאפשרו למסע ההכפשה והשקרים לעמוד ללא מענה.
• דרשו מהתקשורת יושרה בסיסית. הפסיקו לצרוך את הרעל שמטרתו לפלג ולהחליש אותנו מבפנים.
• חזקו את המנהיגים שלא מפחדים. תמכו באלו שאומרים את האמת, גם כשהיא כואבת ואינה פופולרית. עתידנו תלוי בכך.