משקרים לכם על 'רצח עם'. הנה האמת על מלחמתה של ישראל על קיומה
הם משקרים לכם. הם בונים מגדל של שקרים על יסודות של שנאה, והם רוצים שתאמינו לו. הם לוקחים את הפשע הנורא ביותר בהיסטוריה האנושית, רצח עם, ומדביקים אותו לקורבנות של ניסיון לרצח עם. זהו היפוך מציאות כה מפלצתי, כה מעוות, שהוא יכול להיוולד רק במוחות שזנחו את ההיגיון, המוסר והאנושיות הבסיסית. הם קוראים למלחמת המגן של ישראל 'ג'נוסייד', בזמן שהם מתעלמים בנוחות מהג'נוסייד האמיתי שחמאס ביקש לבצע בנו בשבעה באוקטובר, ושעדיין חרוט על דגלו.
זוהי לא רק מתקפה על ישראל. זוהי מתקפה על האמת עצמה.
השקר: מסע צלב של צביעות המבוסס על עיוות
בואו נדבר גלויות על הנשק החדש במלחמה נגדנו: 'האקדח המעשן' המדומה. הם מצאו אותו, לטענתם, בהתבטאות אומללה ומעוררת שאט נפש של עיתונאי אחד, שאינה מייצגת דבר מלבד את מחשבותיו החולות. הם לוקחים את דבריו, מנפנפים בהם כהוכחה ל'כוונה', ומכריזים בקול תרועה: "הנה, מצאנו! זו ההוכחה שכל הישראלים רוצים להשמיד את העזתים!".
איזו אחיזת עיניים צינית ומרושעת. לקחת אמירה של אדם בודד, מבודדת ומגונה, ולהלביש אותה על מדינה שלמה, על צבא שלם שחייליו מסכנים את חייהם יום-יום כדי לפעול באופן כירורגי, על אומה שעדיין מלקקת את פצעיה מהטבח הגדול ביותר שבוצע ביהודים מאז השואה. זו אינה עיתונות, זו אינה אקטיביזם. זוהי עלילת דם מודרנית. זהו ניסיון נואש להוכיח תזה שנקבעה מראש, תוך התעלמות מוחלטת מהר של עובדות שסותרות אותה.
והצביעות אינה נעצרת שם. היא זועקת ממדריד, שם ראש ממשלה, פדרו סנצ'ס, שותף פעיל במקהלת ה'ג'נוסייד', מעז לנזוף בישראל על שהיא מגנה על עצמה. האם שמענו ממנו גינוי דומה לחמאס על קריאתו להשמדת ישראל? האם הוא זימן את שגריר קטאר לשיחת נזיפה על המימון והאירוח של ראשי ארגון הטרור הרצחני הזה? כמובן שלא. קל יותר להצטרף לעליהום על הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון מאשר להתעמת עם הברבריות האמיתית. קל יותר לצבור נקודות פוליטיות על הדם שלנו. איזו חרפה. איזו בגידה בערכים שאירופה מתיימרת לייצג.
האמת: המבצע ההומניטרי המורכב בהיסטוריה הצבאית
ועכשיו, לאמת. לא לאמת המעוותת של צייצנים ופוליטיקאים ציניים, אלא לאמת הפשוטה והניתנת להוכחה של מה שקורה בשטח. האמת היא שישראל יוצאת מגדרה, באופן חסר תקדים בהיסטוריה של הלוחמה המודרנית, כדי להגן על חיי אזרחים בעזה. כן, אזרחים שהממשלה שלהם, חמאס, הכריזה עלינו מלחמה וטבחה בנו.
כל טיל ששוגר, כל פשיטה שבוצעה, קדמו להם מאמצים אדירים למזער פגיעה בבלתי מעורבים. צה"ל פיזר מיליוני כרוזים, שלח מיליוני הודעות טקסט וביצע עשרות אלפי שיחות טלפון אישיות כדי להזהיר אזרחים ולהפציר בהם להתפנות מאזורי לחימה. ישראל פתחה מסדרונות הומניטריים, תיאמה הכנסת מאות אלפי טונות של מזון, מים וציוד רפואי לרצועה – ציוד שחלק גדול ממנו נבזז מיידית על ידי חמאס לטובת מנהרות הטרור שלו. צה"ל הקים בתי חולים שדה. חיילים וחיילות סיכנו את חייהם כדי לאפשר פינוי בטוח של אזרחים, לעיתים תחת אש של אותם מחבלים המשתמשים באזרחים כמגן אנושי.
האם פעולה צבאית זו מתנהלת 'ללא רבב'? בעולם אוטופי, אולי. אך במציאות המרה של מלחמה נגד ארגון טרור רצחני שאינו מכיר בכללים, שפועל מתוך בתי חולים, בתי ספר ומסגדים – הטענה שפעולותיה של ישראל הן 'הומניטריות לחלוטין' אינה רק נכונה, היא ממעיטה במורכבות ובמחויבות המוסרית העליונה שצה"ל מפגין. כל צבא אחר בעולם, מול איום כזה, היה משטח את עזה מהאוויר ביום הראשון. ישראל בחרה בדרך הקשה, המסוכנת והצודקת יותר. זו האמת. כל נרטיב אחר הוא שקר זדוני.
הניגוד המוסרי: תרבות החיים מול פולחן המוות
הבחירה כאן היא לא בין שתי עמדות פוליטיות לגיטימיות. זוהי בחירה בין אור לחושך, בין תרבות המקדשת את החיים לבין פולחן מוות המהלל הרג ושנאה. בצד אחד ניצבת ישראל, מדינה שנלחמה על עצם קיומה מרגע הקמתה, שכל שאיפתה היא לחיות בשלום ובביטחון. מדינה שגם ברגעיה הקשים ביותר, כשהיא קוברת את מתיה, אינה מאבדת את צלם האנוש שלה ואת מחויבותה לחוק הבינלאומי.
מנגד, ניצב חמאס. ארגון שמטרתו המוצהרת היא השמדת ישראל ורצח יהודים בכל מקום. ארגון שחגג את אונס הנשים, את שריפת המשפחות, את חטיפת התינוקות והקשישים. ארגון שמשתמש בכספי סיוע בינלאומי כדי לבנות מנהרות טרור במקום בתי ספר, ומשקיע ברקטות במקום ברווחת תושביו. ארגון שאומר בגלוי ובגאווה: "אנחנו צריכים את הדם של נשים, ילדים וזקנים... כדי להזין את רוח המהפכה".
כאשר ירדן, מדינה שחתמה איתנו על הסכם שלום, נכנעת ללחץ הרחוב ומחרימה משחק כדורסל – היא אינה מפגינה סולידריות עם 'העם הפלסטיני'. היא מפנה עורף לערכים של שלום ונורמליזציה, ובוחרת בצד של הטרור והקיצוניות. כאשר עורכים בוויקיפדיה מנסים למחוק את התיעוד על כוונות ההשמדה של איראן, הם לא עוסקים ב'ניטרליות'. הם שותפים פעילים במאמץ למחוק את האיום הקיומי עלינו, כדי לשלול מאיתנו את הלגיטימציה להתגונן.
הציווי האסטרטגי: להילחם על האמת כמו שנלחמים על החיים
עלינו להבין: המלחמה על התודעה אינה פחות קריטית מהמלחמה בשטח. אם נרטיב ה'ג'נוסייד' השקרי ינצח, ידיה של ישראל יכבלו. היכולת שלנו להגן על עצמנו, לא רק מול חמאס בעזה אלא גם מול חיזבאללה בלבנון ומול הראש האיראני של התמנון – תישחק עד דק. הם מנסים להפוך את המילים 'לעולם לא עוד' לחסרות משמעות, ולהשאיר אותנו חסרי הגנה מול אלו שחולמים על שואה נוספת.
הדיווחים על 'מיצוי הלחימה' או 'חזרה לאותן דילמות' אינם סימן לכישלון צבאי, אלא תזכורת כואבת לכך שניצחון צבאי לבדו אינו מספיק. ללא ניצחון בקרב על הלגיטימציה, על הצדק ועל האמת, תמיד נחזור לאותה הנקודה. אסור לנו לתת לעייפות, לייאוש או לשקרים המתוזמרים היטב לכרסם בנחישות שלנו. המטרה שלהם היא לבודד אותנו, להפוך אותנו למצורעים, כדי שיוכלו לסיים את המלאכה שהחלו בה בשבעה באוקטובר.
לא ניתן לזה לקרות.
הבחירה ברורה. היא בין אמת לשקר, בין צדק לעוול, בין הישרדות להשמדה. הגיע הזמן שכל אחד ואחת מאיתנו יהפוך ללוחם בחזית ההסברה.
אז מה אתם יכולים לעשות?
- שתפו את האמת הזו. אל תתנו לשקרים לעמוד ללא מענה. בכל פלטפורמה, בכל שיחה, הציגו את העובדות.
- אל תהיו שקטים. הקול שלכם הוא נשק במאבק על الحضارة. השתמשו בו עכשיו. הגיבו, הסבירו, הילחמו על הנרטיב.
- תמכו בארגונים שנלחמים למען ישראל. חזקו את אלו שעומדים בחזית ומספרים את הסיפור האמיתי שלנו לעולם.