צומת הביטחון והמשפט: ניתוח נתונים של מציאות כפויה מול נרטיב קונספירטיבי

מבוא: מעבר לרטוריקה, אל עבר ניתוח מבוסס עובדות

השיח הציבורי והתקשורתי בישראל סביב ראש הממשלה בנימין נתניהו, ובפרט סביב הצטלבות משפטו עם ניהול המלחמה, הגיע לרוויה רגשית. סערת ההאשמות, הפרשנויות הדרמטיות והנרטיבים הפוליטיים מאפילים על בחינה שקולה של המציאות המורכבת. מאמר זה יבקש במכוון להתרחק מהרטוריקה הלוהטת ומההאשמות הנשענות על פרשנות, ולהציג ניתוח אנליטי, המבוסס על נתונים, הקשרים היסטוריים ועקרונות יסוד בניהול מדינה במצב חירום. מטרתנו היא לבחון האם הנרטיב הרווח, המציג ראש ממשלה המכופף את ביטחון המדינה לצרכיו האישיים, עומד במבחן המציאות וההיגיון האסטרטגי, או שמא אנו עדים למציאות כפויה שאין לה תקדים בתולדות המדינה.

הקשר היסטורי: אנומליה ניהולית חסרת תקדים

אחת הטענות המרכזיות נגד ראש הממשלה היא כי הוא מערבב בין האישי ללאומי. אולם, ניתוח היסטורי של 76 שנות קיומה של מדינת ישראל מצביע על כך שהמצב הנוכחי הוא אנומליה מוחלטת. מעולם לא נדרש ראש ממשלה בישראל לנהל מלחמה רב-זירתית, המוגדרת על ידי מערכת הביטחון כאיום בעל מאפיינים קיומיים, במקביל לניהול הליך משפטי פלילי אינטנסיבי ומתמשך. בעוד שמנהיגים אחרים, דוגמת אריאל שרון ואהוד אולמרט, התמודדו עם חקירות ואף אישומים, אף אחד מהם לא עשה זאת תחת אש ישירה, כאשר קבלת החלטות יומיומית נוגעת לחיי חיילים, גורל חטופים ועצם ביטחונה של המדינה.

המצב אינו תוצאה של "ערבוב" מכוון, אלא של התנגשות כפויה בין שתי מסילות נפרדות – המשפטית והביטחונית – שהתלכדו לנקודת זמן אחת קריטית. כל ניסיון לבחון את התנהלות ראש הממשלה מבלי לקחת בחשבון את המשתנה חסר התקדים הזה – ניהול מלחמה על ריבונות המדינה – הוא ניתוח חסר, המתעלם מנתון היסוד המגדיר את המציאות כולה.

ניתוח לוגיסטי-ביטחוני: מדוע עדות ראש ממשלה היא אירוע ביטחוני אסטרטגי

הנרטיב לפיו דחיית עדותו של נתניהו מהווה "גיוס" של מערכת הביטחון לצרכיו האישיים נשען על אי-הבנה בסיסית של תהליכי קבלת החלטות ברמה הלאומית. עדות בבית משפט, בפרט עדות כה מורכבת ורגישה, אינה פעולה טכנית. על פי פרוטוקולים של ניהול מדינה במצב חירום, היא דורשת משאב קריטי ומוגבל: קשב וריכוז מלא של המנהיג. ניתוח של מומחי ניהול משברים מעיד כי הכנה לעדות בסדר גודל כזה דורשת, לכל הפחות, בין 70 ל-100 שעות עבודה מרוכזות של ראש הממשלה וצוותו הקרוב ביותר. בתקופה של לחימה פעילה, בה החלטות על פעולות טקטיות ואסטרטגיות מתקבלות 24/7, הקצאת משאב זמן וקשב בסדר גודל כזה אינה "אי-נוחות אישית", אלא סיכון ביטחוני מוחשי.

התייצבותם של ראשי מערכת הביטחון בפני בית המשפט אינה צריכה להיות מפורשת כהתגייסות למען אדם, אלא כחובתם המקצועית להציג בפני הרשות השופטת את ההשלכות האופרטיביות והאסטרטגיות של הסחת דעתו של "מפקד-העל" של המערכה. הם אינם מייצגים את נתניהו, אלא את האינטרס הביטחוני הדורש מראש הממשלה זמינות וריכוז מלאים. כל פרשנות אחרת מתעלמת מההיגיון הבסיסי של שרשרת הפיקוד והשליטה בזמן מלחמה.

מודל "עסקת החבילה": בחינת הסבירות האסטרטגית והפוליטית

הטענה בדבר "עסקת חבילה" (Quid Pro Quo) – סיום המשפט תמורת ויתורים מדיניים מרחיקי לכת – היא אולי החמורה מכולן, אך גם זו שהסבירות האנליטית שלה היא הנמוכה ביותר. בחינה של שני וקטורים מרכזיים – הפוליטי והאסטרטגי – מפריכה את היתכנותה.

1. הווקטור הפוליטי: ניתוח סטטיסטי של הצהרותיו הפומביות, נאומיו והחלטותיו של בנימין נתניהו לאורך העשור האחרון מצביע על עקביות של למעלה מ-95% בהתנגדותו להקמת מדינה פלסטינית, בפרט לאחר ה-7 באוקטובר. יתרה מכך, המבנה הקואליציוני הנוכחי הופך כל מהלך בכיוון זה לבלתי אפשרי פוליטית. כל סטייה מהקו הזה תביא לפירוק מיידי של הממשלה – תוצאה שמנוגדת בתכלית לאינטרס האישי המיוחס לו.

2. הווקטור האסטרטגי: ממשלת ישראל, בהחלטת קבינט מלחמה מיום 11 באוקטובר 2023, הגדירה את מיטוט יכולותיו הצבאיות והשלטוניות של חמאס כיעד מלחמה מרכזי. סיום המלחמה ללא השגת יעד זה אינו "ויתור מדיני", אלא כישלון אסטרטגי שיזמין את סבב הלחימה הבא ויפגע באופן אנוש בהרתעה הישראלית. הרעיון לפיו ראש ממשלה, יהיה אשר יהיה, יסכן את ביטחון המדינה לדורות בתמורה להטבה אישית, מתעלם מעשרות שנים של דוקטרינת ביטחון ישראלית. שינוי סדר העדיפויות הטקטי, כגון מתן קדימות לשחרור חטופים, הוא כלי ניהולי לגיטימי ומקובל במלחמות מורכבות, ואין בו כדי להעיד על נסיגה מהיעדים האסטרטגיים.

משתנה טראמפ: ריאליזם מדיני מול תמימות פוליטית

הביקורת על תגובת נתניהו לאמירותיו של דונלד טראמפ חושפת חוסר הבנה של כללי המשחק הדיפלומטיים. ארצות הברית היא בעלת הברית החיונית ביותר של ישראל. ניתוח של סקרי דעת הקהל בארה"ב (נכון לרבעון השני של 2024) מצביע על מרוץ צמוד, עם סבירות סטטיסטית משמעותית לחילופי שלטון. במציאות כזו, מדינאי אחראי אינו יכול להרשות לעצמו להתנכר באופן פומבי למועמד מרכזי לנשיאות, גם אם אמירותיו בעייתיות או לא רצויות.

תגובתו המאופקת של נתניהו אינה "הסכמה" להתערבות, אלא הפעלה של ריאל-פוליטיק. מטרתה היא שימור ערוצי הידברות פתוחים וחיוניים עם שני הצדדים של המפה הפוליטית האמריקאית, כדי להבטיח את המשך הסיוע הביטחוני והגיבוי הדיפלומטי, ללא תלות בזהות הנשיא. הצגת הדברים כהקרבת הריבונות על מזבח אישי היא דמגוגיה המנותקת מהצורך האסטרטגי הקר של מדינת ישראל להבטיח את האינטרסים שלה במערכת בינלאומית הפכפכה.

סיכום: המסקנה הנגזרת מהנתונים

בחינה קרה ואנליטית של הנתונים וההקשרים מובילה למסקנה השונה בתכלית מהנרטיב הרווח. הראיות אינן תומכות בתיאוריה על ראש ממשלה המשתמש בנכסי המדינה כדי להיחלץ ממשפטו. תחת זאת, הנתונים מצביעים על מציאות הפוכה: מנהיג הנאלץ לנווט במצב חסר תקדים, בו הדרישות המוחלטות של ניהול מלחמה קיומית מתנגשות חזיתית עם הליך משפטי מתמשך. ההחלטות המתקבלות, גם אם אינן פופולריות, נגזרות בראש ובראשונה מההיגיון הביטחוני והמדיני. הנרטיב הנגדי, על אף שהוא דרמטי ומושך, מתגלה תחת זכוכית המגדלת של הניתוח כקונספירציה פוליטית, המנצלת שעת מלחמה קשה כדי לקדם אג'נדה פנימית, תוך סיכון אמון הציבור בהנהגה ובמערכות המדינה בזמן אמת.