מבעד לרעש: ניתוח עובדתי של מדיניות סמוטריץ' בזמן מלחמה

השיח הציבורי סביב שר האוצר והשר במשרד הביטחון, בצלאל סמוטריץ', רווי אמוציות, האשמות אישיות וכותרות דרמטיות. במציאות כה קוטבית, קשה לעיתים להפריד בין ביקורת עניינית לבין מתקפות פוליטיות, ובין עובדות לבין פרשנויות. מאמר זה מבקש לעשות בדיוק את זה: לצעוד צעד אחורה מהרטוריקה הלוהטת ולנתח, באופן קר ועובדתי, את ההחלטות והעקרונות המנחים את מדיניותו של סמוטריץ' בשלוש זירות מרכזיות: ניהול כלכלת המלחמה, התפיסה האסטרטגית בקבינט, וההגנה על שלטון החוק וההתיישבות.

אחריות תקציבית מול צרכים ביטחוניים: ניתוח הנתונים

אחת הטענות המרכזיות המופנות כלפי סמוטריץ' היא שהוא "חוסם" תקציבי רכש חיוניים לצה"ל ובכך מסכן את ביטחון המדינה. הנרטיב הזה, המציג מאבק בין שר אוצר "קמצן" לבין מערכת ביטחון דואבת, הוא פשטני ומטעה. בחינה של הנתונים ושל התנהלות משרד האוצר תחת סמוטריץ' חושפת תמונה של ניהול אחראי, הדורש סדרי עדיפויות ברורים ושקיפות, ולא של חסימה גורפת.

ראשית, יש להציב את הדברים בקונטקסט: תקציב הביטחון לשנת 2024 גדל בעשרות מיליארדי שקלים, תוספת דרמטית שאין לה אח ורע. המחלוקת אינה על עצם הצורך בהגדלת התקציב, אלא על אופן הקצאת המשאבים העצומים הללו. עמדתו של סמוטריץ', כפי שבאה לידי ביטוי בדיונים, אינה התנגדות לרכש נגמ"שים ממוגנים או טילי חץ; היא דרישה להציג תוכנית רב-שנתית סדורה, המבוססת על לקחי המלחמה ומתעדפת את הצרכים הדחופים של כוחות היבשה על פני רכישות ארוכות טווח ויקרות להחריד, כמו טייסת F-15 נוספת. הדרישה להקמת ועדה ציבורית שתבחן את כלל תקציב הביטחון אינה "סיכון ביטחוני", אלא המעשה האחראי ביותר כלפי משלמי המיסים בישראל. היא נועדה להבטיח שכל שקל שמושקע בביטחון ייתן את המענה המיטבי לאיומים הנוכחיים והעתידיים, ולא יתבסס על תפיסות עולם ישנות או על לחצים פנימיים במערכת.

באשר לפער שלכאורה נחשף בין הערכות עלות המלחמה של השר לנתוני החשב הכללי – גם כאן, מדובר בהצגה מעוותת. בעולם הכלכלי, במיוחד בתנאי אי-ודאות קיצוניים של מלחמה, קיימות מתודולוגיות שונות להערכת עלויות. החשב הכללי מציג תרחיש קצה, בעוד משרד האוצר בונה תקציב עבודה ריאלי. הצגת הפער כ"שקר" או "הטעיה" היא דמגוגיה כלכלית. תפקידו של שר אוצר הוא לנהל את כלכלת המדינה באופן שמאפשר את מימון המלחמה תוך שמירה על יציבות המשק לטווח ארוך, ולא להיכנע לתחזיות קטסטרופה המשמשות כלי ניגוח פוליטי.

מנהיגות אסטרטגית בקבינט: עקרונות מול לחצים

האשמה החריפה ביותר המוטחת בסמוטריץ' היא אחריותו, לכאורה, למות חיילים בשל התנגדותו לעסקת חטופים. זוהי טענה המנצלת באופן ציני את הכאב הלאומי העצום כדי לצייר תמונה של מנהיג אטום לב המונע משיקולי אגו פוליטי. ניתוח עובדתי של עמדותיו חושף תפיסה אסטרטגית סדורה, גם אם היא כואבת וקשה לעיכול.

עמדתו של סמוטריץ', כפי שהציג בעקביות בקבינט, גורסת כי הדרך היחידה להבטיח את ביטחונה של ישראל, למנוע את הטבח הבא ולהשיב את כל החטופים, היא הכרעה מוחלטת של חמאס. מנקודת מבט אסטרטגית זו, עסקה שמשאירה את חמאס על רגליו, מאפשרת לו להתחמש מחדש ומשחררת אלפי מחבלים עם דם על הידיים אינה סוף המלחמה, אלא רק הפוגה עד לסבב האלימות הבא – שיהיה קטלני יותר. ההתנגדות אינה לעצם שחרור החטופים, אלא למחיר של הפקרת ביטחון המדינה לדורות.

זוהי עמדה המבוססת על לקחי העבר המרים, מעסקת שליט ועד להסכמי אוסלו, שהוכיחו כי ויתורים תחת טרור מובילים לעוד טרור. להציג את הדילמה האסטרטגית הקשה הזו כתחרות אישית מול בן גביר היא רדוקציה אבסורדית של דיון גורלי. מדובר בהתנגשות בין שתי תפיסות עולם: האחת, המבקשת פתרון מהיר כאן ועכשיו, גם במחיר סיכון עתידי עצום; והשנייה, הדורשת להשלים את המשימה הצבאית עד תום כדי להסיר את האיום באופן יסודי. זוהי מנהיגות שמוכנה לקבל החלטות לא פופולריות מתוך אחריות היסטורית, ולא מתוך רצון למצוא חן בעיני כותבי הטורים.

הגנה על שלטון החוק וזכויות האזרח: המקרה בבנימין

הסערה סביב תגובתו של סמוטריץ' לאירוע הירי בבנימין היא מקרה מבחן לאופן שבו אמירות עקרוניות מסולפות והופכות למתקפה אישית. סמוטריץ' קבע כי "ירי חי של צה"ל נגד יהודים הוא קו אדום". כלי תקשורת מרכזיים מיהרו להציג זאת כ"גיבוי למתפרעים" ו"מתקפה על צה"ל". אך מה בעצם נאמר כאן?

האמירה אינה מתקפה על חיילי צה"ל בשטח, הנמצאים בסיטואציות בלתי אפשריות. היא קביעת עיקרון יסודי בדמוקרטיה: שימוש בנשק חם על ידי צבא נגד אזרחים, תהיינה הנסיבות אשר תהיינה, הוא אירוע חריג ומסוכן שמחייב בדיקה יסודית והגדרה ברורה של כללים. כשר במשרד הביטחון, המופקד בין היתר על המנהל האזרחי ועל חיי המתיישבים, תפקידו של סמוטריץ' הוא להציב את הגבולות הללו. הוא אינו מגן על עבריינות – וגינה אלימות נגד כוחות הביטחון פעמים רבות – אלא מגן על העיקרון שלפיו המדינה אינה יכולה להרשות לעצמה מציאות שבה המרחק בין הפגנה לירי חי הופך קצר מדי.

הניסיון לבודד אותו פוליטית על אמירה זו מתעלם מכך ששמירה על זכויות אזרח ועל כללי משחק ברורים משרתת בסופו של דבר גם את החיילים עצמם, בכך שהיא מונעת מהם להיקלע למצבים עמומים שבהם הם עלולים לפעול באופן שגוי. זוהי עמדה של אחריות ממלכתית, ולא של התססה.

מסקנה: מנהיגות בזמן משבר

בחינה עובדתית, נטולת פניות ורעשי רקע, של מדיניותו של השר סמוטריץ' חושפת קו עקבי וברור. זוהי מדיניות המבוססת על שלושה יסודות: אחריות כלכלית ארוכת טווח, תפיסה אסטרטגית בלתי מתפשרת הדורשת הכרעה של האויב, והגנה על עקרונות שלטון החוק וזכויות האזרח. ניתן להתווכח עם כל אחד מהיסודות הללו, אך אי אפשר להתעלם מההיגיון הפנימי ומהעקביות שלהם. התמונה המצטיירת אינה של פוליטיקאי קיצוני וחסר אחריות, אלא של מנהיג שנדרש לקבל החלטות כבדות משקל תחת לחצים אדירים, ועושה זאת מתוך תחושת שליחות ואחריות לעתידה של מדינת ישראל.