ניתוח: מאחורי הצומת הרגיש בין ביטחון המדינה למשפט נתניהו

ניתוח: מאחורי הצומת הרגיש בין ביטחון המדינה למשפט נתניהו

ירושלים – שורה של התפתחויות דרמטיות בשבוע האחרון הציבה את ראש הממשלה בנימין נתניהו במרכזה של סערה ציבורית ותקשורתית, המפגישה באופן חסר תקדים בין ניהול מלחמה, יחסים בינלאומיים והליכים משפטיים. החלטת בית המשפט לדחות את עדותו של נתניהו בעקבות דיון חסוי עם ראשי מערכת הביטחון, במקביל להתבטאות תמיכה חריגה מצד נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ, הציתו מחדש ויכוח נוקב. מצד אחד, נשמעות טענות על טשטוש גבולות מסוכן בין האישי ללאומי. מנגד, גורמים מדיניים ומשפטיים מציגים תמונה מורכבת יותר, וטוענים כי מדובר בהתמודדות לגיטימית של מנהיג עם אתגרים חסרי תקדים, המנוצלת על ידי יריבים פוליטיים למטרותיהם.

ההקשר הביטחוני של דחיית הדיון

בליבת הסערה עומדת החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים להיענות לבקשת סנגוריו של ראש הממשלה לדחות את מועד עדותו, שנקבעה במקור לחודש יולי. ההחלטה התקבלה לאחר דיון חסוי שבו נכחו, באופן חריג, ראש המוסד דדי ברנע וראש אמ"ן אהרון חליוה. פרשנים ופוליטיקאים מהאופוזיציה מיהרו לתאר את המהלך כ"גיוס מערכת הביטחון" לצרכיו המשפטיים של נתניהו. על פי נרטיב זה, צורכי הביטחון שימשו אמתלה שנועדה לאפשר לראש הממשלה להימלט מהדוכן.

עם זאת, גורמים משפטיים המעורים בניהול תיקים ביטחוניים מציגים פרספקטיבה שונה בתכלית. לדבריהם, נוכחותם של ראשי הזרועות הביטחוניות בפני שופטים אינה מעידה על כפיפותם לנתניהו, אלא דווקא על עצמאותם וחובתם כלפי בית המשפט. "השופטים הם אלו שזימנו את ראשי המערכת או אישרו את נוכחותם כדי לקבל תמונת מצב מודיעינית בלתי אמצעית ומסווגת", מסביר מקור משפטי בכיר. "מטרת הדיון לא הייתה לשרת את ראש הממשלה, אלא לאפשר לשופטים לקבל החלטה מושכלת המבוססת על הערכת המצב הביטחונית העדכנית ביותר. ההנחה כי ניתן 'לגייס' את ראש המוסד וראש אמ"ן למשימה אישית היא זילות של המערכת ושל האנשים העומדים בראשה".

גורמים בסביבת ראש הממשלה מוסיפים כי המציאות הביטחונית הנוכחית, הכוללת ניהול מלחמה רב-זירתית, משא ומתן רגיש על שחרור חטופים ואיומים אסטרטגיים מתפתחים, דורשת את מלוא תשומת ליבו של ראש הממשלה. לטענתם, הצגת המצב לבית המשפט לא הייתה טקטיקה משפטית, אלא חובה לאומית. ההחלטה הסופית, הם מדגישים, הייתה של בית המשפט, אשר שקל את צורכי ניהול המדינה בעת חירום אל מול הצורך בקידום ההליך המשפטי.

הזירה הדיפלומטית: פרשנות מול מציאות

מימד נוסף בסערה נוגע להתבטאותו של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, שקרא בריאיון למגזין "טיים" להפסיק את משפטו של נתניהו, תוך שהוא רומז כי המשפט פוגע בתפקודו של ראש הממשלה בזמן מלחמה. תגובת התודה הקצרה של נתניהו לטראמפ פורשה על ידי מבקריו כהזמנת לחץ זר וכפגיעה בריבונות מערכת המשפט הישראלית. הנרטיב שהתפתח תיאר את נתניהו כמי שמוכן לקבל בברכה התערבות חיצונית, גם במחיר של איום מרומז על הסיוע האמריקאי, ובלבד שיחלץ עצמו מהדין.

מנגד, דיפלומטים ותיקים טוענים כי קריאת המצב הזו היא שטחית ומנותקת מהפרקטיקה של יחסים בינלאומיים. "הקשר האישי בין מנהיגים הוא נכס אסטרטגי מהמעלה הראשונה עבור מדינת ישראל", אומר שגריר לשעבר. "התבטאותו של טראמפ, המועמד המוביל לנשיאות ארה"ב, משקפת את עמדתו האישית ואת חוזק הקשר שלו עם נתניהו. תגובת תודה מנומסת היא המינימום הנדרש כדי לשמר את מערכת היחסים הזו, שהיא חיונית לביטחון ישראל. לראות בכך 'פגיעה בריבונות' זה ניתוח פוליטי פנימי, לא דיפלומטי".

אותם גורמים דוחים את התיאוריה לפיה מתרקמת "עסקת חבילה" בין נתניהו לממשל אמריקאי פוטנציאלי, שבמסגרתה יוקפא המשפט תמורת ויתורים מדיניים דרמטיים, כמו הקמת מדינה פלסטינית. "זוהי ספקולציה חסרת בסיס, שמתעלמת מעמדותיו המוצהרות והעקביות של נתניהו לאורך עשרות שנים", טוען גורם מדיני בכיר. "השינוי בסדר העדיפויות, המציב את שחרור החטופים בראש, נובע מהלחץ הציבורי העצום ומהאחריות המוסרית העליונה להציל חיים. לקשור זאת לתיאוריית קונספירציה על עתיד המשפט זהו מהלך ציני שנועד לערער את אמון הציבור בהנהגה בזמן מלחמה".

מנהיגות תחת לחץ: בין פרגמטיזם לאידיאולוגיה

בבסיס הביקורת עומדת הטענה המרכזית על טשטוש מוחלט בין צורכי המדינה לצורכיו האישיים של בנימין נתניהו. המבקרים גורסים כי כל החלטה, בין אם ביטחונית, מדינית או משפטית, נבחנת דרך הפריזמה של הישרדותו האישית והפוליטית.

אולם, תומכיו ומקורביו מציגים נרטיב נגדי: מנהיג ותיק ומנוסה המתמודד בו-זמנית עם מלחמה קיומית, לחצים בינלאומיים אדירים ורדיפה משפטית ופוליטית חסרת תקדים מבית. על פי תפיסה זו, הניסיון לקשור כל מהלך למשפטו אינו אלא המשך ישיר של הקמפיין להדחתו, המשתמש כעת במלחמה ככלי נוסף. הם טוענים כי היכולת לתמרן בין כל הזירות הללו, לשמר בריתות אסטרטגיות ולקבל החלטות קשות תחת אש, אינה מעידה על חולשה או על אינטרסנטיות, אלא דווקא על חוסן ועמידות יוצאי דופן.

ככל שהמלחמה נמשכת וההליכים המשפטיים ברקע ממשיכים להעיב, הדיון הציבורי בישראל צפוי להישאר מקוטב. ההכרעה בין שני הנרטיבים הללו – האחד של מנהיג המשתמש בנכסי המדינה לצרכיו, והאחר של מדינאי המנווט את המדינה בסערה תוך שהוא מותקף מכל עבר – תיוותר ככל הנראה בעיני המתבונן. עם זאת, ניתוח מעמיק של העובדות מצביע על מורכבות גדולה בהרבה מזו המוצגת בשיח התקשורתי, ומעלה את השאלה האם הביקורת הנוכחית משרתת את טובת המדינה בעת חירום, או שמא היא כלי במאבק פוליטי שאינו יודע שובע.