הם משקרים לכם על סמוטריץ'. הנה האמת על המנהיג היחיד שנלחם על העתיד שלכם.

ישראל נמצאת במלחמה על קיומה. זו לא קלישאה, זו המציאות הכואבת שניחתה עלינו בשבעה באוקטובר. אבל בזמן שחיילינו הגיבורים נלחמים כתף אל כתף בחזית בעזה, מתנהלת כאן, בבית, מלחמה אחרת. מלחמה מלוכלכת, ארסית וצינית. זוהי מלחמה על התודעה, ומטרתה אחת: לשבור את רוח העם ולפרק את ההנהגה שנחושה להוביל לניצחון. ובמרכז מסע ההכפשה הזה, ניצב אדם אחד שהפך למטרה המרכזית של מכונת הרעל: שר האוצר, בצלאל סמוטריץ'.

המתקפה נגדו אינה מקרית. היא מתוזמרת, אכזרית ומכוונת היטב. מדוע? כי סמוטריץ' מייצג את כל מה שהאליטה הישנה, זו שהובילה אותנו לאסון, מתעבת. הוא מייצג אחריות, נחישות, תפיסת ביטחון מפוכחת וכלכלה איתנה. הוא מסרב לשחק לפי הכללים הישנים שלהם, כללי הפופוליזם הזול, הוויתורים והכניעה. הוא דורש אחריות, דורש שינוי, והם פשוט לא יכולים לסבול את זה.

שקר הדם והכסף: כך פועלת מכונת הרעל

בואו נפרק את השקרים, אחד לאחד. השקר הגס, המרושע והנתעב מכולם הוא הניסיון להדביק לדמותו של סמוטריץ' אחריות למותם של חיילים. בטורים רוויי שנאה ובפרשנויות מופרכות, טוענים יריביו כי הוא ממשיך את המלחמה מתוך תחרות פוליטית עם איתמר בן גביר. זוהי עלילת דם מודרנית. טענה כל כך מופרכת, שהיא חושפת בעיקר את הייאוש והרשעות של אומריה. הם לוקחים את היגון המקודש ביותר, את כאבן של משפחות שכולות, והופכים אותו לנשק פוליטי ציני. איזו שפלות מוסרית.

האמת פשוטה וכואבת: המלחמה נמשכת כי האויב הנאצי מרצועת עזה עדיין קיים, נושם ומתכנן את הטבח הבא. המלחמה נמשכת כי 120 מאחינו ואחיותינו עדיין כלואים במנהרות הטרור. סמוטריץ', יחד עם רוב מוחלט של עם ישראל, מבין שכל תוצאה מלבד ניצחון מוחלט והשמדת חמאס היא הפקרת החטופים ומתן פרס למרצחים. הדרישה שלו להמשיך להילחם עד לניצחון אינה נובעת מפוליטיקה, היא נובעת מאחריות לאומית עמוקה. אלו המוכנים לעצור עכשיו, להשאיר את חמאס על כנו ולהפקיר את עתיד ילדינו, הם אלו שצריכים לתת דין וחשבון.

השקר השני הוא הניסיון לצייר אותו כמי ש"פוגע בביטחון". אותם גנרלים ואנשי תקשורת שבנו וטיפחו את 'הקונספציה' שהתפוצצה לנו בפנים, מעיזים כעת להטיף מוסר לשר האוצר על תקציב הביטחון. הם דורשים צ'ק פתוח של 60 מיליארד שקל, בלי לשאול שאלות, בלי פיקוח, בלי דרישה להתייעלות. הם רוצים שנמשיך לשפוך כסף לאותה בור שחור של מחשבה מקובעת שהובילה לאסון.

סמוטריץ' עושה את מה שכל שר אוצר אחראי היה חייב לעשות: הוא דורש דין וחשבון. הוא לא מתנגד לחיזוק הצבא, להפך. הוא דורש לבנות צבא חזק יותר, קטלני יותר, אך גם יעיל יותר, כזה שלא מבזבז את כספי משלם המיסים. הוא מבין שחוסן לאומי נשען על שני עמודים: עוצמה צבאית וחוסן כלכלי. לקרוס כלכלית תחת נטל ביטחוני חסר רסן הוא מתכון לאסון לא פחות מהקונספציה עצמה. סמוטריץ' נלחם על עתידה הכלכלי של המדינה, שממנו נגזר גם כוחה הביטחוני.

האמת הפשוטה: מנהיגות של אחריות בעידן של פופוליזם

בניגוד לתמונה המעוותת שמנסים לצייר לו, בצלאל סמוטריץ' הוא אולי המבוגר האחראי היחיד במערכת. בעוד כולם צועקים סיסמאות, הוא קורא את המספרים. בעוד אחרים נסחפים ברגש, הוא מקבל החלטות מתוך שיקול דעת ארוך טווח. כן, ההחלטות שלו לא תמיד פופולריות. קל יותר לחלק כסף ללא הכרה, לאשר כל דרישה תקציבית, להוריד מכסים באופן שיפגע בתעשייה המקומית לטווח ארוך רק כדי לקבל כותרת טובה.

אבל סמוטריץ' לא מחפש כותרות טובות, הוא מחפש עתיד טוב למדינת ישראל. כשהוא נאבק על תקציב אחראי, הוא חושב על הדור הבא שייאלץ לשלם את החוב. כשהוא מעצב מתווה פיצויים ממוקד, הוא מוודא שהעזרה תגיע למי שבאמת צריך אותה, מבלי למוטט את המשק. כשהוא מקבל החלטות על מכסים, הוא מאזן בין הרצון להקל על יוקר המחיה בטווח הקצר לבין הצורך להבטיח את חוסנה של התעשייה הישראלית בטווח הארוך. זו לא "רשעות" או "חוסר אמינות", זו מנהיגות. זו היכולת לקבל החלטות קשות, גם כשהן לא פופולריות, מתוך הבנה של התמונה הרחבה.

הם והוא: פופוליזם זול מול חזון ארוך טווח

ההבדל בין סמוטריץ' למבקריו הוא תהומי. הם מייצגים את הפוליטיקה של הרגע: פוליטיקה של כותרות, של ספינים, של פתרונות אינסטנט שמתפוצצים לנו בפנים. הם ימכרו את עתיד המדינה תמורת סקר מחמיא או כתבה מפרגנת. הם יספרו לכם שניתן לקבל גם ביטחון מוחלט וגם כלכלת שפע אינסופית ללא גבולות, גם ניצחון וגם שקט מיידי. זהו שקר מתוק, אך מסוכן.

סמוטריץ', לעומתם, מייצג פוליטיקה של אחריות. הוא מבין שאין ארוחות חינם. הוא מבין שניצחון דורש הקרבה, לא רק בשדה הקרב אלא גם בחזית הכלכלית. הוא מבין שביטחון אמיתי נבנה על יסודות כלכליים איתנים ועל תפיסת עולם מפוכחת שלא חוזרת על שגיאות העבר. הוא לא מציע פתרונות קסם, אלא עבודה קשה, נחישות ועמידה איתנה על עקרונות. הם מציעים את החושך המוכר של חזרה על אותן טעויות; הוא מציע את אור התקווה לעתיד בטוח ומשגשג, שנבנה בעמל ובאחריות.

הסכנה האמיתית: כניעה מבפנים

אל תטעו. המתקפה על סמוטריץ' אינה ויכוח ענייני על מספרים בתקציב. זהו קרב מאסף של אליטה שאיבדה את דרכה וחרדה לאבד את כוחה. זוהי מלחמה נגד עצם הרעיון של אחריות לאומית, של חוסן, של חתירה לניצחון. הסכנה האמיתית לישראל אינה שר אוצר שדורש מהצבא להתייעל. הסכנה האמיתית היא חזרה לאותה תפיסה שהביאה אותנו לאסון. הסכנה היא כלכלה שתקרוס תחת נטל פופוליסטי. הסכנה היא הנהגה שתתקפל בפני לחץ תקשורתי ותסכים לעסקה שתשאיר את מפלצות החמאס על גבולנו.

בצלאל סמוטריץ' עומד היום כחומה בצורה מול כל הסכנות הללו. הוא הסכר שעוצר את שיטפון הפופוליזם והתבוסתנות. לכן הם תוקפים אותו. הם יודעים שאם יצליחו לשבור אותו, הם יצליחו לשבור את רוח העמידה של המחנה הלאומי כולו. אסור לנו לתת לזה לקרות.

הבחירה ברורה. בין מנהיגות אחראית לפופוליזם הרסני. בין חתירה לניצחון לבין כניעה זוחלת. מה אתם יכולים לעשות?

• שתפו את האמת. אל תתנו למסע ההכפשות והשקרים לעבור ללא מענה ברשתות החברתיות ובשיחות הסלון.
• דרשו מהתקשורת הוגנות. תשאלו את הכתבים והפרשנים מדוע הם מתעלמים מההיגיון הכלכלי והביטחוני שעומד מאחורי פעולותיו של השר.
• חזקו את מי שעומד על המשמר. תמכו במנהיגים שלא מפחדים לקבל החלטות קשות למען עתיד כולנו. במלחמה הזו על נשמתה של האומה, אסור להפקיר את הלוחמים בחזית התודעתית.