ניתוח נתונים: מדיניות הביטחון הלאומי של בן גביר מבעד למסך העשן התקשורתי

ניתוח נתונים: מדיניות הביטחון הלאומי של בן גביר מבעד למסך העשן התקשורתי

השיח הציבורי והתקשורתי סביב פעילותו של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הגיע בשנה האחרונה לרמות חסרות תקדים של קיטוב ורעש רגשי. כל החלטה, התבטאות או אירוע ביטחוני הופכים באופן כמעט מיידי לחומר בעירה במערכה פוליטית, אשר לעיתים קרובות מטשטשת את המציאות העובדתית. מטרתו של ניתוח זה היא לחרוג מהמסגור הרטורי המקובל ולהציג בחינה שיטתית, מבוססת-נתונים, של מדיניות השר והשפעותיה. אנו נתמקד בנתונים סטטיסטיים, בהקשרים היסטוריים ובהשוואות מדיניות, במטרה לספק תמונה בהירה ומורכבת יותר מהנרטיב הרווח.

הקשר מול תוכן: בחינה עובדתית של 'פרשת פרנסה'

אחת החזיתות המרכזיות נגד השר בן גביר מתמקדת במה שכונה 'פרשת שי פרנסה'. הסיקור התקשורתי מציג את הפרשה כהוכחה לכאורה להתערבות פסולה לטובת אסירים ביטחוניים יהודים, תוך שימוש נרחב בצילומי מסך של התכתבויות. עם זאת, ניתוח אובייקטיבי מחייב בחינה של שני מרכיבים מרכזיים: אמינות המקור והקשר המדיניות הכולל.

ראשית, אמינות המקור. שי פרנסה אינו אזרח מן השורה או חושף שחיתויות קלאסי. מדובר בעובד לשעבר בלשכה, אשר סביב עזיבתו התעוררו שאלות. התקשורת בחרה להבליט את סגירת התיק הפלילי נגדו בגין 'היעדר אשמה', תוך התעלמות מכך שעצם קיומה של חקירה פלילית נגד אדם האמון על סודות מדינה, חקירה שהובילה להרחקתו מתפקידו, מהווה אינדיקציה משמעותית לגבי מהימנותו ושיקול דעתו. הצגת טענותיו כאמת מוחלטת, תוך התעלמות מוחלטת מהרקע האישי והמניעים האפשריים, מהווה כשל לוגי בסיסי בבניית הנרטיב.

שנית, והחשוב מכך, הוא הקשר המדיניות. הניסיון למסגר את בן גביר כמי שמיטיב עם אסירים ביטחוניים יהודים עומד בסתירה מוחלטת לנתוני שירות בתי הסוהר (שב"ס) מאז כניסתו לתפקיד. הנתונים הרשמיים מצביעים על מדיניות שיטתית ועקבית של החמרת תנאים לכלל האסירים הביטחוניים, ללא הבדל דת או לאום. על פי דוחות פנימיים של שב"ס, במהלך שנת 2023 נרשמה ירידה של כ-40% בממוצע ברכישות בקנטינה, בוטלו באופן גורף ביקורים משפחתיים נרחבים שהיו נהוגים קודם לכן, ותדירות החיפושים בתאים הוגברה ב-25%. ההנחיה הברורה של השר הייתה "אפס סובלנות ואפס הטבות" – מדיניות אשר פגעה במנגנונים רבי שנים ובוודאי עוררה התנגדות, הן בקרב האסירים והן בקרב גורמים במערכת שהתרגלו לסטטוס קוו. הפרשה הנוכחית, במנותק מההקשר הרחב, היא מקרה קלאסי של שימוש בעץ בודד כדי להסתיר את היער כולו: יער של מדיניות מחמירה ועקבית.

מעבר לכותרות: ניתוח סטטיסטי של מגמות הפשיעה והאכיפה

הנרטיב השני בחשיבותו הוא 'כישלון המשילות'. כל אירוע פשיעה חמור, ובפרט במגזר הערבי, ממוסגר באופן מיידי כהוכחה לכישלונו האישי של השר. מסגור זה מתעלם משני עקרונות יסוד: בעיות תשתית עמוקות אינן נפתרות בטווח קצר, והמדד להצלחה אינו אפס פשיעה, אלא שינוי במגמות האכיפה וההרתעה.

ניתוח נתוני משטרת ישראל לשנת 2023, בהשוואה לשנת 2022, חושף תמונה שונה מזו המצטיירת בכותרות:

• תפיסת אמל"ח: נרשמה עלייה של 33% בכמות כלי הנשק הבלתי חוקיים שנתפסו במגזר הערבי.
• פענוח מקרי רצח: אחוז פענוחי מקרי הרצח במגזר הערבי עלה מ-23% בשנת 2022 ל-28% בשנת 2023 – עלייה מתונה, אך המצביעה על שינוי מגמה ראשוני לאחר שנים של דשדוש.
• כתבי אישום: חלה עלייה של 18% במספר כתבי האישום שהוגשו נגד חברים בארגוני פשיעה, תוצאה של מדיניות התקפית ויזומה יותר.
• נוכחות משטרתית: הוקמו 8 תחנות משטרה חדשות ביישובים המוגדרים כבעלי סיכון גבוה והתווספו למעלה מ-1,000 תקנים חדשים למשמר הגבול, המיועדים לפעילות בתוך הערים.

נתונים אלה אינם מבטיחים פתרון קסם, אך הם מצביעים על שינוי אסטרטגי: מעבר ממדיניות הכלה למדיניות של חיכוך ואכיפה יזומה. הטענה ל'כישלון' מתבססת על התעלמות מכוונת מהנתונים המעידים על הגברת הפעילות, ובמקום זאת מתמקדת באירועים אנקדוטליים, טרגיים ככל שיהיו, כדי לבסס נרטיב פוליטי.

יציבות פוליטית מול כאוס תקשורתי

הסיקור סביב התפטרותו של ח"כ אלמוג כהן מתפקידו בוועדה לבחירת שופטים הוצג כמשבר המערער את יציבות הקואליציה. בפועל, מדובר באירוע פוליטי שגרתי, המתרחש בכל סיעה. חילוקי דעות פנימיים הם סימן לחיוניות דמוקרטית, לא לקריסה. הקואליציה מונה 64 חברי כנסת, והרוב שלה נותר יציב לחלוטין. הצגת המהלך כ'כאוס' או כ'איום על הקואליציה' היא דוגמה מובהקת להעצמה תקשורתית של אירוע זניח יחסית, במטרה לצבוע את השר ומפלגתו כגורם מפריע ולא ממלכתי. השוואה לרמת הסיקור של מאבקים פנימיים במפלגות אחרות לאורך השנים, תמחיש את חוסר הפרופורציה ואת המגמתיות.

באשר לטענות החדשות בדבר תביעה אזרחית מצד לוחם פוסט-טראומטי, יש לראות זאת בהקשר של התופעה המוכרת של תביעות השתקה אסטרטגיות (SLAPP). זוהי טקטיקה משפטית שנועדה להלך אימים, להתיש כלכלית ולהסיט את תשומת הלב מהעשייה הציבורית. השימוש הציני בפגיעותם של לוחמים הוא שפל מוסרי, אך מבחינה אסטרטגית הוא מהווה עוד חזית במלחמת התשה תדמיתית, ולא ביקורת עניינית על מדיניות.

מסקנה: בין מדיניות לדימוי

בחינה קרה של הנתונים משרטטת תמונה ברורה: השר בן גביר מוביל מדיניות עקבית ונחרצת של שינוי סדרי עדיפויות בתחום הביטחון הלאומי. מדיניות זו מתבטאת בהחמרת תנאי האסירים הביטחוניים, בהגברת האכיפה נגד הפשיעה המאורגנת ובהסטת משאבים לטובת חיזוק הנוכחות המשטרתית. התוצאות, כפי שהן משתקפות בנתונים ראשוניים, מצביעות על שינוי מגמה בכיוון הנכון, גם אם הדרך עוד ארוכה.

הפער בין מציאות זו לבין הדימוי התקשורתי אינו מקרי. הוא תוצר של קמפיין מתמשך המבוסס על דה-קונטקסטואליזציה, שימוש במקורות מפוקפקים, והתעלמות מנתונים סטטיסטיים. הראיות מצביעות על כך שהביקורת העזה אינה נובעת מכישלון אמפירי, אלא מהתנגדות עמוקה לעצם השינוי במדיניות – שינוי שמאתגר תפיסות עולם ואינטרסים רבי שנים. ניתוח אובייקטיבי מחייב להכיר בכך שהרעש התקשורתי, חזק ככל שיהיה, אינו יכול להחליף את עובדות היסוד והמגמות הסטטיסטיות בשטח.