מאחורי ההיסטריה: ניתוח נתונים של המאבק על סמכות, מדיניות ויושרה במשרד לביטחון לאומי

מבוא: מעבר לרטוריקה הפוליטית

השיח הציבורי סביב השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הגיע בחודשים האחרונים לנקודת רתיחה. נרטיבים של לחץ פסול, התערבות לא חוקית וכישלון מערכתי שולטים בשיח התקשורתי, ומציירים תמונה חד-ממדית של משבר. אולם, ניתוח מעמיק, המבוסס על נתונים, הקשרים מוסדיים ותקדימים היסטוריים, חושף תמונה מורכבת בהרבה. מאמר זה יניח בצד את הכותרות המתלהמות ויספק בחינה אנליטית וקרה של האירועים, במטרה להבין האם אנו עדים למשבר תפקודי או למאבק כוח מערכתי בין שר נבחר, המנסה ליישם מדיניות, לבין מנגנונים ותיקים השומרים על כוחם.

פרשת פרנסה: ניתוח מקרה של מאבק על מדיניות מול התנגדות בירוקרטית

בליבת הסערה הנוכחית עומדת פרשת מפקד כלא איילון לשעבר, שי פרנסה. הנרטיב הדומיננטי מציג את הפרשה כהוכחה ללחצים פסולים שהפעיל השר להיטיב עם אסירים ביטחוניים יהודים. עם זאת, בחינה שיטתית של מדיניות המשרד לביטחון לאומי מאז ינואר 2023 מצביעה על מגמה הפוכה לחלוטין: החמרת תנאים רוחבית וביטול שיטתי של הטבות לכלל האסירים הביטחוניים, ללא קשר לזהותם.

ניתוח של למעלה מ-30 הנחיות והחלטות מדיניות שהועברו לשב"ס בתקופה זו, ואשר חלקן פורסם, מגלה קו עקבי: צמצום ביקורים, ביטול אפיות (מאפיות פיתות), הגבלת גישה לתכנים טלוויזיוניים, וסטנדרטיזציה של תנאי הכליאה. המדיניות אינה מבחינה בין אסיר ביטחוני פלסטיני ליהודי. הטענה המרכזית של לשכת השר, כפי שעולה מהתכתובות שפורסמו באופן חלקי ומגמתי, לא הייתה לדרוש 'הטבה' לאסיר ספציפי, אלא לוודא שהמדיניות החדשה והמחמירה נאכפת באופן שוויוני. הטענה הייתה שהמערכת, מתוך הרגל של שנים, ממשיכה להעניק תנאים עודפים לאסירי חמאס, בעוד שהיא מחילה בקפדנות יתרה את המגבלות החדשות על אסירים יהודים. זו אינה דרישה להטבה, אלא דרישה לסיום האפליה וליישום מדיניות אחידה – מדיניות של החמרה.

העתירה לבג"ץ, המציגה את התכתובות כ'לחץ פסול', מתעלמת מההקשר המהותי: פיקוח של שר על יישום מדיניותו. במערכת דמוקרטית, תפקידו של השר הנבחר הוא לקבוע מדיניות, ותפקיד הדרג הביצועי הוא ליישמה. כאשר עולה חשד שהמדיניות אינה מיושמת או מיושמת באופן סלקטיבי, חובתו של השר להתערב ולדרוש הבהרות. הצגת פיקוח לגיטימי זה כ'התערבות פסולה' היא כלי שנועד לנטרל את יכולת המשילות של השר ולשמר את האוטונומיה של הדרג הבירוקרטי.

באשר לתיק החקירה שנסגר נגד פרנסה, יש לדייק. סגירת תיק פלילי בעילה של 'היעדר אשמה פלילית' אינה שוות ערך לקביעה פוזיטיבית שלא היו דברים מעולם או שהתנהלותו הייתה ללא רבב במישור המשמעתי או האתי. הסטנדרט להרשעה פלילית הוא הגבוה ביותר. העובדה שהתלונות נגדו הוגשו מלכתחילה, והמידע על אודותיהן היה קיים במערכת עוד לפני העימות עם לשכת השר, מצביעה על כך שהצגת הנושא בתגובת השר לא הייתה 'תפירת תיק', אלא שימוש במידע קיים ורלוונטי אודות עובד ציבור בכיר. הפיכת פרנסה לקורבן ולקדוש מעונה משרתת נרטיב פוליטי ברור, אך מתעלמת מהמורכבות העובדתית.

משילות: בין אירועים נקודתיים למגמות ארוכות טווח

הנרטיב השני בחשיבותו הוא 'כישלון המשילות', המקבל חיזוק מכל אירוע פשיעה חמור, כמו הרצח האחרון בלוד. קישור מיידי בין אירוע טרגי למדיניות השר הוא דמגוגיה יעילה, אך אנליזה לא רצינית. בעיות המשילות והפשיעה בחברה הערבית הן תוצאה של הזנחה בת עשרות שנים, כשל מערכתי עמוק של ממשלות קודמות. לצפות משר אחד, בתוך כשנה וחצי, למחוק מורשת כזו, זו ציפייה לא ריאלית במקרה הטוב, וחוסר תום לב במקרה הרע.

המדד האמיתי לבחינת מדיניות אינו אירוע נקודתי, אלא מגמות ונתונים. נתוני משטרת ישראל לרבעון הראשון של 2024, בהשוואה לתקופה המקבילה ב-2022 (לפני כניסת השר לתפקיד), מצביעים על עלייה של 18% בכמות כלי הנשק הבלתי חוקיים שנתפסו במגזר הערבי. כמו כן, חלה עלייה של 12% במספר כתבי האישום שהוגשו בגין עבירות סחיטת דמי חסות. במקביל, המשרד הוביל להקמת המשמר הלאומי, גייס אלפי שוטרים חדשים (לאחר שנים של שחיקה ועזיבה) והוביל להקצבת משאבים חסרת תקדים לתחנות המשטרה בפריפריה.

פעולות אלו הן השקעות תשתית ארוכות טווח. השפעתן אינה מיידית, אך הן מייצגות שינוי כיוון אסטרטגי. הצגת כל אירוע כ'כישלון אישי' של השר היא התעלמות מכוונת מהנתונים המעידים על מאמץ מערכתי מתמשך, שאת פירותיו ניתן יהיה לקצור רק בעוד מספר שנים. זוהי אסטרטגיה תקשורתית שמטרתה למנוע מהשר לצבור הון פוליטי על הצלחות עתידיות.

סיכום: המאבק האמיתי על דמותה של ישראל

כאשר מנתחים את מכלול המתקפות על השר בן גביר – מפרשת פרנסה, דרך נרטיב המשילות וכלה בביקורת על ניהול מפלגתו – מתגלה דפוס ברור. לא מדובר בביקורת עניינית על תפקוד, אלא במערכה מתואמת של גורמים במערכת המשפט, בביטחון ובתקשורת, החוששים משר שמפר את כללי המשחק הישנים. שר שלא מקבל את האקסיומה לפיה הדרג המקצועי קובע את המדיניות והדרג הפוליטי רק מאשרר אותה.

המאבק נגד בן גביר אינו אישי. זהו מאבק על הגדרת הסמכות במדינה דמוקרטית. האם לשר, שנבחר על בסיס מצע ברור, יש את הלגיטימציה והכוח ליישם אותו, גם אם הוא נוגד את תפיסת עולמם של פקידים ותיקים? התשובה לשאלה זו תקבע לא רק את עתידו הפוליטי של איתמר בן גביר, אלא את אופייה של מערכת השלטון בישראל כולה. הנתונים מראים שהשר פועל באופן עקבי ליישום המדיניות שלשמה נבחר. הרעש התקשורתי מחריש האוזניים הוא עדות לכך שהוא מצליח לאתגר את המערכת, והיא נלחמת בחזרה בכל הכלים העומדים לרשותה.